Ohr HaMeir, Devarim 11

חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות ויש לדקדק כפל לשונו חשך משחור היינו חשך והיינו משחור וכי יש חשך יותר משחור ומה היה המקרא חסר באומרו חשך תארם וגמר אומר לא נכרו בחוצות צריך הבנה והנראה כי הנה אלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל לבחון הטוב באמצעות הרע ועיקר שלימותם ותכליתם לא ניכר ביתרון אור ויתרון שאת כי אם באמצעות יציבת גבולות העמים למספר בני ישראל לדעתם מאוס ברע ולבחור בטוב ובזה תולה שכר ועונש ולכוונה זאת באה הנשמה ממקום הגבוה כסא כבודו יתברך למקום הנמוך עוה"ז השפל והגשם תערובת רע יותר על הטוב והט למשל אזנך מלך גדול שהיה לו בן יחיד ועלה ברצונו לבחנו מה יהיה משפט הנער ומעשהו בהיותו חוץ לפלטין המלך כי בוודאי עודו בפלטין המלך ואיננו נפרד משלחן אביו נוהג א"ע בנימוסי בני מלכים ככל בני הפלטין כי מי איש בער לעשות היפך מעשיהם לאפוקי כשנתרחק ונתגרש משלחן אביו בין פחותי הערך מוגשמים ומכוערים במעשיהם והוא עודנו מחזיק בתומתו ונפשו קשורה בנפש אביו ככחו אז לנהוג בנימוסי מלכים כחו עתה ג"כ ללכת נגד הכסילים וכל מעשיו בתכלית היופי כאלו עומד לפני אביו המלך באצר הפנימיות אזי ניכר לעין כל היותו בן מלך ושינה באכילתו ומלבושיו ופרטי מעבדיו מאנשי החוצות זהו עיקר תענוג אביו המלך יותר כאשר מאז טרם צאתו החוצה ולתכלית זה נשלחו נשמות ישראל מבית תענוגיהם לעוה"ז מקום חושך ואופל לבוחנם איך יתנהגו במפעלם ומשתיהם ומאכלם בהיותם חוץ לפלטין המלך ואז ניכר שלימותם ויתרונם על זולת עמים העושים במחשך מעשיהם ועשות גנות מדותיהם והם בני המלך הקב"ה ממאסים ברע ובוחרים בטוב ונפשם קשורה בנפש עליונה חפצים ברצון קונם ונכרים כי הם זרע ברך ה' ולזה אמר המקונן חשך משחור תארם כלומר מה שהיה ראוי שיאירו וישלימו את נפשם באמצעות חשכת העמים כיתרון אור מן החשך ובעשות רע אבדו מעלתם ואדרבה נעשו חשכים ונפולים באמצעות שחורת החיצונים ולא תואר להם ולא מראה וגם מוסב מלת תאר' על השכינה כיון שאין צדיק בארץ לבנות קומתה כ"י אזי היא בסוד נקודה שחורה וחשך משחור תארם היא השכינה דמות דכל דמיונות מתחזיין בה שורש נשמתם משרשים בה והיא כללות תאר' גם אליה מגיע הפגם ונעשה בסוד נקודה שחורה והכל בעבור זאת שלא נכרו בחוצות כלומר שלא ניכר שלימות יתרונם באמצעות החוצות המורה כללות א"ה ואדרבה ככל הגוים בית ישראל המה להוטים ובהולים יומם ולילה למלאות הון מהבל ולא נכרו בחוצות עם החיצונים לא ניכר יתרון אורם נשארים שקועים במעשיהם בחוץ עם ראשם ורובם במדות המגונות ולא שם לבו לאבני קודש שתשתפכנה בראש כל חוצות להעלותם למקורם. לזה רמז המקונן. קלים היו רודפנו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו ויובן הענין ע"פ הדברים הנאמרים מאין נמשך לו לאדם בעיקר עבודתו שמעותד לעבוד עבודת בוראו בתורה ותפלה גם שם יש לו הרבה רודפים מחשבות חיצונים המערבבים ומבלבלים מחשבתו קודם לגרשו החוצה לשוטט בהבלי עולם ונפשך לדעת מאין נמשך כזה לזה רומז הכתוב קלים היו רודפינו מאין נמשך מחשבות חיצונים קלים מהרה לרדוף הכל הוא מנשרי שמים ומשמעות נשרי מלשון אילן שנשרו פירותיו כלומר מאותן האותיות שנשרו ונפלו משמים ונתלבשו בחיצונים הן המה המ"ז והמעורבות הבאים לאדם שיעלה ויגביהם למרום שבתם אשר היה שם אהלם מתחלה בקודש עליון ולהיות שכל עצמה תולה במעשהו בחוץ כנזכר לעיל ככה מכניס ובונה מבפנים לעשות צירופים קדושים לאפוקי אם הנחש הוא היצה"ר מצוי ומרקד בקרבו לרדוף אחרי המותרות ומושך אותו למטה למדות הפכיים לאהוב אהבה רעה ויראה רעה וכדומה ממדות המגונות וממילא משליך אותיות התורה לחיצונים וזאת הגורמת שאין פה להוציא דבור באותיות מילוים הארה עליונה וזהו שגמר אומר על ההרים דלקונו כלומר לא די שרדיפתם היתה בקלות לחטוף אותיות בקליפיות שנשרו משמים אלא על ההרים דלקונו שהם האבות ג' מחשבות אהבה ויראה והתפארת גם שם דלקונו למשוך אותן המחשבות לאהוב אהבה הפכי' ויראה הפכיי' שאינו נוגע לעבודת הבורא ב"ה וזאת הגורמת במדבר לעת בא בחי' הדבור להוציא דבור בתורה ותפלה ארבו לנו שם ומבלבלים מחשבות קודש להוציא אותיות יבישות וחריבות במלוי מ"ז מתערובות חוץ וכנזכר בפ' פנחס ענין בנות צלפחד אבינו מת במדבר כשבא לבחי' הדבור נעשה מת ולא יכול להרים א"ע להחיות נפשו כי וחי בהם כתיב ולא שימות בהם וכל זאת נמשך להיות שעל ההרים בחי' מחשבות האבות דלקונו לחטוף אותן לקליפה וכבר בארתי מה דאיתא בתקונים ע"פ ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני וזכרתי למעלה מוסב על ב' בתי ישראל ה' ראשונה מוצאות הבינה וה' אחרונה מוצאות הפה וכיון שיחרב בבית ראשון בסוד מחשבתו אין שם הארת מחשבה קדושה ממילא יבש בבית שני מוציא אותיות יבישות ואינם פורחים לעילא ובין והבין הדברים איך שישנם בכל אדם ובכל זמן חורבן שני בתי ישראל בית ראשון ובית שני ולזה צריך האדם לדאג לבו בקרבו במה נחשב אם אין לו פה להשיב אמרים להקב"ה א"כ גם תורתו ותפלתו תועבה ובמה נחשב כי זאת עיקר תורת אדם בעולם הזה ולכוונה זו נפח הקב"ה באפו נשמת חיים וכיון שנבער מעיקר עבודתו מותר האדם מבהמה אין ובא וראה שאמר הקב"ה להנביא בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ולכאורה וכי בשביל שיגיד להם את הבית יעטו כמעיל בשתם וכלימה יכסה פניהם והרד"ק פירש ויכלמו מעונותיהם שנחרב בעונותיהם והנראה דאיתא בזוהר וכבר זכרנו מזה כמה פעמים ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון לקרב אל השכל ידוע התגלות ראשון שעלה ברצונו הפשוט לגלות בעוה"ז התפשטות אלהותו היה ע"י קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו וממילא לא יוכלו להתגלות באמצעותו ונתגלגל באברהם ונתלבן ביצחק ונצטרף ביעקב והאבות הן הן המרכבה שהרכיבו התגלות אלהותו ית' שהי' ראוי לגלות על ידי קומת אדה"ר נתגלה באמצעותא שגילו ופרסמו אלהותו ית' בפי הבריות לקרותו בשמות עני אדמה מצד פעולותיו שנוהג בעולם כי לית מחשבה תפיסה בשכל הנעלם מכל רעיון כי אם מחשבתו קודש ניכרת מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג בעולמו וככה נקרא בשם תואר כנויו ושמותיו הקדושים לערך המדות שגילו האבות ואיתא במאמרם תפלות אבות תקנו ולכאורה צריך להבין הלא שלשה התפלות שאנו מתפללין שחרית מנחה ערבית רק שמונה עשרה ברכות לבד מברכת ולמלשינים אל תהי תקוה ברכה זו מחודשת ואחר כך תקנוה כידוע וא"כ מה חדשו ותקנו האבות א' יותר על זולתו באומרם האבות תקנו משמע שכל א' תיקן תפלה חדשה מזולתו אמנם המבין מדעתו ישכיל לדעת שרוח ה' דיבר בם ובאמת האבות תקנו כל אחד מה שלא תיקן זולתו דאיתא בזוהר ענין חלקי הזמניים והעתים אינם דומים בשיעוריהם בצפרא חסד אתער בעלמא בשעתא דמנחה דינא תליא ותמצא מה שדרשו בזוהר ע"פ ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב לפנות מערבבי ומקטרגי עלמא שמשוטטים בשעתא דמנחא ולזה נתעוררו חז"ל מכאן שתקן תפלת מנחה כלומר שתקן את העת שאז דינים מתעוררים כדברי הזוהר מערבבי ומקטרגי עלמא ותקן אז את העת והמתיק את הדינים בשורשם והראה לכל באי עולם דאית דין ואית דיין ולמדם להועיל רק יראת הרוממות ולא יראת העונש כנזכר לעיל בפ' הקודמות ע"ש וכן בצפרא חסד אתער בעלמא והקליפה הולכת כקוף בפני אדם וממילא מתעוררים ג"כ אהבות רעים מניאוף וכדומה וכמו שבארנו למעלה פ"ה סוסים מזויינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו ע"ש ותוכן הדברים בהשכמה דייקא שאז מתעורר מדות האהבה בעולם מתעוררים ג"כ אהבות ניאוף ולכן הכסיל אשר בחושך הולך מחזיק א"ע בזה האהבה ואיש אל אשת רעהו יצהלו עכ"פ ג' חלקי הזמנים מדות האהבה שנתעוררים בעולם לעומתם מתעוררים ג' מדות הפכיים אהבת רעים וכן יראות והתפארות לא טובים וזאת עבודת אבות הראשונים שתקנו כל א' עת הראוי למדתו וא"א בתפלתו שהתפלל בשחרית תיקן חסדים רעים והעלה לשורשם וכן יצחק בתפלתו של מנחה תקן יראות רעים שמתעוררים אז בשעתא דמנחה וכן יעקב בתפלתו שהתפלל ערבית תקן אז התפארות רעים ומעתה תחזה דברי חכמים ורמיזתם שהעמיקו במאמרם תפלות אבות תיקנום לכוונה הנזכר וזה כלל גדול בתורה ועבודה שאנחנו ישראל גורמים יתברך לבריאות עולם בכדי לתקן שבעה מדות התולים בתיקונם באמצעות התעוררות התחתונים ולגלות התפשטות אלהותו בעולם כמו שהאבות התחילו לגלות אז בזמניהם כל או"א הרכיב אלהותו יתברך ואחז מדתו אשר במקומה אור בהיר והרכיבו כל זאת בעולם והרגילו שמו יתברך בפי הבריות כמ"כ חובת גברא מאז עד ימי משיחנו ב"ב לערך הכרתו והשגתו ישים מגמתו לאשגא ליה בכל אבר ואבר כי בצלם אלהים יתהלך איש ותכונת מלא קומתו מראש עד עקב עם פנימיותו וחצוניתו הכל מורים לאורות רוחניים ובהירים ובאמצעות רוחניות שבאדם יתכן לו להשיג במושכלים נעלמים ולזה מצינו כמה פעמים בזוהר ובתיקונים צריך לאשגא ליה בכל אבר ואבר היינו באמצעות תכונת איבריו הגשמיים ופרטי חושיו שהכל בחכמה עשה הבורא ב"ה ובמנין ידוע ואם אינו משיג אלהות באמצעות פרטי הרגשת חלקי איבריו ותנועותיו ורמיזותיו נמצא נותן פגם בכבוד קונו שבראו באבר חסר או יתיר לערך מעשיו המגונות ואינו מדמה הצורה ליוצרו שברא אותו בקומה ידוע וכאשר חכמים הגידו ע"פ הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקדוש ב"ה כונניות באדם וכולם מורים ענינים ידועים באורות עליונים כי כאשר בשורש ככה נתפשט למטה בכדי להשיג עליון מהתחתון וכיון שנבער מדעת אינו מדמה הצורה ליוצרו להשיגו בכל אבר ואבר אז עושה סתירה בבנין ומנין קומתו או חסר או יתיר אבר ולערך מעשיו די לו יד אחד כי אפילו ביד אחד אינו מקיים פתוח תפתח ולמה לו שתי ידים והפה אין די לו אפי' עשרה פיות בכולם יוציא עתק מפיו לדבר בגאוה ובוז על ה' ועל משיחו וכן שארית אבריו כיון שאינו מקדשם ומטהרם לעבודת אל כ"א פועל עמהם להנאות עצמו אין מנינם ידועים כי ברוב מנין ורוב בנין סגי לצורכו הגשמיות וגם לפי דעתו עדיין חסר עוד אבר א' וככה תמצא בבנין ומנין כלי המשכן ג"כ הכל במדה ומנין ידוע הרומז לאורות עליונים ותכונת המשכן ומספר הכלים שוים ממש לתכונת קומת האדם וגם לציור מעשה בראשית ולכן תמצא אשר חכמים הגידו יכוין את לבו נגד קדשי הקדשים והכוונה כלפי דברים הנאמרים שהאדם שוה בבנין קומתו ותכונת אבריו לתכונת מנין ובנין כלי המשכן וממילא צריך להשוות מדותיו לבנות תחלה בנין מלא קומתו מראש עד עקב בכדי שיכול לכוין ולהשוות עצמו לבנין המקדש ואז לא יעלה על הלב לעשות זר מעשהו כי בשם על לב קדושת בית קדשי קדשים שלא רשאי לבוא לשם זר ושום טומאה כ"א אחת בשנה כהן גדול בשעת עבודה וככה יקדש את לבו המכוון נגד ק"ק שבמקדש ישנה באדם בחי' הלב משכן השארת כלילות הקדושה השורה בקרב לבו ע"כ ירא לנפשו לבלתי יבא לשם שום זרות וטינוף ומיאוס כ"א מחשבות קדושות מרוממות אלהותו יתברך ולזה כיוונו במאמרם יכוין האדם את לבו כנגד קדשי קדשים כלומר כאלו הוא בית קדשי קדשים ואם כן אסור לבוא לשם מן הכיעור והדומה כ"א מה שנוגע אל התורה ועבודה וככה ראוי לכל בר דעת לכווין שארית פרטי תכונות איבריו הרומזים לתכונת המשכן בשלימות עם מספר כליו הידועים ואז יבנה הבונה מלא קומתו בשלימות ואך בצלם אלהים יתהלך איש. ולזה תאיר עיניך בדבריהם שנתעוררו כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו והכוונה ע"ד שאמר איוב בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי ופירש"י לא יחרף אותי לבבי מימי מכל הדרך ומדה שנהגתי בימי ולזה רמזו רז"ל כל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו ירצה באמצעות כושר דרכו מדות ישרות שנוהג בימיו לבנות מלא קומתו לכוונו לבנין המשכן עם כל כליו כנזכר יכוין את לבו כנגד ק"ק כאלו נחרב בימיו כלומר באמצעות דרכו ומדותיו המגונות שנוהג בימיו נחרב ודאי בית מקדשו מוסב על בנין ומנין כלי גופו ופרטי אבריו עושה הריסה בהם והנה כמו שיש באדם אברים חיצונים ופנימים כמ"כ היה בבית המקדש כלים חיצונים ופנימים והכל לרמז על אורות עליונים פנימים וחיצונים כידוע להמבין בספרים ועובדא דמעשה בראשית מרמזים ג"כ לאורות אלו ובאמצעות שלש אלה עובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם נתגלה ונתפרסם התפשטות אלהותו יתברך שציורא חד להורות אורות עליונים ודמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלעלה כב"י הקב"ה מצמצם א"ע והלביש אורות הבהירים והנוראים בדמות אדם התחתון להיות שאין מי בעולם להשיגו יתברך כי אם האדם וכך עלה ברצונו הקדום לגלות אלהותו יתברך באמצעות קומת אדם הראשון ונוקב הענין לזרעו אחריו עד ביאת הגואל השם אורחותיו בעה"ז לדמות הצורה ליוצרה עם תכונות בנין ומנין ראשי איבריו לעובדא דבראשית ולציורא דמשכנא אזי כאלו נבנה בה"מ בימיו ואיש הפכפך במעשיו ואינו מתבונן על דרכיו וכושר מדותיו להשיג את הקב"ה בכל פרטי איבריו והרגשת חושיו אזי הוא או חסר או יתיר אבר ואינו דומה כלל לתכונתם וגם לערך עובדותיו ומדותיו המגונות כמו שפוגם איזה אבר מתכונת בנינו מכחש דוגמתו איזה ציור עובדא דבראשית וגם בבית המקדש חסר כלי א' או יתיר כלי א' המרמז דוגמת אבר שפגם ונמצא בעונותיו מכחיש תכונת המשכן במנין כליו כמו שמכחיש תבנית ותכונת גופו שאינו דומה ליוצרו וזהו סבת שנחרב בית המקדש בשביל עונותיהם של ישראל כי כל עוד שפגמו בבנין קומתם מוכרח להיות הריסה בבנין הבית וחסרון במנין הכלים ולזה צוה הקב"ה ליחזקאל הנביא אתה בן אדם בן אדם קדמאה שעלה ברצונו לגלות אלהותו באמצעות קומתו הדומה לציורא דעובדא דבראשית ולציורא דמשכנא הגד את בני ישראל את הבית ואיתא בזוהר כל מקום שנאמר לשון הגד רומז לרזא דחכמתא כלומר הבינה בטוב טעם חכמה תכונה ומנין כלי הבית איך שהם מורים על אורות עליונים בדומה אחד כמו שרומז תכונת קומתם האדם והפעולה בהיות שתגיד להם באר היטיב בטוב טעם אזי יכלמו מעונותיהם המוכרח לחרוב בנינו ומנינו כי כל מה שהרבו לעשות רע מוכרח דוגמתם לחסור כלי המקדש אחת אל אחת עד שכלה ונפסד בעונותיהם. ומעתה תחזה איך שנוהג ענין חורבן הבית גם עתה אחר חורבנו כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כנזכר באמצעות כושר דרכו ומדתו שנוהג בימיו כל ימי חיים חיותו כאלו נחרב בימיו ואין אמצעות בדבר או בונה בית מקדשו כנזכר ולהיפך אישים פועלי און לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' יהרסם ולא יבנם וא"כ איך ימלא פיהם להתפלל עבור תיקון בנין בית המקדש ומה תהא עליו אפילו כשיבנה לערך מעשיו המגונות יחרב ויחסר כל בו הוא בעצמו המחריב גם עתה טרם בנינו וכן רבים הם שכלו בדמעות עינם על חורבן בית המקדש שחוץ ממנו ולמה לא יבכה על חורבן בנין קומתו שהולך לאבוד מיום ליום חרב יחרב ואוי לאותה בושה וכלימה ואפשר שלזה יסד הפייט בזמירות שבת שמחם בבנין שלם באור פניך תבהיקם ירויון מדשן ביתך ע"ד האמור שיהיה להם לישראל שמחה בראותם בנין שלם בלי שום חסרון כ"א ממש שוה במנין כליו ותכונותיו לתכונת מלא קומתם אזי שמחה להם ודאי לאפוקי כשמרגישום בעצמותם שאינם שוים לציור המשכן עם מנין כליו ואדרבה חסור או יתיר שמחה מה זה עושה כ"א מגיע להם בושה וכלימה להרים ראשם להסתכל כלפי מעלה ורמז הפייטן שבלתי אפשר להיות שיהא האדם ממש שוה בדומה אחד עם פנימיות וחצונית לפנימות וחיצונית תכונת המשכן כ"א בהקדם להם כשרון פעולתם לגרום שהבורא ב"ה יאיר להם בחי' פנימיות אורות עליונים ולזה אמר באור פניך תבהיקם כלומר תאיר ותבהיקם להם אור המאיר לבחי' הפיים כנזכר לקמן מהיות הענין חמש גוונין דבהון נהרין חמש אור וכשאדם זוכה ליהנות מאור המאיר לפנים אזי ירוויון מדשן ביתך ולא ישיגו כלימה ממנו כנ"ל והשם יזכנו לראוי בבנינו במהרה בימינו א"ס נ"ו.