Ohr HaMeir, Beshalach 8

בפסוק ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ופירש"י והלא חסר למ"ד יום וכו' אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן ולהבין נראה בהקדם מה דאיתא כל האומר פרשת המן בכל יום מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו ולכאורה יש לתמוה והלא עינינו הרואות רובם ככולם יש אנשים שאומרים פרשת המן בכל יום ויום ועל הרוב ביתם ריקם וחסרים מכל טוב ואפילו מזון סעודה אחת ומוכרח לומר שאינו תולה באמירה לחוד והנכון כי מי שיש בו מדעת קונו לבבו יבין אשר בכל דור ודור עדיין יש בחינת מן לכל אחד ואחד מישראל כפי בחינתו ועוצם הכרתו טועם טעם מן בפרטי מאכליו וזה לך האות דברי רש"י העוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו טעם מן להבינך את הענין כי הנה אופן היותם מועיל בבטחון על האלהים שישליך את נפשו ומאודו וכל אשר לו וסיבת טרפו ודי מחסורו כי לא יגמר להשיגם אלא כמו שקדם ברצון הקב"ה שהוא הנכון לעניניו ואל יחשוב כי פרנסתו מעותד לו על סיבה ידועה ובהעדר יחסר כל בו כ"א תבטח נפשו באלהים יתברך ובהיות כן יכול להתמיד בתדירי בעבודת הבורא בלי הפסק מסיבת פגעי הזמנים בהשתדלות הבאת מזונותיו ואל ישגיח מאומה מהיכן יזדמן לו פרנסתו וטרפו כאשר עינינו הרואות עתה בדור הזה דור לא הכין לבם אל התורה והעבודה נרפים הם נרפים ומתרשלים מן העבודה רובם כמו כולם אם יאמר להם המוכיח בשער למה אתם מתרשלים ונרפים מתורה ותפלה ועד מתי בחשיכה התהלכו ולא אור ופנו אל מדעתם ומחשבותם מלחשוב מרוממות אלהות ית' וענייני עבודתו יתברך אזי פוערים פיהם לבלי חק ומזון זה הגורמת טרידת נפשם יומם ולילה עד שיגיעו די פרנסתם וסיפוקם ולכל אשר אתם מאשה ובנים ועיקר הטענה אשר קשה מזונותיו של אדם ורגיל בפיהם כי אין לחם יורד מן השמים ע"כ ראיתי להראות פני סכלותם וטעותם נגד פניהם ותשובתם כתובה בצדם גלוי ומפורסם אשר כבר היה לעולמים עת כזאת שירד לחם מן השמים ואיך מוציאים דבור של שקר וכזב לומר שאין לחם יורד משמים עד להטריח ולהטרד נפשם לרדוף כקורא בהרים אחרי מזונותם ובאמת מיעוט ערכם וחסרון בטחונם בהאלהים גורם ככה וידעו נאמנה בהכינם את לבם לבטוח אליו יתברך בשלימות בודאי דרכו יתברך להטיב לנבראיו ומזונותיהם מוכן ומעותד לפניהם בכל שעה ורגע ואין שום תירוץ בעולם לפטור א"ע מחמת זה מן התורה והעבודה והנה מצינו כשהוכיח ירמיה הנביא ללמוד לדורו דרך הנכון והמועיל אופני יושר הבטחון בהאלהים פתח דברו יאיר הדור אתם ראו ונתעוררו חז"ל ודרשו באומר אליהם מדוע סרה לבכם מהתמדת עבודת הבורא בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה מהיכן נתפרנס לזה השיב להם טעותם וסכלותם נגד פניהם ואמר הדור אתם ראוי וכאשר חכמים הגידו הוציא להם צנצנת המן ואמר ראו במה נתפרנסו אבותיכם במדבר ונראה לפרש דברי חכמים ורמיזתם אפשר שכיוונו במאמרם הוציא להם צנצנת הרי כי באמת בהעדר החכמה והמדע לדעת ולהבין איך שהתורה היא תמידיות וישנה בכל אדם ובכל וממילא ראוי להיות מצד הסברא אמונה תקוע בקרב לב כל ישראל שגם עתה עודנה לא נפסק ענין הורדת המן ולכל או"א מישראל יורד מן כפי ערך בחינתו וטרפו וזהו די פרנסתו מאיזה סבה שהוא מפרנס א"ע עם אשתו ובניו ואולם בעבור זאת אשר לבם לא נכון עמם ואין להם חלק בבינה המה עדיין במיצר ים החכמה בלי התפשטות הדעת ונדמה בעיניהם כאלו חכמתם עמדה להם וכל או"א אומר חכמתי עמדה לי להתעשר וכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וסובר בהעדר סבת מסבותיו שהשיג מחכמתם די מחסורו היה מת ברעב ואיך לא יעטו כמעיל בשתם לתלות הכל בסבות ולעוז במעוז השתדלותו להגיע מחוז חפצו ולא מאת ה' היתה זאת והנה ביארנו במקום אחר מאמרם ז"ל אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה ולכאורה יש לתמוה וכי בעלילה באו חכמי התלמוד על בני אדם להכביד עול משאם לא די שהמה חסירי לחם ומזונותיהם מצומצמים ואין מה לאכול אלא אפילו ממיעוט הנשאר די חיותו גם מזה יעשה צדקה ולא ישאיר לעצמו כלום להחיות את נפשו אמנם דבר גדול רמזו בדבריהם וביארנו במ"א לשני פנים והצורך לענינינו פה. היינו אם רואה שמזונותיו מצומצמים יתן דעתו להשכיל על דבר על מה הגיע ככה והלא מדרך הטוב להיטיב לנבראיו ולמה יגרע על כן יתלה החסרון בעצמו להיות שקלקל את דרכו הטוב וקפח פרנסתו מלקבל רוב השפעה כיון שאין מי לקבל כי האדם צריך לתקן מלא קומתו להיות כלי מוכשר ומוכן לקבל השפעתו ית' ולהשרות בקרבו אלהותו יתברך והיינו כשמחזק בעצמו הבטחון בה' בלב שלם לא ברוח רמיה ומעתה תבין דבריהם אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים עצה היעוצה ראשית הכל נתנו חכמים ליתן עצות לנפשו והיינו שיתחזק במדות הבטחון בכל מאמצי כחו שיתן צדקה אפילו ממיעוט הנשאר גם מזה יבזבז וישליך יהבו על ה' כי הוא יודע לתקן עניינו יותר ממנו ולכן אל ישגיח על שלא השאיר אחריו ברכה בתוך ביתו וריקם מכל כ"א לבו בטוח באל שימלא חסרונו וממילא בהכשר מעשיו ותיקון חסרון בטחונו נעשה כלי מוכן ומוכשר לקבל שפע וברכה עליונה הנשפע תמיד ואפשר שלזה כיוונו במאמרם כל האומר פרשת המן ובאופן שהאמירה יהיה לגבוה לעורר לבו להתחזק בעצמו בחי' הבטחון עד שידמה בנפשו בכל יום ויום בלתי אפשרי לטעום אפילו טעימה קטנה ואפילו במוכן ומזומן בתוך ביתו לא נחשב בעיניו כ"א ממתין עד שינתן מבי מלכא כאשר מאז אוכלי המן היה ג' סוגי אנשים אותן האנשים שלבם שלם בבטחון בהורדת המן זכו ונפל המן אצלם בלי שום טרחא ובינונים בתוך המחנה כפי ערך בטחונם גרמו לעצמם קצת טרחא להטרד להביא טרפם לביתם וחסירי מהימנותא הרחק מהמחנה להטרידם בטרחא יתירה והכל לערך בטחונם וככה ראוי לכל בר דעת לברור לו חלק יפה להחזיק בעצמו מדות הבטחון והיינו באמירה לגבוה פרשת המן באופן המבואר ולהיות שמתחזק אצלו הבטחון אז נעשה כלי מוכשר ומוכן לקבל ויבטח שלא יחסרו מזונותיו לעולם כי מדרכו הטוב להטיב לנבראיו כמבואר ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק והחסרון מפאת המקבלים דור לא הכין לבם בבטחון אליו יתברך ואחר שמחזק אצלו הבטחון אז לא יחסר כל בו מחסדי אל העודפות על בני אדם נמצא נשמע מהנ"ל שהכל תולה בהתפשטות דעתו של אדם כמוהו טועם בכל יום תמיד טעם מן כאשר מאז כן עתה. ועתה נחזור לענין ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה ופירש"י והלא חסר וגו' אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן הוא הדבר אשר דברתי כלומר סיבת טרפם ומזונם המכונה בשם עוגות שהוציאו ישראל בעוצם הכרתם ובטחונם ממיצר ים החכמה להשכיל ולהבין שלא פסק עדיין וישנה גם עתה יורד להם לכל או"א מישראל בחי' טרפו ומזונו מן השמים כמאז בדור המדבר כן עתה בכל דור ודור ובהיות האמונה תקוע בלב אזי ממילא טעמו גם עתה טעם מן ועיין בפרשת בהעלותך שם ביאורה בארוכה וזהו ג"כ מאמרם ז"ל הוציא להם צנצנת המן ואמר ראו במה נתפרנסו אבותיכם במדבר והכוונה למיעוט הכרתם לא ידעו ולא יבינו שענין הורדת המן לא נפסק לעולם וכמאז כן עתה ממטיר הקב"ה לחם מן השמים לכל או"א מישראל לערך בחינתו ובטחונו באלהים כמבואר וכראות ירמיה הנביא ע"ה דור לא הכין לבם ולא נאמנה את אל רוחם וחכמתם אצלם במיצר באומרם נניח מלאכתינו ונעסוק בתורה. מהיכן נתפרנס כ"ז מורא גודל השקעתם במיצר ים החכמה המבואר ע"כ הוציא להם צנצנת המן מן המיצר להורותם ולהבינם בטוב טעם ענינו בעין השכל שעדיין ישנם בכל אדם ובכל זמן כמדובר ומעתה תשכיל להבין הרמז בתורתינו הקדושה המלמדת לאדם דעת ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן משה מלא העומר מן והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם והכוונה להורות דרכי עבודה ענין בחי' המן איך לא נפסק וישנה בכל אדם ובכל זמן בעבר והוה ועתיד אם יש בהם מדעת קונם טועמים טעם מן מדור לדור עד ביאת הגואל בהיות הכרתם חזקה ולבם בטח באל ולזה גמר אומר והנח אותו לפני ה' כלומר שכל עצמו של בחי' המן תולה בלבות בני אדם כאשר הם לפני ה' תמיד כמבואר וזהו למשמרת לדורותיכם כנ"ל והאל הטוב ישימנו מהבוטחים אליו באמת ונכונה אמן נצח סלה ועד: