Ohr HaMeir, Eikev 5

והנה הגם שכבר נתנו חכמים טעם לצירוף והי"ה יגיד שמחה כמו דאיתא בספרים להיות ב' אותיות זכרי' י"ו קודמים בצירוף משתי אותיות ה"ה נוקבות וגם אני אתן טעם לשבח במלת והי"ה יגיד לשון שמחה ע"ד שכבר קדם לנו בפרשיות הקודמה ודבור אין להם לישראל בשלימות כ"א בהאספת החכמות ובינה אל הקול וה' מוצאות בקשר אמיץ וחזק והנביא הוכיח על פניהם כדברים האלה באומרו הנה בדבר הוי"ה מאסו וחכמת מה להם ירצה כיון שבחי' הדיבור מאסו הבונים לבנות צירוף הוי"ה באופן המבואר א"כ חכמה מה להם ויתרון האדם מן הבהמה אין כי אם להיותו מובחר הברואים ונפח באפיו נשמת חיים ורוח ממללא ובזה כחו יפה בפיו לעלות למעלה גבוה מכל עם כי רוח האדם עולה למעלה למעלה ואין כחם של ישראל אלא בפיהם וכיון שבדבר הוי"ה מאסו הלא כבהמה נחשבו וככל הגוים בית ישראל המה שאין מעצור לרוחם ובא וראה מה שהזהיר להם הנביא לישראל ולמדם להועיל איך להוציא דבור. שמעו דבר הוי"ה כלומר בזאת נאות לכם להוציא דבור לפני אלהים באמת ונכונה לעשות רושם למעלה בהקדים לכם מעלה המובחרת שתאספו ותתייחדו בבחי' הדבור צירוף הוי"ה כי מלת שמעו משמעו לשון אסיפה ור"ת "שמעו "דבר "יהו"ה שם שד"י ידוע הוא שם היסוד ברית הלשון והכוונה באמצעות ברית עליון יתכן לכם לבנות ולכונן שם הוי"ה ב"ה נשמע מכל הנ"ל הפרש בין מוציא דבור לשומע כי המוציא דבור הצירוף כסדרן והשומע נעשה אצלו הצירוף והיה וכבר נודע למביני מדע שבחי' הדבור נמשך ממדות המלכות עולם הדבור ע"ד שארז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וכל מי שיש בו מדעת קונו ומוציא דיבורים בשלימות נק' משה וככחו אז כחו עתה ג"כ ושכינה מדברת מתוך גרונו והנוטה אוזן לשמוע את דבורו נעשה אצלו ג"כ צירוף והי"ה מאותו הדיבור הנשמע בעולם הדיבור הכנוי לשכינה וגם שניהם טובים וטובים השנים מהא' כי אם אין דברים בלי נשמע קולו לזולתו אינו רק צירוף א' לבד ובהאספם יחד שומע ומשמיע נולד תוספת תענוג המשמיע בונה צירוף כסדרן והשומע בונה צירוף והיה ולזה ל' והי"ה כל מקום שנאמר והיה מורה היות בחי' יחוד משפיע ונשפע ואין לך שמחה גדולה מזה ולכן נתעוררו חז"ל כל מקום שנאמר והי"ה אינו אלא לשון שמחה כמדובר ורוח ה' דבר בם כי זה כל האדם ודו"ק: