Ohr HaMeir, Eikev 7

למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. להבין כוונת הפ' נראה בהקדם מאמרם שנתעוררו כל מקום שנא' מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד ובמקום שנא' לדוד מזמור שרתה עליו תחלה רוח הקודש ואח"כ אמר שירה והכוונה ידוע בחינתו של דוד היא הדיבור הנמשך ממדות המלכות שאין לה מגרמה כלום כ"א בקבלהת מלמעלה הימנה וזאת עיקר תורת עבודת האדם בעת תורה ותפלה להתבונן במעוז שכלו החכמה תהיה מקושרת לבחינת הקול והדבור וראיה לזה מלת דבר נוטריקון "דשנת "בשמן "ראשי וידוע שמן כינוי לחכמה ואם אין בחי' החכמה מקושרת בקשר אמיץ וחזק אל הדיבורים היוצאים מפיו אזי האותיות המה בלתי לחלוחית הארה ובהעדר החכמה אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ואל ישמיע למרום קולו כשאין שמן שופע על ראשו כי תועלתו מעט ואין רשומו ניכר ולכן אל ירבה שיחה עם אל כ"א איש הירא ותמים אשר עיניו בראשו על ההוא דקיימא על ראשו שמן משחת קודש משפע אלוה השופע עליו תמיד בלי הפסק ואיש אשר אלה לו טרם פתוח פיו להוציא דיבור מתבונן ושקל בפלס מאזני שכלו לבל יוציא שום צירוף תיבה משפה לחוץ כ"א שזה התיבה תבנה ותכונן תחלה בסוד המחשבה ואח"כ נוסע עם זאת המחשבה הטהורה לבחינת הדיבור בלי שום פירוד ח"ו וזה הרמז אימתי נקרא דבר בשלימות דייק מינה ותמצא במלת דבר נוטריקון "דשנת "בשמן "ראשי כאמור וכבר זכרתי כמה פעמים שעיקר תורה ותפלה של אדם תולה במעשהו בחוץ כמו שלוקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם שקורה לו מטוב עד רע אינו נותן לב לדעת כ"א אלהות המלובש לשם לדעת איך לקרות בתואר שמותיו וכנויו ככה מכניס ובונה מבפנים בגשתו לתורה ותפלה צירופי תיבות ולהיות שידע להזהר לשמור פיו ולשונו אפילו בהולכו בשוקים וברחובות גם שם לא פנה אל מדעתו ופנימית מחשבתו קשורה ודבוקה לרוממות אלהות ולכן תיכף שעומד להתפלל וללמוד תורה פיו פתוח להוציא דיבור בלי שום טרחא כ"א בשפה ברורה ובנעימה ע"ד שבארנו למעלה פי' הכ' משכיל לאיתן האזרחי אברהם אבינו נקרא אזרח ואמרתי טעם לשבח למה נקרא אזרח א' זרח זריחה ראשונה בעולם להאיר התגלות חסד אל העודפות ואהבתו ית' בעולם וזאת הבחי' הוא משכיל לאיתן לדיבור שנקרא איתן כאשר כבר זכרנו טעמו וזהו לדוד מזמור שרתה עליו רה"ק ואח"כ אמר שירה כנאמר היינו שנתמלא תחלה מעוצם השגתו מחשבתו קודש ית' הניכרת מצד פעולותיו ואפי' בצרכי גופנית גם שם הולך ואור במאור התורה ומקושר בפנימיות מחשבתו לרוממותו יתברך וזאת הגורמת בעת בא דיבורו הטוב לתורה ותפלה כבר נתמלא מלא קומתו מאהבה ויראה במעשהו בחוץ ועמהם אומר שירה ויש לך סוג אנשים בעומדם להתפלל אין להם שום התעוררת להוציא דיבור בשלימות רק באמצעות אותיות התפלה מעורר לבו בקרבו איזה בחינת אהבה ויראה וכדומה מהתעוררת הדביקות וזה אפשר לכוונות בדבריהם מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד שהיא בחינת הדיבור שבכל אדם מישראל והכוונה שמעורר לבו בקרבו ע"י שירות ותשבחות וצירופי אותיות המסודרים לפניו בסדר התפלה זהו הגורמת לו בחי' רוח הקודש להוציא אותיות מלוים כל טוב מהארה עליונה עתה שאו נא עיניך וראה הפרש הגדול בין שני סוגי אנשים המבואר כי החכם אשר עיניו בראשו לוקח לעצמו בחינת רמיזא דחכמתא אפילו מעשהו בחוץ טרם גשתו אל עבודת הקודש פנימה אזי אין לו שום מונע מדביקתו ותיכף בעמדו להתפלל פיו פתוח לרוחה ואין לו מחשבות זרות כ"א הדיבורים שווים אצלו לקדימת מחשבתו וע"ד שביארנו למעלה פ"ה לעומת המסגרת תהיינה הטבעות המחשבה נק' מסגרת להיותה סגור ומסוגר ואין לה תפיסה בהעדר הקול והדבור והקול נקרא טבעת ולהבינך בענין נקדים מה דאיתא ברעיא מהימנא קנה שית עזקן מתחבראן כחדא ואינון אקרון בני אלים מפקי רוחא לנשבא על עלמא ומפקין רוחא וקלא וההוא קלא נפק ואערא בעבי מטרא ואשתמע לברייתא וע"ד כתיב ורעם גבורותיו מי יתבונן הנה הרואה יראה איך לדברי קדוש הזוהר רומז לנו שכל מה שיש בעולם הכל יש דוגמתו במלא קומת האדם להיותו עולם קטן ומרוחניותו יכול להשיג במושכלות ברוחניות אודות הבהירים והנעלמים ע"ש ותשכיל נפלאות וכלל היוצא המחשבה טרם התלבשותה בבחינת הקול והדיבור לית בה תפיסה כלל ואח"כ שית עזקאין דקנה מפקי רוחא לנשבא על עלמא ומפקין רוחא וקלא והנה זה הקול עדיין אין לו ג"כ התגלות בשלימות עד שמתלבש בבחי' ה' מוצאות הפה וחותכת את הקול לבחינת פרטי אותיות ואז נשמע הדיבור בשלימות וקורא אותם עבי מטרא הכוונה שמכסה את בהירות השכל שרוצה לגלות בבחי' עבים שהן המה המכסים טוהר השמים וע"ד שבארנו פ"ה המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר הכוונה כשרוצה להשפיע שפע וברכה עליונה לשכינה שנקרא ארץ מכסה תחלה את השמים כינוי לשכלים בעבים מורים בחינת. נה"י המרמזים גם כן לשפתים והם עבי מטרא שנשפע לשכינה וגם ה' מוצאות הפה נקראים עבי מטרא להיותם בחי' התלבשות להקוו ולזה רומז הזוהר ורעם גבורותיו מי יתבונן נודע בינה כינוי בשם מי באמצעות התלבשות הרעמים היינו בחינת הקול שמוציא משיכ עזקאין הוא בחינת רעמים באדם לעומת רעמים שיש בעולם וכשהקול מתלבש בה' מוצאת הפה מי יתבונן יש התגלות והתבוננת לבינה הנקרא מי ומעתה נחזה מהות הדיבור טרם צאתו לגמר השלימות מקדימת המחשבה כמה בחי' ישנה כמו שיש הרבה דברים לבחי' המטר נאמר בכתוב נשיאים ורוח ויש גם כן ברקים ורעמים עכ"ז כשבא הרוח וגשם אין ככה הענין באדם אפי' כשמוציא דיבור לפני אלהים בתורה ותפלה להיות שלא ידע לשמור פיו ולשונו להוציא דיבור שלם בלי תערובות חוץ אזי אין אומר ואין דברים כמו בגשם אומר הכתוב נשיאים ורוח וגשם אין כי בחינתה המה שוים כמוזכר ולזה רמז ג"כ נעים זמירות ישראל השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו ומונה והולך הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר משליך קרחו כפיתים ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים וגמר אומר מגיד דבריו ליעקב ולכאורה אינו מובן ונתבאר ע"פ הדברים הנאמרים להורות בא שבחי' הגשם וזולת המים שוים לבחי' הדיבור שבאדם ולזה גמר אומר מגיד דבריו ליעקב שוה ממש לדברים הקודמים שמנה בכתוב וכיון שכן מה מאוד ראוי להיות שכל אחד מישראל יתבונן במעוז שכלו על פרטי דיבוריו הן בתורה ותפלה ואפילו בדיבור איש אל רעהו יקדש ויטהר את פיו ולשונו בכל בחי' מוצא מה' מוצאותיו יקנה שלימות וחיות שחננו אלהים בבינה יתירה ומגיד דבריו ליעקב דייקא ולא עשה כן לכל גוי ואפילו היותם מדברים אין ממש בדבריהם כ"א יעקב חבל נחלתו נתן להם כח הדיבור לגרום התעוררת למעלה בעולמות עליונים עם כחם אשר בפיהם ועתה נחזור לענין לא על הלחם לבדו יחיה האדם התורה כינוי בשם לחם כמש"ה לכו לחמו בלחמי דהיינו הצטרפות אותיות הרבה נקרא לחם להשיב נפש ורומז הכתוב לא על הלחם לבדו יחיה האדם יכול להבחין את נפש בהתעוררת והתלהבות לדביקות הבורא ב"ה כאותן סוגי אנשים כמבואר למעלה שאין השגתם והכרתם חזקה כ"כ להשיג התלבשות אורותיו הבהירים אפילו בפעלם ועבודתם בחוץ וצרכי גשמיותם ולכן סגור עליהם הדיבור בגשתם לתורה ותפלה נעשה אלמים ובלתי אפשרי לעורר לבם בקרבם כ"א אותיות וצרופי תיבות שבתורה ותפלה וזה בחי' מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד בחי' הדיבור ע"י שירות ותשבחות ונפלאות שרואה בתורה מזה קונה שלימות לנפשו להוציא דיבור בדחילו ורחימו הנה גם מזה אל תנח ידך ומי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים לדבק פנימות מחשבתם על ידי התורה הנקראת לחם אמנם יתיר עליהם אישים המשכילים במעלה גבוה ורמה להיותם תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כל היום כולו אינו נפרד פנימות מחשבתם מרוממות אלהותו ואפילו במעשיהם הגשמיים משיגין מחשבתו קודש יתברך הניכרת מצד מעשיו לדעת איך לקרותו בתואר שמותיו וכינויו כנזכר וזה בחי' לדוד מזמור שרתה עליו תחלה רוח הקודש היינו שנתמלא מלא קומתו מאהבה ויראה כמו שלקח לעצמו רמיזא דחכמתא מפרטי מפעליו ככה מכנה ובונה מבפנים ותיכף שעומד בתורה ותפלה פיו פתוח להוציא דיבור בשלימות וממשיך מקדימת המחשבה אל ה' מוצאות הפה ותועלתו נשגבה מכל בחי' מוצא בפ"ע מקבל פרטי תענוג וחיות להחיות את נפשו בהתעוררת ודביקות אל ולזה רומז הכתוב לא על הלחם לבדו המורה צירופי תיבות מתורה הנקרא לחם הזה לבד יחיה האדם יכול האדם להחיות את נפשו וכמבואר כי אם על כל מוצא היינו על כל בחינת פרטי מוצא מה' מוצאות הפה יכול האדם להחיות ולהשיב נפשו בתענוגים שונים זה מזה בהתעוררת והתלהבות מחדש איך שהוא עתה בזה המוציא ומקבל עתה תענוג מבחי' מוצא זה בפ"ע ואח"כ מלביש עוד המחשבה באותיות היוצאים ממוצא אחר וגם שם תנוח נפשו שחננו אלהים בבינה יתירה לטעום טעם להרגיש תענוגים שונים מכל בחינת מוצא בפ"ע וכיון שכן תועלתו גדולה ומובחרת לבנות ולכונן צירוף הקדוש שם הוי"ה ב"ה באופן המבואר ולזה רומז הכתוב על כל מוצא פה הוי"ה תבנה ותכונן צירוף הוי"ה ב"ה כנזכר ודו"ק: