Ohr HaMeir, Devarim 3

ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם ופרש"י ראה בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה ולכאורה פתח בלשון יחיד וגמר אומר בלשון רבים וכמי שהרגיש באור החיים ועולה בתירוצו לפי שבגדר הראיה שוים הם כאיש אחד ואין השתנות ביניהם אבל בערך מה שהם אין גדר כולם שוה לזה אמר לפניכם והנראה ע"ד שכבר זכרתי פ"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם כלומר עיקר עבודת בנ"א בעוה"ז הוא לתקן ז"מ הארץ כנוי לשכינה הנקרא ארץ כנודע ועליה כביכול נאמר מקרא זה עת לעשות לה' ואיתא בזוהר עת לעשות אשתאר בלא תקונא ובלא שלימו מ"ט משום דהפרו תורתך בגין דאתבטלו ישראל לתתא מפתגמי אורייתא בגין דההוא עת הכי קיימא או סלקא או נחתא בגינהון דישראל והמקרה הזה יקרה לשכינה להיותה עולה ויורדת בסבת עם קדוש ישראל יען היא שורש לכללות נשמותיהם ופרטי דיוקנותם מחוקקים בה וכשישראל מתמידים בתורה ועבודה אז עולה התעוררת התחתונים לשורש שרשיהם ותבנה ותכונן בקומה שלימה ובנויה ותתראה פנים אל פנים אל הקב"ה לומר חזי במה ברא אתינא לקמך ובזה הנערה באה ועולה עמו ואינו יורדת כ"א בסבת עונותיהם של ישראל כד אסגיאו חייבין בעלמא פוגמי' אותן השרשים אשר בה משורשים ומעתה תשכיל לדעת זה האיש משה רבינו בא להוכיח על פניהם להבינם גודל הפלגת שבח ענייני עבודתם בהיותם מכניסים צואריהם בעבודת אדוניהם ולהיפך אם נרפים הם נרפים מה החטא גורם נשארת העת בלא תקונא ובלא שלימו כדברי הזוהר ולזה אמר להם לכללות כולם כאיש אחד ע"ד הכתוב אדם אתם כללותכם כולכם אינו כ"א אדם שלם ראה נתתי לפניכם את הארץ מוסב לשכינה את זה נתתי לפניכם כי הארץ נתן לבני אדם לתקנה ולקשטה בקישוטיה וגמר אומר בלשון רבים לפניכם וגם אמר בואו ורשו את הארץ כי באמת לא כל העתים שוות עת לעשות לה' במעמד הקדוש נאמר ויחן שם ישראל נגד ההר לרוב הכנתם והזדככותם לקבלת התורה נעשה באחדות גמור כאיש אחד מורה שלימותא היותר מעולה וטובה כנזכר כ"פ ויש עת כשנרפים מתורה ועבודה ויתפרדו איש מעל אחיו מכנה הכתוב בלשון רבים וכאן רמז להם משה רבינו ב' הבחינות הנוהגות בהם מטוב עד רע ח"ו ולכן כאן במשנה תורה בא בתוכחות עלי און כאדם שאומר נחזור לראשונות עיקר נתינתה של כללות התורה שנתתי לפניכם מפי הקב"ה כל עצמה להורותכם את עיקר המעשה אשר תעשון בנ"י וחוזר על פרטי בחינותם ראה מוסב על בחינתם המעולה לפניכם מוסב על בחינתם לא טובה עכ"פ בין כך ובין כך נקראים בנים למקום והארץ עליונה נתן בידכם לעשותה ולתקנה באמצעות מעשיכם הטוב וזהו שאמר בואו ורשו את הארץ ואל תתנו דמי להם שלא עשה כן לכל גוי וממלכה כאשר עשה למעלתכם בחר לו יה להיות לו לעם סגולה ואם יאמר נא ישראל כי קשה עליו המעשה אשר יעשה אדם המלובש בחומר הגשם ובעפר יסודו ואיך יתכן לו להשיג במושכלות לזה רמז להם משה רבינו את הארץ הידוע אשר נשבע לאבותיכם ונודע כל מקום שנא' ל' שבועה ברזא דשבעה כלומר אורותיו הבהירים נפלאים ורמים הלביש אותם בשבעה מדריגות התחתונים הן המה ז' ימי הבנין שעמהם נבנה העולה נוקבים והולכים מרום המעלות עד תענוגות בני אדם ומבשרו יחזה אלהיו כל אחד ואחד מישראל יתכן לו להשיג עליון מהתחתון כי כאשר המה בשורשם ככה נתפשטו להנבראים כאשר הארכנו מזה בכמה מקומות אשר זה עיקר תורת האדם לקשוט פרטי מדותיו לקדשם ולטהרם אל אל ואפילו לעת האוכל את לחמו ושתות מימיו מהם ובהם יכול ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לאשתמודע בהון עולמות ונודע מדות האבות בחינתם אהבה ויראה והתפארת. כללות ג' מחשבות האדם שאי אפשר זולתם כל מקום בואו לעבוד עבודתו בבית ובחוץ מוכרח לחשוב מחשבות אהבה ויראה והתפארת שם שם חוק ומשפט להשיג במושכלות אם יש לו עבותות אהבה לרדוף אחר הגשמיות איך לא יתן לב לאהוב אהבה העיקרית ולזה רמז להם אשר נשבע ה' לאבותיכם כלו' לכללות מחשבותיכם בחי' חג"ת הלביש אותם מרום המעלות עד הנמוכים שבמדריגת עד שאפילו האדם שבעפר יסודו יכול לראות בעין שכלו מה פעל אל במרום שבתו ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו ראה בעיניכם אתם רואים איני אומר לכם מאומד ומשמועה לכוונה הנזכר אפילו בעיניכם הגשמיות יתן לכם להשכיל במושכלות כי התחתון רומז לעליון ודו"ק ותבין: