Maor VaShemesh, Vayera 10

וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו כו' ויבקע עצי העולה ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלקים כו' ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו כו' וילכו שניהם יחדיו ויש לדקדק איזה דקדוקים חדא דהל"ל ויבקע עצים לעולה תו קשה למה שם עצי העולה על יצחק בנו ומה אשמעינן התורה בזה גם מה הוא הלשון אלקים יראה לו השה כי הי' די באמרו אלקים יראה השה לעולה בני גם על לשון ולא חשכת דהל"ל ולא מנעת או ולא חדלת ונראה דהנה ידוע שאברהם אבינו אחז בשרשו מדת החסד והי' שוקד תמיד שיתנהג העולם במדת החסד ואפילו על הרשעים שבדור אנשי סדום הי' מתפלל עליהם וכן מצינו במדרש שאמר אברהם לקב"ה אתה אוחז את החבל בתרין ראשין כו' אם אין אתה מוותר ציבחר לית עולם מתקיים מזה נראה בעליל שכל מגמתו היה שיתנהג העולם במדת החסד כדי שיהי' קיום העולם אמנם יצחק בנו היה רוצה שיתקיים העולם במדת הגבורה ופחד ואיש אשר יחטא לאלקיו ונשא חטאו ענש יענש תיכף ומיד בכדי שידעו כל הברואים שאית דין ואית דיין מחמת כי ראה שעבור שהתנהג הש"י עם עולמו ברב חסד קודם דור המבול ע"כ פרצו גדר עולם ע"כ מוטב יותר שיתנהג העולם במדת הפחד והנה איתא במדרש והובא ברש"י ז"ל בראשית ברא אלקים בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במה"ד וראה שאין העולם מתקיים שתפו מדה"ר למדה"ד וברא את העולם ולהבין זאת האיך שייך שנוי רצון לפניו ית"ש ח"ו אמנם האמת כי לא נשתנה רצונו ולא ישתנה והכל הי' גלוי לפניו ית"ש ובאמת עלה במחשבתו הקדומה לברוא את העולם במדת הדין בכדי שיראו באי עולם לפניו ויהי' יראתו על פניהם לבלתי יחטאו ותיכף ראתה חכמתו ית"ש שבאם יהיה ח"ו המשפט חרוץ על כל אשר יחטא שיענוש תיכף אין העולם מתקיים ע"כ שיתף הקב"ה מדה"ר למדה"ד ר"ל שירחם הש"י על החוטא להאריך אפו אולי יתנחם ושב ורפא לו וזה הוא ששיתף מדה"ר למדה"ד. אמנם לא נשתנה ח"ו כלל רצונו כי כל האומר קב"ה וותרן כו' רק שתיכף ראתה חכמתו ית"ש שלא יתקיים העולם בלתי אריכת אפים וכן מצאנו באמת שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ולכאורה אינו מובן הלא בדין עשה הש"י על שקטרגה כמבואר בדברי חכמז"ל. אמנם לדברינו יבא על נכון שהכפרה הוא על שהעניש אותה תיכף בלי אריכת אפים. נחזור לענינינו דאברהם ויצחק בנו היו מתנגדים במדותיהם בזה אברהם היה משתוקק והי' כל מגמתו ותשוקתו שינהג הש"י את העולם במדת החסד ויצחק בנו הי' רצונו שיתנהג העולם במדת הגבורה לירא ולפחד את העולם בכדי שיטיבו מעשיהם ולא יענשו. והנה כאשר אמר הש"י לאברהם על דבר העקידה שיעלה את בנו לעולה. ומצינו בספרים וכבר דברנו מזה שהעולה היא באה על ביטול מצות עשה או על הרהורי עבירה. ולכאורה יקשה מאוד מה חטא אברהם או יצחק בנו שיתחייבו עולה הלא קיימו כל התורה כולה כמאמרם ז"ל. ולדברינו יובן שכל אחד מהשני צדיקים הנ"ל הרהר אחר השני. אברהם הרהר אחר מדותיו של יצחק שרצונו להנהיג העולם במדת הדין והיה הדבר קשה בעיניו שהי' ירא לנפשו פן ח"ו לא יתקיים העולם ומהראוי לפי דעתו שיתנהג העולם במדת החסד. ויצחק הי' ג"כ מהרהר על מדותיו של אביו אברהם כי לדעתו טוב יותר שיתנהג הש"י עם עולמו במדת הגבורה והפחד בכדי שיראו מלפניו ולא יחטאו ועתה שאמר הש"י לאברהם שיעלה את יצחק בנו לעולה הי' מסתפק מי הוא אשר הרהר שלא כהוגן ונתחייב העולה אם הוא חייב העולה מחמת שצדק בנו יצחק ממנו או הדין עמו ויצחק הוא אשר נתחייב העולה עד לבסוף הכריע אברהם שיצחק הוא אשר נתחייב העולה כי צדקו דבריו מדברי בנו והראיה ממה שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח ובאמת הלא חטא חטאה ומדוע יביאו עליו כפרה אלא ע"כ שאף שחטאה הי' לו לית"ש להתנהג אתה במדת החסד ולא להענישה מזה מוכח שיצחק הוא אשר נתחייב העולה. ומעתה נבוא אל הביאור וישכם כו' ויבקע עצי עולה ר"ל שבקע את העצה לעולה היינו מי שנתחייב העולה והי' הדבר מסופק אצלו על אחת משתי פנים אם הוא חייב או בנו כאמור וזה לשון ויבקע שבקע את העצה לשנים שהיה הדבר שקול אצלו והי' מסתפק בזה כל השלשה ימים עד אחר השלשה ימים הכריע ממה שצוה הקב"ה להביא עליו כפרה שצדקו דבריו ובנו הוא החייב העולה על הרהוריו אז ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ר"ל ששם עליו שהוא הוא החייב אז ויאמר יצחק אל אברהם כו' ואיה השה לעולה ר"ל איה וממה הוכחת שאני הוא החייב אולי לא כן אבי כי צדקו דברי מדבריך. על זה השיב לו אברהם אלקים יראה לו השה כו' ר"ל ממה שצוה הש"י להביא עליו כפרה מזה מוכח שצדקו דברי וזה מדויק במלת לו כמאמרם ז"ל הביאו עלי כפרה. וממה שאלקים יראה לו השה ר"ל עבורו מזה מוכח שצדקו דברי אז וילכו שניהם יחדיו ר"ל שהסכים יצחק לסברת אביו. ויבאו אל המקום כו' ויעקוד את יצחק בנו שנכללו הגבורות בחסדים כדאיתא בזוה"ק שנכלל אשא במיא וע"כ לעתיד יבקש יצחק רחמים עבור בני ישראל כדאיתא בגמרא במס' שבת שיטעון יצחק כמה שנותיו של אדם כו' מזה נראה שנמתקו גבורותיו של יצחק ויקרא אליו מלאך ה' כו' עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת את בנך ר"ל שאתה יראת שיתנהג העולם במדת הדין כסברת בנך ונתאזרת במדתך להמתיק הגבורות שלא יתנהג העולם במדת הגבורה המרומז לחשך וזה לא חשכת כו' ויקרא מלאך ה' שנית כו' יען אשר עשית את הדבר הזה כו' ולא חשכת כו' ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים ר"ל מדה כנגד מדה יען אשר לא הנחת שיתנהג העולם במדת הגבורה המרומז לחשך ע"כ יאירו בניך ככוכבי השמים שהם מאירים לעולם ואין בהם שום לקוי וחשכות כידוע וכחול אשר על שפת הים פי' שיהיו בניך מגינים על הדין כחול שהוא נגד הים שלא יצא חוץ מגבולו וישטוף ח"ו העולם כך יהיו זרעך מגינים נגד הדינין להמתיקן בשרשם וירש זרעך את שער אויביו היינו הדיני' והגבורות יהיו על שונאי ישראל וישראל ירשו את שער אויביהם אמן בב"י אמן.