Ohr HaMeir, Bo 6

בפסוק והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבותיך ואחר כתיב מצות יאכל את שבעת הימים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך להבין נראה להקדים מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ שמרה נפשי כי חסיד אני ואמרו חז"ל ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה וידוע שהמדות נקרא ידים חו"ג תרין דרועין כאשר ביארתי מזה במקום אחר והוא לרוב צדקו ובהירותו הכניס את עצמו עם פרטי מדותיו למדריגות התחתונים המכונים לדם ושפיר ושליא דברים המאוסים ומגועלים וכל עצמו ומגמתו של צדיק כ"א להעלות משם איברי השכינה השוכנת עמהם בתוך טומאתה ובפחיתת של המדרגות גם שם יש איברי השכינה לטובתם של נשמותיהן של הצדיקים בהיות מעלים את השכינה ממדריגות כאלו אזי שכרם נכון לפניהם כפלי כפליים וגורמים תוספת תענוג להיותם מתחסדים עם קונם. ולזה אמר דוד המלך עליו השלום ולא חסיד אני וכו' וידי הכינוים לבחי' המדות הכנתי את ראשי ורובי עמהם במדריגת התחתונים כמו דם ושפיר ושליא והכל כדי לטהר אשה יראת ה' לבעלה והיינו העלאות נ"ק ממקומות הנמוכים למרום שבתם למקורם אמנם לא מצינו מכל דורות הראשונים שישבחו א"ע עם עובדא כזה כ"א דהע"ה ושלמה בנו רצה ג"כ להכניס א"ע להעלות כל המדרגות הנמוכים ולא עלתה בידו כידוע אשר נשים הטו את לבו ובאמת עבירה גדולה לפטוחי הערך כערכינו עתה בדורות הללו יעלו על הדעת להכניס א"ע במתכוין למדרגות התחתונים בכדי שיעלה ויגביה משם איברי השכינה לזה אפשר לרמוז בכתוב והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי וגו' שהם מורים ז"מ הפכיים ואני אמרתי טעם לשבח איך מרומזים בכללותם כל זה"מ כנעני כנוי לאהבות רעים והחתי לשון חתת יראות רעים והאמרי לשון התפארות עש"ה את ה' האמרת ופירושו לשון התפארת וכמהו השאר מורים על ז' מדות הפכיים לזי"ה הקדושים ורומז הכתוב והיה נודע כל מקום שנאמר והיה משמעו לשון שמחה כלומר שמחה לפניו יתברך בהיות לו לאדם זה השכל להבין ולהשכיל לבלתי יכניס א"ע במתכוין אל מדריגות התחתונים בכדי להעלות משם נ"ק כ"א כי יביאך ה' אל ז' מדות הפכיים והיינו הכנעני והחתי וגו' שיתקן אותם להעלותם לשורשם והוא יתברך יודע אם יכול לעמוד בקיומו ולא יפנה לגרור אחריהם ח"ו לאפוקי האדם אינו רשאי להכניס א"ע כי הוא סכנה גדולה אולי ילכד במצודה חרמו של נחש הוא היצה"ר ולא די שלא יועיל בתקנתו להעלות משם איברי השכינה אף גם זאת שישאר שקוע לשם ח"ו עם ראשו ורובו ולכן טוב לו להזהר ולהשמר ויכפול שמירתו בגדרים וסייגים בכדי שאל יבא חטא לידו ואפילו נדנוד עבירה וזה עבודת האדם בעוה"ז כל ימי חיים חיותו ללחום מלחמת היצה"ר ולהבין א"ע בכל מיני קרבא נגדו לבלתי יהא בבחי' ז' מדותיו הקדושים שום מגע משבעה הפכיים ולזה רומז הכתוב מצות יאכל את שבעת הימים מלת מצות משמעו לשון מצותא ומריבה כלומר אזהרה לאדם שיחבר וייחד מצותא ומריבה את שבעת הימים המה ז' מדותיו הנקרא ימים צריך האדם להלביש א"ע בכל מנא קרבא כל ימי חייו ללחום ולדחות מהם כל מום משבעה ההפכיים כמדובר ולדבר זה צריך האדם לזכך א"ע בזיכוך גדול מאוד להשריש בקרבו אלהות ואל יפנה אל מדעת אפילו רגע אחד וזהו שנאמר בכתוב אזהרה לצדיק והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך ותשריש הקדושה בקרב לבך וכל כך למען תהיה תורת ה' בפיך ירצה ללמוד לאדם דעת ומזכיר אותו להיות הפה והלשון כלי מוכן לדבר תמיד דיבורי תורה כלומר בכל שפותח פיו לדבר אפילו דבור איש לרעהו מעניני צרכי גשמיות המוכרח בהם שבלתי אפשרי זולתם עכ"ז יהיה פיו ולבו שוים לכוון את לבו לשמים וזהו למען תהיה תורת ה' בפיך תמיד בכל עת ובכל שעה ורגע ואז טוב לו בזה ובבא: