Maor VaShemesh, Vayakhel 4

עוד בפסוקים הנ"ל ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה' כו' ופירש"י ז"ל הקדים הכתוב אזהרת שבת לצווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת וקשה הא כבר פירשו זאת בפ' כי תשא ששם ג"כ נאמר אזהרת שבת אצל מלאכת המשכן ועוד קשה שבכאן נכתב אזהרת שבת קודם למלאכת המשכן ובפ' כי תשא נכתב אזהרת שבת אחר מלאכת המשכן שמקודם נאמר ראה קראתי בשם בצלאל ואח"כ נכתב אזהרת שבת עוד יש לדקדק שבפ' כי תשא נאמר ראה קראתי בשם בצלאל שאמר הש"ית זאת למשה לבדו וכאן בפ' ויקהל נאמר ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל כו' משמע שזה צוה לישראל שבצלאל יעשה דווקא המשכן ועוד קשה שבתחילה לא פירש שמו של בצלאל רק וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כו' משמעותו שנצטוו כל חכמי ישראל שיעשו מלאכת המשכן ואח"כ הי' עיקר הציווי לבצלאל ונראה לפרש עפ"י המדרש בפ' תרומה ד"א שדי לא מצאנוהו שגיא כח והבאתי למעלה בפ' זו משעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן התחיל מתמי' ואומר כבודו של הקב"ה מלא עליונים ותחתונים והוא אומר עשה לי משכן וכו' לכך אמר משה יושב בסתר עליון כו' מהו בצל שדי יתלונן בצל אל בצל רחום בצל חנון אין כתיב כאן אלא בצל שדי בצל שעשה בצלאל כו' וזה המדרש לכאורה הוא סתום וחתום מהו המשמעות שבצל שדי שיהיה משמע בצל שעשה בצלאל גם המדרש שבפ' ויקהל דאיתא כל הבינה שהי' בבצלאל משל שדי הי' ג"כ צריך ביאור מפני מה דווקא משם שדי ויראה לפרש בכל זה דאיתא בגמ' יודע הי' בצלאל לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ ומצינו בזוה"ק ובספרי קודש שהמשכן הי' דוגמת מעשי בראשית יש לפרש כך כמובא לעיל כמה פעמים כי כוונת הבורא ב"ה הי' במעשי בראשית שיתגלה מלכותו בעולם ויהיה שכינתו בתחתונים ובריותיו ידעו מאלהותו ית"ש אך מחמת גודל בהירות קדושת אלהותו לא יכלו בני אדם לקבל הבהירות ההוא למשל כמו שבלתי אפשר להביט בזוהר החמה בעת תוקף בהירתו כך ק"ו באלף אלפי אלפים הבדלות בבהירות אלהותו ית"ש לכך עילות כל העילות שילשל העולמות זה למטה מזה וכל מה שהעולמות המה יותר למטה הרוחניות שבו יותר קטן והבהירות אינו מבהיק כ"כ והוא מצומצם כדי שמאותו בהירות יוכלו בני אדם לקבל בהירות שלמעלה ממנו ולבא במעלות מעולם אל עולם ושיוכל לקבל אח"כ האורות היותר גדולים עד א"ס ב"ה ואמרו חז"ל בשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בו הקב"ה והעמידו וכו' דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולם די וביאור הדבר שראה הש"ית שבאם יתפשט עוד ויתגשם יותר אז לא יהיה ביכולת באדם לחזור ולקשר עצמו בשרשו לא"ס ב"ה לכך אמר השי"ת לעולמו די לבל יתגשם יותר ועיקר שעשועי השי"ת הם בהיות האדם מזכך חומריותו ובוחר בטוב ומקשר עצמו בשרשו ולכן הוריד הקב"ה קדושת שבת שהוא נחלה בלי מצרים והוא התפשטות הרוחניות בלי שום גשמיות ובאם הי' התפשטות הגשמיות קצת יותר לא הי' יכולת אח"כ להתפשט קדושה של שבת שהיא התפשטות הרוחניות ולכן אמר לעולמו די לבל יתגשם יותר רק כפי מה שיוכל לסבול הרוחניות אח"כ שהוא קדושת שבת וזהו שאמרו נכנס בו כחוט השערה ופירושו שבשבת עשה גבול ותחום להגשמיות שלא יתפשט יותר עוד ע"י קדושת שבת לא יהי' כח בהגשמיות אף בששת ימי החול להתגשם יותר כי התפשטות קדושת שבת הוא מתנוצץ אף בששת ימי המעשה וזהו שברא הש"ית העולם באל שדי שאמר לעולמו די לבל יתרחב ויתגשם יותר ועיקר הכוונה הי' בבריאת העולם להיות שכינתו בתחתונים אמנם אח"כ שקלקלו הדורות את מעשיהם כמו דור המבול ודור הפלגה וע"י מעשיהם הרעים נסתלקה השכינה ונכסה ונתעלם ההתגלות אלהות ואח"כ במתן תורה פסקה זוהמא ואז הי' התגלות אלהות והשראת השכינה בתחתונים אכן אח"כ חזר הקילקול לאיתנו ע"י מעשה עגל ועי"ז עשו מסך המבדיל ולא הי' התגלות אלהות לכן צוה השי"ת לעשות המשכן עם כל כליו כדי להשרות השכינה בתוכו ויתגלה אלהותו ביניהם כמו שא"ה ושכנתי בתוכם ובזה יהי' נשלם כוונת הבריאה בראשית המחשבה שיהי' התגלות אלהותו ולכן אמרו שהמשכן הי' דוגמת מעשי בראשית מפני שהיה נשלם בו כוונת הבריאה ולכך היו צריכים לבנות המשכן בכוונות גדולות מאד למשוך בו רוחניות גדולה ושלא יתגשם איזה דבר בבנינו רק שיהיה בגשמיות כשיעור שיסבול הרוחניות היותר גדול וכמו שתיחם הקב"ה את העולם שלא יתרחב ויתגשם אף כחוט השערה כמו שאמרו נכנס בו כחוט השערה כך היו צריכים כוונה רבה בבנין המשכן שלא יתגשם יותר מכשיעור הצריך להמשכת הקדושה אפילו כמלא נימה כי אם הי' הגשמיות יותר קצת אף כחוט השערה לא היה עולה הכוונה על מכונה וזהו דוגמת מעשה בראשית ובצלאל הוא האיש אשר נתן בו הש"ית חכמה בינה ודעת והי' יודע להמשיך הרוחניות הצריך להמשכן ולכל כלי וכלי אותו רוחניות הצריך לו ושלא יהיה הגשמיות יותר מהצריך להסבלת הקדושה ולא יותר אף כמלא נימא וזהו שאמרו ז"ל בצלאל הי' יודע לצרף האותיות שנבראו בהם שמים וארץ כפי' הנ"ל וממילא יובן וזהו פי' המדרש הנ"ל בצל שדי בצל שעשה בצלאל היינו כפי שמבואר לעיל שתיחם בבריאת העולם בשם שדי שאמר לעולמו די לבל להתגשם עוד יותר אף כחוט השערה הכוונה זו עצמה היה צריך בצלאל לבנין המשכן וכליו לבל להתגשם יותר אף כחוט השערה גם עפי"ז יובן המדרש שבפ' זו הנ"ל דאיתא כל הבינה שהי' בבצלאל משל שדי הי' שפי' ג"כ שעשה גשמיות כל כלי רק כפי הצריך לרוחניות וזה ג"כ ביאור שם שדי שאמר לעולמו די שלא יתגשם יותר ועפ"י דברינו יובן על נכון. ועתה נבוא אל ביאור הפסוקים כי זאת צריך למודעי שמהיכן למד בצלאל לבנות המשכן בכוונות האלו לבל להתגשם בו אף כחוט השערה יותר מהצריך זאת למד מקדושת שבת בראשית שהמשיך הקב"ה קדושת שבת שהוא התפשטות הרוחניות בכדי שלא יתפשט הגשמיות עוד להלן אף על חוט השערה כמו כן למד עצמו מזה לבנין המשכן שלא להתגשם בו כלל יותר רק כפי הצריך לקיום סבלות הרוחניות ולא יותר כלל רק למשוך בו התפשטות הרוחניות לכך נאמר בפ' כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל כי בוודאי משה רבינו ע"ה לא הקפיד ע"ז מפני מה בצלאל הוא מקורב יותר למלאכה זו מזולתו כי ישוער כי הוא יותר הגון להמשיך בו הרוחניות כפי הצריך ואמר לו אח"כ השי"ת מהיכן ילמוד זאת בצלאל לבנות המשכן וכליו בכוונות אלו לבל להתגשם בו קצת יותר אף כחוט השערה לכך אמר לו הש"ית אח"כ אך את שבתותי תשמרו כי מכוונת שבת ילמוד בצלאל כוונת המשכן לבל להתגשם כלל יותר אף כחוט השערה וכמו שהמשיך הקב"ה קדושת שבת שהיא התפשטות הרוחניות כך ימשוך בו הרוחניות בהתפשטות לכך נאמר אח"כ אזהרת שבת וכאן בפ' ויקהל נאמר כאן הציווי לישראל להביא נדבתם כמושא"ה קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו כו' והי' רוצה השי"ת שלא יתגשמו בהבאת נדבתם כי יתלהבו בהתלהבות גדול להביא למצוה זו נדבת המשכן יביאו הרבה מאד בכדי להיות גדול מאד ובזה יתגשמו ולא יביאו בכוונה עצומה הנ"ל להמשיך בו התפשטות הרוחניות כפי הנ"ל ובהיות שבני ישראל יתגשמו בהבאת נדבתם לא יהי' ביכולת אח"כ ביד בצלאל להמשיך בו הרוחניות כ"כ כפי הכיוון בציווי השי"ת ב"ה לכך הקדים כאן אזהרת שבת לבני ישראל קודם לנדבת המשכן בכדי שבני ישראל ילמדו מקדושת שבת לבל להתגשם נדבתם רק מכשיעור הסבלות הקדושות הרוחניות והעיקר הוא להמשיך בנדבתם התפשטות הרוחניות וזאת ילמדו עצמם מקדושת שבת כפי הנ"ל ואז יהי' אח"כ יכולת ביד בצלאל להמשיך בו הרוחניות על מכונו כציווי הש"ית וא"כ הבאת נדבתם בהמשכת הרוחניות לבל להתגשם ילמדו מקדושת שבת א"כ ידעו ויבינו כמו שקדושת שבת אינו שוה לכל נפש רק כל או"א כפי הכנתו בששת ימי המעשה דהיינו כפי יותר הכנתו בקדושה בששת ימי המעשה כך יגדיל עליו קדושת שבת ממילא יובנו שיש לבצלאל יותר קדושה מקדושת זולתו ממילא הוא ראוי ונכון והגון לבנין המשכן יותר מזולתו ולא יקפידו על זה מפני מה הוא נבחר להתקרב למלאכה זו יותר מזולתו כי יבינו זאת מקדושת שבת שבצלאל הוא היודע יותר לכוין להמשכת הרוחניות ולא להתגשם כלל יותר אף כחוט השערה ועל פי זה יובן דכתיב ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש כו' ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא כו' והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר ותיבת אותה הוא מיותר לכאורה הול"ל רק לעשות גם מפני מה נאמר אותה לשון נקבה אך עפ"י הנ"ל אתא שפיר דכוונת בנין המשכן הוא לעשות עלי' לשכינתו הקדושה ביניהם בזה העולם התחתון וזהו תיקון ועשי' כי הרוחניות היותר למטה בצימצום גדול וע"י מעשי בני אדם המעלים אותה הקדושה למעלה למעלה ע"י מעשיהם הקדושים אז אותו הקדושה מאירה יותר ויותר מבראשונה קודם ירידתה למטה ע"כ בזה העלי' נעשה תיקון ועשי' ושכינתי' היא נוקבא וזהו שאמר הכתוב והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה דהיינו עשי' ותיקון השכינה ע"י בנין זה יהי' יכולת לעשות עלי' לשכינתי' אבל אם יהיה יותר גדול קצת בגשמיות אף כחוט השערה בהבאת נדבתם לא יהי' יכולת לעשות עלי' לשכינתי' כנ"ל לכך ויכלא העם מהביא והבן.