Maor VaShemesh, Vayakhel 3

עוד על הפסוקים הנ"ל בהתעורר עוד איזה דקדוקים ויקהל משה את כל עדת בנ"י כו' אלה הדברים כו' לעשות אותם ששת ימים כו' לאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר כו' קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' יש להעיר בזה הרבה א' אמרו אלה הדברים הול"ל אלה מעשים שבדברים לא יתכן לשון עשי' כנ"ל ב' אמרו ששת ימים תעשה מלאכה כו' משמעותו מורה שמצות עשה היא לעשות מלאכה בימי המעשה והלא אם יבחר האדם בעבודת ה' כלימיו ולא יעשה כל מלאכה קדוש יאמר לו וייטב בעיני ה' גם מה ענין שבת לכאן ואם לאמור שאין מלאכת המשכן דוחה שבת כבר נאמר זה למעלה בפ' כי תשא אך את שבתותי תשמרו שמלמד ע"ז גם אמרו אשר צוה ה' לאמר מילת לאמר מיותר שלמי יאמרו עדת ישראל גם קחו מאתכם מלת מאתכם מיותר ודי לאמר קחו תרומה גם כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' תיבת את אין לו קישור שהיה לו לומר יביא תרומת ה' זהב ובאמרו יביאה את תרומת כו' יראה ביאורו שעם תרומת ה' יביא זהב וכסף כו' ומהו התרומה עצמה אמנם יראה לבאר עפ"י פשוטו כי הנה כבר נאמר זה כמה פעמים שעיקר כוונת בריאת העולם היה למען תהיה שכינתו בתחתונים ושתהיה אור קדושתו יתברך בעולם הזה ולזה הכוונה נצטוו ג"כ על מלאכת המשכן כמאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והמשכת אור קדושתו יתברך אל המשכן היה ע"י שכל מה שהביאו למלאכת המשכן הזמינוה בפה שהם מביאים נדבה זו לצורך מלאכת המשכן שישכון כבוד ה' בו וכמאמרינו למעלה ע"פ ויקחו לי תרומה שקיחה אינו אלא בדברים וכמו שאמרו חז"ל על פסוק קח את אהרן וכן קח את הלוים והזמנה מילתא היא שע"י הזמנה זו המשיכו קדושה אל הנדבה ההיא וכן כל דבר ודבר שהביאו הביאו בתבערת יקוד נדבת לבם ודברי בפיהם שהם מביאים לשם נדבת מלאכת המשכן ועי"ז היה יכולת ביד בצלאל לחבר האוהל להיות אחד כלי מוכן להשראת קדושתו יתברך שכבר חלה קדושה בכל אחד מחפציו ע"י מביאיהם והנה עתה בעו"ה אשר אין לנו משכן ומקדש ה' צריך האדם להמשיך קדושה אל כל מעשיו וכמאמרם בזוה"ק על פסוק ואכלו אותם אשר כופר בהם שמה שאיכות הכפרה היה ע"י האכילה הוא מפני שע"י שהאדם מזמין הקרבן בפיו לחטאתו או לאשמו או לזבחי שלמים הוא ממשיך קדושה אל הקרבן ההוא ואח"כ הכהנים בעבודתם ע"י גודל יחודיהם בסדרי העבודה הם מוסיפים בו קדושה על קדושה עד שאח"כ ע"י אכילת הקרבן חלה הקדושה שבו על האדם ומשתברין ע"י אכילה זו כל תאוותיו הגשמיות שהם כוחות היצה"ר ועי"ז מתכפר החטא שעשה מפאת היצה"ר כי כלה גרש יגרש מתוך האדם ע"י אכילה זו וכן בכל עניני אכילת האדם הנה בפ' ב' דביצה אמרו חז"ל על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כיצד מצא בהמה נאה היה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואכל את הראשונה אבל הילל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היו לש"ש שנאמר ברוך ה' יום יום ותני נ"ה בש"א מחד בשבך לשבת ובה"א ברוך ה' יום יום ביאור דבריהם הוא עפ"י מאמרם בזוהר יתרו ר"י אמר כתיב ויברך אלקים את יום השביעי וכתיב במן וביום השביעי שבת לא יהיה בו כיון דלא משתכחו בי' מזוני מה ברכתא אשתכח בי' אלא הכי תאנא כל ברכאין דלעילא ותתא ביומא שביעאה תלין כו' דהאי יומא מתברכין מני' כל שיתא יומין עלאין וכל חד וחד יהיב מזוני לתתא כל חד ביומוי מההיא ברכה דמתברכין ביומא שביעאה עכ"ל נחזור לענינו ולכן תיקנו לנו הראשונים ז"ל לומר כל יום בשיר של יום היום יום ראשון בשבת היום יום שני בשבת וכן בכל יום כדי להמשיך בפיו ע"י אמירתו קדושת שבת אל היום ההוא וכן בכל מעשה אשר יעשה יאמר שעושה זה כדי להרויח לקנות בריוח צרכי עונג שבת ועי"ז תשרה קדושה במעשי ידיו או באם תהיה כוונתו במעשהו ליתן צדקה ויאמר שהוא עושה כדי ליתן צדקה ממה שירויח או להכניס אורחים בזה ג"כ הוא ממשיך מעין קדושת שבת ויזכה עי"ז להניח ברכה אל תוך ביתו ולהמשיך שפע אל ימי המעשה מברכאין דיומא שביעאה גם באם זאת כוונתו ודיבורו בכל מעשהו הוא גורם לעצמו שכאשר יכנס לשבת תגדל השפעת קדושה אליו שהרי הכין עצמו לשבת כל השבוע ועי"ז תגדל ג"כ השפעת שבת להריק אל ימים הבאים וע"ז רמזו ז"ל באמרם מי שטרח בע"ש יאכל בשבת וזהו הוא ענין שמאי והילל ששמאי היתה מדתו להכין עצמו בפיו לשבת הבאה ועי"ז כל מאכל שאכל מחמת שהכין את הבהמה הזו בפיו מתחילה לכבוד שבת חלה עלי' קדושה מקדושת שבת הבאה ובאכלו המאכל קיבל קדושת שבת הבאה מאחד בשבת ואילך וב"ה היתה מדתו בכל מעשיו לש"ש וממילא נמשך קדושה אל כל מעשיו וקדושת שבת קיבל משבת שעבר וכמאמר הזוה"ק דכל חד וחד יהיב ביומוי מהאי ברכה דמתברכין ביומא שביעאה וזה אמרו ז"ל בה"א ברוך ה יום יום ואיש אשר לו יש בו כח להמשיך עליו ועל כל העולם כולו שפע ברכה מברכאין דיומא שביעאה וממילא מי שבוטח בה' ומאמין בו יתברך כי הוא המריק שפע ברכה ע"י הכנה זו שהאדם מכין עצמו לכבוד השבת או לעשות צדקה וגמ"ח בכל עסקיו איש כזה הוא נותן נדבות בלב שמח ונפש חפיצה ומקבל את השבת מתוך רוב שמחה והא בהא תלי' להגדיל קדושתו להבא משא"כ איש אשר יעשה כל מלאכה בלי התבוננות כבהמה אז כשיגיע השבת יהי' עליו לעול ולמשא כי יפריעו ממעשיו וידמה אליו שמפסיד בזה במה שמתבטל ממלאכתו גם במעשה הצדקה ג"כ אי אפשר לו ליתן בטוב עין מאפס ההתבוננות כי כל כבוד עשרו הוא מתוסף ע"י הכנות הקדושה שהוא מכוין. ומעתה נבוא לביאור הכתובים ויקהל משה כו' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם מלת אותם כמו ויתנכלו אותו שפי' בו רש"י ז"ל כמו אתו עמו באורו שאלה הדיבורים אשר צוה ה' שכל מה שתעשו תעשו אתם פי' שתאמרו הדיבורים בכל עשיתכם וביאר אח"כ מה הם הדיבורים ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש כלומר שכל מה שתעשו בששת ימי המעשה תעשו באופן זה שתזכירו ותאמרו שאתם עושים זאת בשביל שביום השביעי יהיה לכם קודש וצריך לענגו וכמו שעשה שמאי הזקן שכשקנה בהמה באחד בשבת אמר בפיו שקונה אותה לכבוד שבת ואח"כ צוה ג"כ דוגמתו במלאכת המשכן שכל מה שתתנו תזמינוהו ג"כ בפה כדי להמשיך בו קדושה עליונה וזהו אמרו זה הדבר אשר צוה ה' לאמר לאמר דייקא שתאמרו בפה שאתם לוקחים תרומה לשם ה' ועי"ז קחו מאתכם תרומה לה' פי' שע"י שתזמינו נדבתכם בדיבור ובמעשה לשמו יתברך עי"ז תרימו עצמכם אל ה' ותשיגו קדושתו יתברך ואמר אח"כ כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכו' ביאורו שכשהאדם עושה זה שנצטוה למעלה שכל מה שיעשה יאמר בפיו שעושה לכבוד שבת או כשיתן נדבה יאמר שנותן לשם ה' אדם כזה הוא נדיב לב באמת שמאמין ובוטח שלא יחסר לו ע"י מה שמבזבז להוצאות שבת ונדבות ושעי"ז יריק עליו שפע וברכה מברכאין דלעילא וכמו שאמרנו למעלה הנה אדם כזה הוא ממשיך ברכה והשפעות טובות עליו ועל כל ישראל וזה אמרו כל נדיב לב יביאה את תרומת ה' פי' מי שהוא נדיב לב באמת ומאמין באמונה שלימה שלא יחסר ע"י מה שינדב ואדרבה יורק עליו שפע וברכה הנה איש כזה יביא את תרומת ה' פי' עם תרומתו והתרוממותו אל ה' יביא מעילא לתתא השפעות טובות ועושר וכבוד וזהו זהב וכסף ונחושת ודו"ק.