Translate this website
ב״ה
← Library

אור המאיר, דברים 4

Ohr HaMeir, Devarim 4

Standard

AI-generated narration

1

ואמר אליכם לא תערצון ולא תראון מהם ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים ויובן הענין כמו שבארנו מה שיסד הפייטן ובצורריהם נלחם האלה הכוונה מי הנותן לצר הצורר כללות גבולות עממין להיצר לישראל הכל נמשך בסבת עם ישראל עונותיהם הטו אלה שנתנו בהם כח והכ' רומז לזה ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים ונקדים מה דאיתא בגמרא שדרש בר קפרא מה תועבה תועה אתה בה ע"ש והנראה כי זה לעומת זה עשה אלהים לעומת זי"ה יש ז' תועבות הפכיים אהבה רעה ויראה רעה וכמוהו שארית המדות ותכלית עבודת אדם למאוס ברע ולבחור בטוב אך רבים הם המתפרצים ותועים מדרך השכל ומדמים בנפשם כאלו גם זה אהבה ובאמת הטעות נגד פניו שאין זה אהבה ומעתה תחזה שאמר הנביא סוסים מזויינים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו והכוונה כי בצפרא חסד אתער בעלמא ומשמעות מלת חסד סובל שני מלות חס דל"ת שחס על מקום שהיא בבחי' דל"ת וצריך להאיר לשם להפכו מדלת לעושר ואם מאיר ומשפיע במקום הראוי זה נקרא חסד אל כי כן עלה ברצונו הקדום לנהוג חסד עם כל הברואים וכללות הדברים שהמה בבחי' דלת להשפיע להם משפע ברכה עליונה לאפוקי איש בער מרחם א"ע לפעמים וחס על מקום דלת שאינו ראוי להשפיע לשם אזי עבירה היא בידו אע"פ שנוהג ג"כ בחי' חסד שחס על הדלת אין זה מחסד אל כ"א אל הזועם והט למשל אזנך מדות האהבה אין למעלה מפנ"ג ואין למטה מנג"ע כי מדות האהבה למעלה היינו לענג את עצמו באהבת הבורא לבחינת הזווג במותר לו עניינו ג"כ בחי' חסד חס דלת שמשפיע למקום דלת כי הוא המשפיע והיא המקבלת בחי' דלת וזה נקרא חסד אל ואיש הכסיל יש לו ג"כ אהבה רעה נואף אשה חסר לב רוצה ג"כ להשפיע במקום הדלת כי נתעורר אצלו בחי' חסד לחוס על מקום הדלת אמנם אין זה מחסד אל כ"א מדות הפכיים. ומעתה תשכיל לדעת דברי הנביא שהוכיח על פניהם סוסים מזויינים משכים היו שאז חסד אתער בעלמא ואיש התמים ההולך בתורת ה' מעורר לבו בקרבו לאהבת אל לתקן בחינות החסדים והאהבות שנתעוררים בעולם וממילא מתעוררים ג"כ חסדים לא טובים אמנם אלו הנבערים מדעת והן המה רק כסוסים מזויינים בקושי אבר משכים היו שאז נתעורר מדת החסד והפכו ולכן איש אל אשת רעהו יצהלו ולכן נקראים ז' הפכיים בכלל ז' תועבות כדרשת בר קפרא תועה אתה בה סובר שגם זה אהבה ובאמת אין זה אהבה ומענ"ג נהפך לנג"ע ולהיות כללות ע' עממין חיותם נמשך להם מז' מדות הפכיים וממילא מי שאין מנקה א"ע להיות טהור וזך בז' מדותיו הקדושים לבלתי יאחז בהם ממגע נכרי' אזי מגבר עליו כח האומות כי נותן חיות וכח בהם והכתוב רומז כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אוולת הכוונה החכם אשר עיניו בראשו וערום בפרטי מעשיו לעשותם בהתקשרות ודביקות הבורא אזי אינו מפריד פנימיות מחשבתו מרוממת אלהותו ית' אפילו לעת האוכל ושינה ומו"מ וכדומה גם שם שם לו חק ומשפט לעבוד עבודת בוראו ואינו נגרר עם ראשו ורובו לגשמיות וזה כל ערום יעשה בדעת כל פרטי עבודותיו אפילו צרכי גופניות מעשהו בחכמה ודעת ומכניס החכמה אל עובדותיו ע"ש הכתוב ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים חדרים מורה לזי"ה וזאת תורת האדם להכניס בחי' הדעת אל החדרים לנהוג עמהם ע"פ התורה ועבודה ואפילו הדבר שנראה למראה עיני אדם כאלו דבר שטות וחכמתו עמדה לו להעמיק בפנימיות הדברים בודאי אין שום דבר לבטלה בעולם ובכל דבר צריך להיות איזה רמיזא דחכמתא ומעריך מחשבה להתבונן לאיזה כיון הראה הבורא ככה ולא לחנם ובהכרח יש ג"כ התפשטות אלהות וככה יש בשורש כי לכולם יש להם מקום מוצא בשורשם ובמחשבה כזה כחו יפה לברר הטוב מהרע ומעלה אותם אל הדעת ומכניס ג"כ מילוי והארה מהדעת אל ז' המדות לאפוקי הכסיל נבער מדעת לחבר כל המדרגות הקורה אותו אל בחי' הדעת ובהיות בהקרה לפניו מקרה לא טובה מפריש החכמה מהאוולת כאלו לא מאת ה' היתה זאת וזהו וכסיל יפרוש אוולת פורש את בחי' אוולת מהדעת כאלו אין כאן שום רמיזא דחכמתא ובאמת אין לך שום פעולה הנפעלה בעולם מטוב עד רע ומחכמה עד שטות שלא יהיה שם התלבשות אלהות הרומז לאדם בחי' עבודה ואם לאו לא באה לכלל בריאה והויה ובהיות הכסיל פירש האוולת מן החכמה המלובש לשם ממילא נפרד מהסורא ב"ה ונשאר שקוע עם ראשו ורובו תחת הזמנים ואינו נקי וטהור בשבעה מדותיו וזה הגורמת שיש להם כח לאומות העולם לשלוט בו באמצעות שבעה התועבות המושכים חיות לקיום מצבם עד עת קץ שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב המלובש לצורך עם קרובו ישראל אמנם טרם קץ הפלאות תולה הכל באמצעות כשרון פעולות עם הקדוש בהא נחתין ובהא סלקין והחכם אשר עיניו בראשו לעשות פרטי עובדותיו בחכמה כחו יפה לברר הטוב מהרע שבעה תועבות ומוריד בחי' העממין למטה כי הרע נוטל למטה וממילא הע' עממין אין להם התגברות עליו לעמוד לשטן לו וזהו הנרמז בכתוב ה' בציון גדול הוא נקודת הלב המכוון נגד בית קדשי קדשים ורומז הכתוב אם ה' גדול בפנימיות הלב המכונה בשם ציון תועלתו גדולה ורם הוא על כל העמים מוסב הדבור אל האדם מרומם על כל המעמין שאין להם אחיזה במלא קומתו להרע עמדו לעמוד לשטנו כיון שאינו נותן חיות לשבע תועבות שמהם נמשכין חיות הע' עממין וכזה נרמז בכתוב תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתון הכוונה ידים מורים לבחי' המדות חו"ג תרין דרועין ובעצם יגיד הכתוב אם רצונך לכרות צריך ואויביך העומדים לשטן לך אזי תרום ידך בחי' מדותיך להגביהם למעלה למעלה לשורשם ושם אין אחיזה לחיצונים כי שממית בידיה תתפש ולא למעלה במקום הדעת שם נמתקים בשורשם וזהו תרום ידך על אויביך למעלה מהם מקום אחיזתם והפעולה וכל צריך יכרתוך וחלף ועבר מהעולם בבל יראה ובל ימצא וכלל זה נקוט בידך שאפילו במעיק ומיצר הקורא לאדם הכל נמשך ממנו כי הוא הגורם בסיבת מעשיו ומשלו נתנו לו ולהיות שבזה תולה שכר ועונש ועיקר עבודת אדם להיות הבחירה חפשית בידו כביכול הבורא בעצמו מלובש במצב גבולות העמים עד עת קץ בכדי להשלים את נפשות בנ"י לבחון הטוב באמצעות הרע העומד נגדם מיציבת העממין למספר בני ישראל ועיין בדרוש פסח שם הרחבנו ביאור אלה הדברים ותוכן הדברים בצורריהם העומדים ללחום עם ישראל מי ומי הלוחם ומי הנותן להם כח ועוז לעמוד לשטן להם לישראל הכל מאת ה' היתה זאת כי אפס בלתו ולתהו נחשבו כ"א הקב"ה בעצמו מלובש בהם ולוחם עם עם קרובו ישראל עד שיתקנו וישלימו נפשם באלהים לברר מהם כל טוב ומה שגרמו בעצמם שנתנו להם כח להרע עמהם ולזה תמצא שאנו אומרים ויוצא את עמו ישראל מתוכם כל"ח והכוונה מלת מתוכם מורה באצבע עיקר הגאולה תולה בזה שהוציא עמו ישראל מתוכיותם של המצרנים אשר בכל או"א מהם היה מלובש טרם צאתם ממצרים איזה כח מישראל שגרמו עליהם שעבוד גלותם ועתה כיון שתיקנו פגמם אשר עיותו יצאו צבאות ה' מתחת סבלות מצרים ולזה רמז להם משה רבינו מי ומי הלוחם עמכם ה' נלחם לכם במצרים כלומר הוא בעצמו כי בהעדרו לפגרים מתים נחשבו המצרים כאשר היו באחרונה וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים כיון שמשך מהם הקב"ה חיותם שהיו מלובש בהם ונמצא יש שתי בחי' בעם הלוחם עם עם קרובו ישראל א' כח הנמשך להם מהקב"ה בעצמו שנותן להם מצב ומעמד לעמוד נגדם עד עת קץ כי בזה תולה עיקר עבודת בני ישראל ובאמצעותם ניכר שלימות ויתרון אור מחשך וגם בחי' ב' שעם ישראל ברוע מעשיהם נותנים להם כח ח"ו להרע עמהם כנזכר ומעתה תשכיל לדעת שבא מ"ר בתוכחת עלי און להבינם להם בטוב טעם את המעשה אשר יעשון ובמה תולה עיקר גאולתם והתחיל לטעון עמהם בטוען ונטען ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים וגו' אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו והכוונה בזה שבאו על השכל מאין נמשך להם גדלות והתרוממות להרים א"ע על עם קדוש ישראל הכל נמשך מהם ובהם בעשותם רע נותנים להם כח לעמוד על ימינם לשטנם מול דבריהם מגיד משנה השבתי לכם ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם ולמה הבטחתי אתכם ככה מורה באצבע ה' אלהיכם כלומר מה שהיה תחלה שם מלא על עולם מלא ואתם באמצעות כשרון פעולתכם המשכתם שמו הגדול והקדוש שיתכנה עליכם וזהו מהוי"ה סתם עתה נקרא אלהיכם דייקא כמו שזכרתי בדרוש שבועות באמצעות קבלת התורה זכו וקנו שם טוב לעצמ' לכנות שם אדנותו יתברך עליהם ומשם אלהים נעשה שם אלהיך וכמו דאיתא בזוהר חדש רזא דמלה בשיעור דאתוון שיעורא דאות ם כשיעור אות ך פשוטה וזהו שרמז להם מ"ר ה' אלהיכם מה שהמשכתם עליכם להקרא בשם אלהיכם זכות זה ההולך לפניכם הוא ילחם לכם כלומר מוסב על הקב"ה הוא ילחם לכם במלחמות הצר הצורר אתכם הוא בכבודו ובעצמו מלובש בהם כנזכר וזה מטובת ישראל רוב חסדיו יתברך העודפות על עם קרובו ישראל ככל אשר עשה אתכם במצרים מעיד הכתוב ה' ילחם לכם במצרים ככה נוהג הענין מדור לדור עד ביאת הגואל הכל תולה בכם דייקא בהיטיב דרכיכם הוא ילחם לכם ואם כן לא תערצון ולא תיראון מהם כ"א ראו שכל אחד ואחד מישראל ירא ויפחד בקרבו ממעשה עצמו מה הוא גורם באמצעות מעשיו להיטיב או להרע ח"ו וכיון שמתקן את מלא קומתו אזי אין שטן ופ"ר להרע עמדו ולזה תמצא שאמר להם משה לקמן בענין ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו.

Text editions & licenses

Warsaw, 1883 · Public Domain · Edition source

Text supplied by Sefaria

Formatting adapted for this reader; original wording retained.

Study companion