Maor VaShemesh, Toldot 16

עוד בפסוק הנ"ל ופי' רש"י עד כי גדל מאוד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך ויקנאו אותו פלשתים כו' לבאר הענין כי הנה לכל אדם יש קטנות ראשון וגדלות ראשון. קטנות שני וגדלות שני. ולהבין מעט נאמר דהנה האדם המתחיל מעט לעבוד את הש"י יש לו קטנות השכל כי לא יוכל ליתן עצות בנפשו איך לעבוד הבורא באמת עד שבא לגדלות ראשון שיש לו שכל להבין איך לשית עצות לגפשו לעבוד את ה' באמת אך כל זמן שלא נזדכך החומר לגמרי לבטל ממנו כל התאות הגשמיות ולא תיקן לגמרי כל החטאת נעורים נופל ממדריגתו ובא לקטנות שני וצריך ליתן עצות בנפשו בהתעוררות רב שיזדכך לגמרי ואז בא למדריגת גדלות שני דהיינו דביקות הבורא ית"ש ויוכל לעבוד את ה' בכל תנועותיו אפילו בעסקו בעניני עוה"ז אינו מזיק לו כלל שיפול ח"ו ממדריגתו בעבודת הבורא בדביקות רק שבעת התורה והתפלה הוא דבק מאוד ויש לו כמעט התפשטות הגשמיות. ואחר התפלה בעת שעוסק בעניני עוה"ז דהיינו באכילה ושתי' או בהתעסקו בדירות נאות וכדומה הוא הכל מקשר למלכות שמים ומי שחנן ה' אותו בבינה שבא למדריגה זו גדלות שני לזה האדם חונן ה' בכל טוב בדירות ומלבושים וכלים וסוסים ובהמות מחמת שיש לו שכל לקשר הכל להבורא ב"ה ולא יזיק לו העשירות ועל צדיק כזה יש קנאה גדולה מרשעי הזמן על מה שרואים שיש לצדיקים חלק בעניני עוה"ז וזה פירש הפסוק ויגדל האיש וילך הלוך וגדול עד כי גדל מאוד פי' שבא למדריגת גדלות שני וזה מרמז רש"י עד שאמרו זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך הנה זבל לשון דביקות כמש"ה יזבלני אישי ור"ל הזבל ר"ל הדביקות שהי' ליצחק בעת פרידתו מהדביקות הגדול שהי' לו בעת התפלה והי' עוסק בעניני עוה"ז ולא הי' לו אז רק השארת המוחין הם יותר מכספו וזהבו של אבימלך ר"ל כסף וזהב מרמז ליראה ואהבה כידוע ורצונינו בזה שהשארת המוחין שיש לצדיק גדול שבא למדריגת ג"ש הם יותר מהיראה ואהבה שיש לאבימלך היינו להאיש אשר מתחיל להכנס בעבודה כי אבי פירושו רצון מלשון ואבית תהלה היינו שאין לו רק רצון לעבוד עבודת המלך מה"מ הקב"ה ע"כ ויהי לו מקנה בקר כו' ועבודה רבה ר"ל מחמת עבודתו רבה שיש לו שכר גדול וגדלות המוחין לעבוד את הש"י בכל עניני עוה"ז. עי"ז נתן לו הש"י מקנה כו' ועי"ז ויקנאו אותו פלשתים כאמור למעלה ובזה יובנו שאר הכתובים שבפרשה ואבימלך הלך אליו מגרר כו' ויאמרו ראו ראינו כו' אם תעשה עמנו כו' כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה' והנה נבאר המשך הפסוקים גם יש לדקדק כי מלת רק הוא למותר וגם תיבת עמך אין לו הבנה והי' די וכאשר עשינו לך טוב ולדרכינו יבואר דהנה בעו"ה מחמת הקנאה שמקנאים הרשעים את הצדיק כנ"ל מחמת זה מוכרח הצדיק לעקור דירתו ממקומם מחמת גודל הקנאה והשנאה שאין יכולים לראות בטובת הצדיק שחנן אותו ה' וזו הטובה שעושים להצדיק שמניחים אותו לילך מאתם עם כל אשר לו ואינם גוזלים וחומסים רכושו לטובה גדולה יחשב אצלם כי לפעמים נמצאים רשעים גדולים מהם שאף לוקחים כל אשר להצדיק כי הוא כמעט כהפקר אצלם והרשעים כאלו אשר בסבתם הוכרח הצדיק לעקור דירתו מהם אחר שהצדיק עוקר דירתו מרגישים החסרון של העדר הצדיק כי בהיות הצדיק דר אצלם הי' להם שפע בזכותו ובהעדרו נחסר מהם זאת כידוע מאמר חכמז"ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכשמרגישים ההעדר אזי חוזרים ומפייסים את הצדיק אשר גרשו מאתם וזהו פירוש הפסוקים ואבימלך הלך אליו מגרר ואיתא במדרש מגרר מגורר שכל הלילה גזלו וחמסו אותו גזלנים והרגיש העדר הצדיק ממנו לזאת הלך אליו לפייסו כי לכאורה מלת מגרר הוא מיותר למאי נפקא מני' מאיזה מקום הלך וכבר ידענו שאבימלך מלך גרר ומשם הלך וגם לפי דברי המדרש שפי' מגרר מגורר עדיין לא ידענו מאי משמיענו בזה. ולדברינו יוצדק שע"כ הלך אליו לפייסו מגרר מחמת שהי' מגורר כפי פי' המדרש ע"כ הלך לפייסו וזה הי' הפיוס ראו ראינו כי הי' ה' עמך ע"כ נעשה שלום אם תעשה עמנו רעה כו' בעבור זאת שלא נגענוך שלא לקחנו מאתך כלום וזהו כאשר עשינו עמך רק טוב רק הוא מיעוט ור"ל עמך ר"ל אצלך הוא רק טוב היינו טובה מועטת מה שלא גזלנוך אמנם אצלינו הוא טובה גדולה מה ששלחנוך בשלום אתה עתה ברוך ה' ר"ל כי הצדיק ע"י קנאת הרשעים מבלבלים אותו מעבודתו שאינו יכול לעבוד עבודתו בדביקות גדול כדרכו כמובן ליודעים. אמנם עתה כשפייסו אותו ועשו שלום אתו אמרו לו אתה עתה ברוך ה' שתוכל לברך את הש"י כדרכך ויהי' עולה בידך העבודה בשלימות בלי שום קטרוג כלל ודו"ק כי נכון הוא מאוד.