Maor VaShemesh, Shmini 4

עוד על הפסוקים הנ"ל ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם והקרב לפני ה' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם לעולה גו' ויקרב אהרן אל המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו ויקריבו בני אהרן את הדם אליו גו' ויקרב את קרבן העם ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו ויחטאהו כראשון ויקרב את העולה ויעשה כמשפט. הדקדוקים רבו כאן א' מה שהקשה בזוה"ק איך שייך לומר ואיל לעולה תמימים הלא קרבן עולה לא הי' כאן אלא איל אחד ואיך שייך אצלו תמימם שהוא לשון רבים ולהלן אצל עולות בני ישראל שהי' עגל וכבש שם שייך שפיר תמימם אבל אצל עולה שלו לא שייך לשון רבים תמימם. ב' מפני מה נאמר אצל החטאת שלו ויקריבו בני אהרן ואצל העולה שלו נאמר וימציאו בני אהרן ואת העולה המציאו אליו וגו' עוד קשה אצל חטאת העם כתיב וישחטהו ויחטאהו כראשון ואצל עולות העם כתיב ויעשה כמשפט מפני מה לא נא' גם כאן ויעשה כראשון. ונראה לפרש דהנה הקרבנות אלו באים לכפר על מעשה עגל ובחטא העגל לא היו כולם שוים בו יש שחטאו במחשבה ובמעשה והיו צריכים כפרה על המחשבה ועל המעשה ויש שלא חטאו אלא במחשבה לבד ולא היו צריכים כפרה אלא על המחשבה לבד ואהרן לא חטא במחשבה כלל אף שבמעשה ג"כ לא חטא שכוונתו הי' בלתי לה' לבדו מ"מ הי' צריך כפרה על המעשה מחמת שכוונתו לא הי' יודע שום האדם והיה חילול השם בדבר לכן הי' צריך כפרה על המעשה וזה ידוע שחטאת בא על המעשה ועולה בא על הרהור הלב נמצא שאהרן לא הוצרך להביא עולה שהוא לא חטא במחשבה כלל ולא ציותה התורה עליו להביא עולה אלא מחמת הקטירוגים שהיה שם ובמה שהקריב את העולה היה מעלה את הגבורות לשרשן ע"י מחשבתו הזכה וכשאמר משה לאהרן שהקב"ה צוה שיביא עולה היה אהרן סבור של כך אמר לו משה שיקרב עולה שפגם במחשבה והיה מפשפש היטיב שמא חטא חלילה במחשבה ופשפש ולא מצא שהיה יודע בעצמו שכוונתו היה בלתי לה' לבדו אך בשעה שהקריב את העולה והוא היה מפשפש ובדק היטיב שמא יש כאן איזה הרהור חלילה ומצא שיש עירבוב חטא של בניו ויהיה מה שיהיה מדכתיב בו זרה בוודאי היה פוגמים והם כבר היו פוגמים אצל הר סיני כמה שכתוב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ואיתא שעדיין נתחייבו אצל הר סיני ופגמו אז במחשבה וזאת ויצא אהרן בשעת הקרבת העולה אבל מצדו לא נתחייב להביא עולה כי הוא לא חטא בהרהור כלל אלא שהתורה צוה לו שיביא עולה כדי שימתיק הגבורות בשרשם במחשבתו ע"י עשות העולה ומזה נבוא לביאור הפסוקים ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם פי' לא שחטא חלילה בהרהור אלא כדי שיעלה הגבורות לשרשן כי ע"י הקיטרוג יצאו הגבורות משרשן ועתה במה שיקרב את העולה וע"י היחודים שיעשה במחשבתו בהקרבת העולה יחזרו הגבורות לשרשן ויכבשו תחת החסדים ואז יהיו תמימי' וזהו ואיל לעולה כדי שיעלה הגבורות לשרשן ויהיו תמימם ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימם וכן הוא פשוט מחמת שהיו שנים אמרה כתוב תמימם שהם היו צריכים עולה שחטאו בהרהר הלב ויש שחטאו ג"כ במעשה והיו צריכים אף חטאת ולכך נאמר אצל החטאת שלו ויקרבו בני אהרן מפני שמזה ידע אהרן שצריך כפרה על המעשה וזה הפגם היה קרוב אצלו ולא היה צריך לפשפש אחריו לכך כתיב ויקריבו שהוא לשון הושטה שהיה קרב לו הפגם הזה אבל אצל העולה שלו נאמר וימציאו שהוא לשון מציאה כלומר שהוא לא פגם כלל רק אחר שפשפש היטיב ואחר עיון רב מצא חטא בניו שפגמו במחשבה כנודע וזאת לא היה קרב אצלו שהוצרך לפשפש ולבדוק אחר זה עד שמצא לכן נאמר כאן וימציאו בני אהרן שהוא לשון מציאה כנ"ל שכשנתן לו הדם ועיקר הכפרה היא בדם אז מצא שבניו פגמו במחשבה וגמר אומר הכתוב ואת העולה המציאו אליו לנתחי' כלומר שעוד שהיו נותנים לו עוד נתח להקריב מצא יותר את חטא בניו ולכך נאמר אצל חטאת העם וישחטהו ויחטאהו כראשון מפני שבקרבן חטאת הושוו לו שאף אהרן היה צריך כפרה על המעשה כמותן אבל אצל עולות העם נאמר ויעשה כמשפט שבקרבן עולה לא היה שוים לאהרן שאהרן לא היה צריך כפרה על ההרהור ולא הביא עולה אלא כדי להעלות הגבורות בשורשן והם נתחייבו להביא עולה לכפר על הרהר הלב לכן נאמר כמשפט שנתחייבו לכפר על הרהור הלב כנ"ל וק"ל.