Ohr HaMeir, Behar 3

ובתי החצרים אשר אין להם חומה סביב על שדה הארץ יחשב גאולה תהי' לו וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאולת עולם תהיה ללוים. ונראה ע"ד שביארנו למעלה פ"ה כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה והכלל ידוע חוט השני הי' סימן אם מלבין בידוע שנתכפר עונותיהם של ישראל ואם לאו לאו כמוהו בחי' שפתים של אדם בהם תולה גמר גזירת ב"ד של מעלה אשר מי שלא ידע להזהר ולשמור פיו ולשונו מלדבר דבר זכות וטובות לישראל כ"א פוער פיו לבלי חק לומר דברי חוב אזי גורם ח"ו אשר באמצעות דיבוריו אשר לא טובים גומר מה שגזרו בב"ד של מעלה וא"כ מה מאוד מהראוי להיות יראתו נגד פניו לבלתי הוציא דיבור לפני אלהים כ"א דברי זכות וכל היוצא מפיו תהי' רק דיבורים נאים וזכים לזה רומז הכתוב מוסר השכל ליתן התעוררות לנפשו כחוט השני שפתותיך ירצה שתי אלה שוים בדומה א' שחוט השני כמו כן שפתותיך בחינתם שוה כנזכר וא"כ שא עינך וראה להתאמץ בדבר לדבר תמיד דברי זכות ורב טוב על ישראל וזהו ומדברך נאוה דיבורך יהיו נאים ויפים רק דברי זכות שלא תגרום ח"ו באמצעות דיבורך להיות נגמר ע"י איזה חוב ח"ו ולכן תמצא בדבריהם למדו לשונם לומר תנא אזכותא מהדר תמיד להוציא דיבור של זכות ולא חוב ח"ו כי גדול עונו ובפרט בשם החי על לבו איכות הדיבור מאין מקום מוצאו כי לכולם יש מקום מוצא בעולמות עליונים ובחי' פרטי דיבורים שמוציא משפתיו נמשכים מעולם הדבור מדות מלכות א"כ בודאי מהראוי להחרד לבו בקרבו לבלתי הוציא דיבור לבטלה אפילו דברי רשות שאין בו שום ענין ופשיטא לפעור פיו ללמוד לשונו לדבר שקר וכדומה הנוהג עתה שאינם נזהרים בברית הלשון ושפתיהם אתם אין מעצר לרוחם וכ"ז בעצת היצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר עשה כך עד שמעמידו על דרך לא טוב לילך למבצרים ככל המוסרים והמלשינים הפוערים פיהם במבצרים וכל זה נמשך שלא עשה לפיו מחסום וחז"ל הזהירו בדבריהם ונתעוררו ע"פ מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה לומר שהלשון ניתן לפנים משתי מחיצות חומה של שינים וחומה שפתים וכיון שניתן בחומה לפנים מן החומה אם כן מה יתן ומה יוסיף לך עוד שמירה כפולה ומהראוי שיתעורר אדם לבלתי הוציא דבור חוץ ממנו ית' וכ"ז שכוח מלוח לבם ותחלה מדברים דברים בטלים ואח"כ מלמד לשונו לדבר שקר ואח"כ יתיצב על דרך לא טוב פיו שלח ברע במבצר להלשין ונעשה מסור כמשמעו וכל זאת הגורמת להיות הרגל לשונו להוציא דבור כאלו אינו נתון בחומה לפנים מן החומה. מול זה יש לפרש ובתי החצרים נודע אותיות נקרא אבנים וצרופי תיבות נקראים בתים אם נפשך לדעת מאין נמשך שעה לבוא לעון גדול כזה להלשין בחצרים דברי חוב על ישראל מורה הכתוב באצבע אשר אין להם מותה ככיב ירצה הכל נמשך מכאן ששכוח מלוח לבו שלשונו ניתן בחומה לפנים מן החומה ואלו האנשים שמדמים בנפשם כאלו אין להם חומה סביב לשונם לכן שפתיהם אתם לומר מי אדון לנו ואישים פועלי און כזה על שדה הארץ יחשב שם תהיה קבורתם דיראון לכל בשר או להם ואוי לנפשם כי גמלו להם רע מה שאין כן אם ידעו להזהר לשמור פיהם ולשונם מלהרבות בדברים והחי יתן אל לבו לעורר נפשו שלשונו ניתן באימה לפנים מן החומה לא בא לכל זה וגאולה תהיה לו ודאי נשמע מהנ"ל מוסר השכל הערה לנפש אדם לשמור פיו ולשונו שלא יבא מקל אל החמור ח"ו כנזכר ואז גאולה תהיה לו ודאי נמצא שתי בחינות התעוררות אל בני ישראל לעצור רוחם א' בשם על הלב אשר לשונו ניתן בחומה לפנים מן החומה ולכן מעצר לרוחו ועוד יש בחי' התעוררות מלהוציא דבור בשם. אל הלב מאין נמשך בחינות הדיבור היא מדות המלכות המדברת מתוך גרונו ועל כן חרד יחרד בקרבו מלהוציא דבור זולת מה שנוגע אל הבורא ב"ה. וע"פ הדברים האלה אפשר לרמוז בדברי קודש מה דאיתא בזוהר שכינתא היא גאולת בתי ערי חומה ולכאורה צריך להבין ולהנ"ל יתפרש בזה האופן כי אותן האנשים המעוררים נפשם לעצור במילין ממורא החומות על דעת חז"ל שנתעוררו מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה והתעוררות כזה אפשר לכנות בשם ערי חומה כלומר בתים נקראו תיבות ומלת ערי משמעו לשון התעוררות שמתעורר עצמו מלדבר דבורים פחותים מחמת החומות כנ"ל אמנם יתיר עליהם אישים המשכילים הנלוים אל ה' בפנימיות מחשבתם אינם צריכין לבחינת התעוררות כזה מחמת החומות כ"א בזכרם שעולם הדבור מדבר בהם היא השכינה המדברת מתוך גרונם נתמלאה מלא בושה וכלימה והיא להם חומה מימינם ומשמאלם לבלתי יוציאו משפה ולחוץ כ"א דבורים הנוגעים אל התורה ועבודה ואפשר לרמוז שזהו שאמרו בזוהר שכינתא איהי גאולת בתי ערי חומה ירצה שגואלת את המשכיל מבחינת התעוררות החומות כי באמת אין לך התעוררות גדולה מזה בשם על הלב שהשכינה מדברת מתוך גרונו על כן יהיו דביריו מועטים כי אם דברי תורה ותפלה הנוגעים אל הבורא ב"ה ודבורים כאלה אפשר לכנותם בשם ערי הלוים ירצה התעוררות כזה שמעוררים א"ע מחמת דביקותם וליותם אל הבורא ב"ה וזוכרים תמיד שעולם הדיבור מדבר מתוך גרונם מול זה בא הרמז בתורה וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאולת עולם תהיה ללוים הוא הדבר אשר דברתי לרמוז בחינות התעוררות הנלוים אליו יתברך תמיד אין התעוררות מחמת החומות כי אין זה מובחר העבודה להיות שאינם דביקים בפנימיות מחשבתם לרוממות אלהותו יתברך בנקל להם לשכוח שלשונם הוא לפנים משני חומות ואזי נעשים כעיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו כיון שהבורא ב"ה שכוח מלוח לבם בודאי המה כעיר פרוצה אין חומה וממילא אין להם שום בחינת התעוררות לעצור רוחם לאפוקי ערי משמעו לשון התעוררות הלוים הן המה הנלוים אליו יתברך באמת ויראת אלהים נגד פניהם בתי ערי אחזתם ירצה צירופי בתיהם ואותיותיהם הוא גאולת עולם היינו זכרונם תמיד להיות עולם הדבור מדבר מתוך גרונם וזהו גאולת עולם תהיה ללוים כנזכר והנה עתה כאשר עינינו רואות הנהגות בנ"א ופרטי מעשיהם הלואי אל יהא נעדר מהם עכ"פ התעוררות החומות לעצור ברוחם מלדבר דברים בטלים שאנו רואין אנשים ההולכים בחושך ואין נוגה להם ומכלים דבר אין להם פוערים פיהם לבלי חק ואין להם חומה מימינם ומשמאל כ"א לשונם תהלך בארץ בארתי ע"ד הלצה מה דאיתא במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי ירצה הפה שסח תמיד והוא כעיר פרוצה אין חומה ולכן אין מעצור לרוחו הנה פה סח כזה אינו כלה מלדבר כ"א בלילה זמן שכיבה ואפילו מי שאין מעצר לרוחו הולך לישן ונעשה פירוד בין המדברים דברים בטלים ואז נאה להם ונאה לעולם אמנם לפעמים יש לך אדם כזה שגם הלילה אינו מועיל כ"א הוא מועד לעולם בין ער בין ישן ומחבר אצלו חבורה בני אדם לדבר עמם ובאדם מועד כזה אינו נאכל אצלו הפה סח עד חצות על כל פנים אזי שינה חוטפתו ומוכרח לשכב ונאכל אצלו הפה מלדבר' והנה לפרקים אפילו חצות אינו מועיל כי עריבים עליו דברים בטלים יותר משינה וע"ז נאמר שאין לו תקנה כי אם שישוב אל הבורא ב"ה בכל לבו ומאודו להיות מאנשים שהם מארי דחושבנא ליתן דין וחשבון טרם ישכבו על מה ולמה כלה אצלם היום מעת בוקר עד זמן השכיבה איזה פועל יוצא היה להבורא ב"ה בבריאות זה היום ונפח באפיו נשמת חיים לעובדו יתברך עם פרטי חלקי עתיו ורגעיו וכיון ששם ללבו לעשות חשבון ובודאי יתחרט ומונה כל שעה ורגע מהיום מצאתו עד בואו מה פעל ועשה ואם כן מעשיו בודאי ימנה גם כן את פרטי דבוריו שלא להוציא דבור לפני אלהים ללא צורך אל התורה ועבודה וזהו אינו נאכל אלא למנויו כ"א בהיותו ממארי דחושבנא באופן שנבאר וזה מועיל לעצור רוחו ואם גם בזאת אינו מתעורר א"ע אזי תועלתו מעט וקשה עליו לסור ממנו גנות מדתו והדבר צריך רחמים לעתר ולרצות לפניו יתברך לעזר אלוה וגם בעת התפלה באים אליו מ"ז מכח הדבורים שלא שמר פיו ולשונו ומבטלים דביקתו וכיון שמרגיש בזה על אשר לא עשה מחסום לפיו זה הגורמת מ"ז אותן הצירופים שעשה בחיצונים עתה בעת הצלותא באים נגד פניו ומונעים מתפלתו ודביקותו וממילא נתמלא מלא בושה וכלימה לפניו יתברך שהוא בעצמו הגורם בנזקין באמצעות מעשיו המכוערים ואין תבונה בו לעצור רוחו וממילא מקבל על עצמו מהיום והלאה למעט בדבורים ואדרבא מוסיף איומוץ להתפלל לעזר אלוה לסור ממנו גנות מדה זו ליתן לו לשון למודים בתורה ותפלה וזהו ואינו נאכל אלא צלי לשון צלותא כלומר ע"י צלותא נאכל וכלה אצלו הפה סח והשם ברחמיו פתח דברו יאיר לנו א"ס נ"ו: