Ohr HaMeir, Bo 3

בפסוק ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה וגו' לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו יש לרמוז תוכחת מוסר אנשים אשר עינים להם ולא יראו כושר מדותיהם הטובים של משכילים כ"א כל עצמם ליפות את אורחותם אם טוב ואם רע הכל נכון לפניהם וזה הגורמת להם שבלתי אפשרי להם לילך ממדריגה למדריגה וכאשר ביארתי פי' המשנה כל ימי גדלתי בין החכמים ועיקר הדברים כל ימי גדלתי והלכתי ממדריגה למדריגה ולא עמדתי במדריגה אחד ומה הגורם ככה להיותי בין החכמים ואז הבנתי פחיתת ערכי ועדיין לא למדתי אפילו מדה אחת טובה מרבותי והכלל מי שרוצה לעמוד במעלה המובחרת צריך לקיים בעצמו מה שכתיב מכל מלמדי השכלתי וכמאמר הרבה למדתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם ובפרט איש מרעהו וחבירו יכול ללמוד מדות טובות וכדומה מהמעלות אמנם עתה בדור הזה רבים עמי הארץ אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם ועם כ"ז מתפרצים ומתפארים ליטול את השם והכבוד וכל מה שיוכלון ליתן דופי באחרים אזי מתכבדים בקלון חבריהם ומזה נמשך בעוה"ר שנאת חנם ואיש את רעהו חיים בלעו ופארו פיהם לבלי חק מול דברינו הנ"ל ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים כלומר בהעדר הדעת ויהי חשך אפלה ונופלים בבחינת מיצר ים החכמה ומפרש הכתוב מה הוא החשך ואפלה לא ראו איש את אחיו ראו משמעו לשון חשיבות כמו רואה אני את דבריך וכמו רואה אני את דברי אדמון וזהו לא ראו איש את אחיו ירצה לא חשבו בלבם איש את אחיו ללמוד ממעשיהם הטובים ואדרבא ממציאים תמיד חסרונות וקלון ודופי ומיפים מעשה עצמם ולכן הולכים בחשך ולא אור להם לילך תמיד ממדריגה למדריגה וזהו ולא קמו איש מתחתיו כ"א המה תמיד במדריגה אחד והוא רק בחינת עומד ולא הולך ובאמת איש הישראלי צריך להיות תמיד בחינת הולך ודוק: