אל תפנו אל האללים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלהיכם וגם כאן בפסוק שלישי סיים הכתוב אני ה' אלהיכם שלא מצינו כזה שלשה כתובים הבאים כאחד זא"ז לסיים בכל או"א אני ה' אלהיכם למנדע בעי וטרם נבא לביאור נקדים פסוק בתהילם אתה ידך גוים הורשת ותטעם תרע לאומים ותשלחם להבין דאיתא כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא וראוי לשום לב להבין טעמו וכי באמירה לבד תליא מלתא והנכון כי הנה נודע מספרים שבחינת דומם צומח חי יש להם מקום מוצא במקורם ושורשם למעלה ולהיות האדם נקרא עולם קטן כנודע ממילא כלולים במלא קומתו כללות הנבראים כולם והצומחים והדוממים ואיש המשכיל שיש בו מדעת קונו תועלתו גדולה וכחו יפה לגרום בעת עוסקו בתורה ותפלה ומעשה מצותיו להמשיך אליהם שפע וברכה עליונ' ממקור' מצד כללות' בקומתו וכן להיפך ברוע מעשיו וגנות מדותיו אם אינו נקי וזך בהם זאת הגורמת שהוא בעצמו עם מלא קומתו מראש ועד עקב נפרש ונבדל מהבורא ב"ה וגם בחינת דצ"ח הכלולים במלא קומתו להיותו עולם קטן נפרדים משורשם ומקורם וכלל זה נקוט בידך וזאת תורת האדם לשום נגד פניו איך שכמה בחינת ברואים ודוממים ופרטי צומחים כל עצמם תלוים ועומדים וממתינים עליו לאן פונה מחשבתו אם לקדושה ממשיך להם הארה עליונה משורשם קודש ואם פונה מחשבתו ח"ו לקליפיות שתי רעות עושה גורם רעה לעצמו שנפרד מהבורא וגם גורם רעה לבחינת דצ"ח הכלולים הנגררים אחריו ונפרדים משרשם ודבר זה אל ימוט מעיני אדם ליבוש ולהכלם מבושה ומורא זו מה החטא גורם ולזאת תקנו קדמונינו ז"ל לומר פרק שירה אשר נודע שבשירה תולה בחינת חיותם מצירופים של פסוק הנוגע לכל או"א מהברואים ודוממים וצומחים והמשכיל המנענע אותיות וצירופים אשר בהם תלוי חיותם מקשר אותם באמצעות אמירתו לגבוה פרק שירה לשורשם ומקורם שנבראו עם אלו האותיות והצירופים ועי"ז גורם להם חיות והעמדה בעולם שנבראו לצורך בעולם כי כל מה שפעל החכם הכל בחכמה עשה וכיון שכן אשר מאיר הארה ושפע וברכה עליונה לפרטי הדצ"ח בודאי מובטח שהוא בן עוה"ב כי הוא המקיים עולם ומלואו והנה כמו כן צריך המשכיל להפריד ממלא קומתו איתן הנבראים שהם מסט"א כגון כלב או חזיר וכדומה ודהע"ה רוב צדקתו ועוצם בהירחו עמדה לו להזהר ולהשליך ממלא קומתו מן הכיעור והדומה ורמז בנעים זמירותיו הצילה מחרב מיד כלב יחידתי ונמצא הפריד מעליו בחי' הכלב הכלול בו מסטרא דטומאה ומזה ידמה המשכיל לשאר מיני טמאים הכלולים בעצמותו להפריד ולהפריש מעליו ליתן מגרעות לבלתי אחוז בו מכיעור והדומה מכל בחי' הטומאה ואיתא בספר החרדים צריך האדם להתבונן בפרטי מעשיו בעשות מעשה מצותיו יראה להשכיל ולעשותם בדחילו ורחימו או אומר דבורים לפני הבורא ב"ה ידע נאמנה שלא נגרע מעבודתו דבר קטן וגדול שאינו גורם יחודים למעלה ונבראים כמה מלאכים וכן בהיפך בהסכיל עשות מעשים לא טובים מה החטא גורם שנבראים מלאכי חבלה ע"ש לשונו והעיקר העולה מדבריו הקדושים הכלל אם עושה מעשים טובים נעשה מרכבה עם מלא קומתו להשראת הקדושה וברוע מעשיו נעשה מרכבה ח"ו לסטרא אחרא והכלל בזה אין אמצעות בדבר או נעשה מרכבה לקדושה במחשבה הטהורה או במחשבתו שאינו טהורה נעשה מרכבה לטומאה ח"ו ואם כן מה מאוד צריך האדם לירא ולפחד ולחרוד חרדה גדולה ממורא הנ"ל להשכיל עשות פרטי מעשיו בחכמה ודעת לבלתי יגרום רעה לעצמו ח"ו ונודע מספרים שהאדם ע"י כשרון פעולתיו ומעשה מצותיו גורם בנין קומת השכינה ומעלה מין לעולם העליון להיות לה דבורים להתפאר לומר חזי במה ברא אתינא לגבך ולכאורה הלא אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם שייך התם אמנם כבר נתבאר לנו בכמה מקומות מהות הענין ועיין בדרוש ר"ה מהות הענין ותמלא צמאונך ותוכן הדברים אשר אנו בני ישראל איש לא נעדר שלא יהא לו אחיזה בקומת השכינה לערך מעשה מצותיו כמו כן גורם תיקון למעלה אם יד יד אם רגל רגל וכדומה בפרטי איבריו בעשות בהם מעשה המצות התלוים בהם גורם דוגמתן תקון באברי השכינה והוא כ"י דמות דכל דמיונות אתחזין בה וממילא כשמסתכל הקב"ה בקומת השכינה שם נתראים כללות עם קדוש ישראל העוסקים בבינה וגורמים לה עליה ע"י מחשבתם קודש שבחי' המחשבה היא מעולם הבינה וזהו בחי' העליה ממטה למעלה מ"ן ממלכות לתפארת באמצעות מע"ט שלהם וזהו בחי' הדבור חזי במה ברא אתינא לגבך כי הם לערך מעשיהם הטובים נתראים ונתחזיין בכללות קומתם שכל או"א מהם יש עליה על ידם ונבראים מיחוד זה כמה וכמה מלאכים לאלפים ולרבבות אין שיעור וערך וח"ו ברוע מעשיהם לא מיטהרים גורמים ככה בקליפות ונבראים כמה מלאכי חבלה המתלבשים אח"כ בגופים טמאים דאתו מסטריהם העומדים עליו לכלותו ח"ו כי הוא בעצמו גרם ככה על שלא ידע להזהר ולהשכיל לעשות וכתיב נעתרות נשיקות שונא ירצה לרמוז להנ"ל כי נודע כמו שיש בחי' נשיקין בסטרא דקדושה וגם בחי' חיבוק ונשוק ויחוד שהתחתונים גורמים בהתעוררותם לעומת זה יש ג"כ בסט"א אלו הבחי' שגורמים במעשים לא טובים כנודע מספרים ובא וראה אשר חכמים הגידו יוסף מדיליה קא יהיב ליה פומא דלא נשיק לעבירה כתיב על פיך ישק כל עמי ידא דלא קריב לעבירה כתיב ויתן אותה על יד יוסף צואר דלא קריב לעבירה כתיב וישם רביד הזהב על צוארו גופה דלא קריב לעבירה וילבש אותו בגדי שש רגל דלא רכיב לעבירה כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו המחשבה דלא חשיב לעבירה נקרא נבון וחכם וגו' לכאורה יש לדקדק מאי לשון פימא דלא נשיק לעבירה וכן כאשר מונה והולך מראש עד עקב פרטי איבריו בכולן אומר לשון עבירה ומהראוי לומר פומא דלא נשיק לאשת אדוניו או פומא דלא נשיק לאשת פוטיפר דעלה קאי אמנם דבר גדול נרמז בזה כי נודע ומפורסם כמו שיש בחינת קומה שלימה בסטרא דקדושה הנבנית ונתקנית בכשרון מעשים טובים של צדיקים כמו כן מעשה הרשעים גורמים לבנות בנין קומת הסטרא אחרא אשר בכללותה נקרא עבירה ועיין בזוהר וישב שדרש כל ענין על היצ"ה ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה קנה ליה עיין שם כל הענין שקאי על סטרא אחרא וישנה בכל אדם ובכל זמן בחי' יוסף וגם פוטיפר וגם אשתו המזדווגים לאדם להרע עמדו לעמוד לשטנו לקנותם לו לסטר חטאה שיעשה שם בחי' קומה באמצעות רוע מעשיו כמו דאיתא בזוהר שדרש ע"פ אל תאמר אשלמה רע דלא משתלים האי מנוולא אלא בחטאי דבני נשא עם כל פרטי אבר שהאדם חוטא בו נעשה אבר דוגמתו בקומת הסטרא אחרא המכונה בשם עבירה אם יד יד אם רגל רגל כמו דאיתא כל זה בכמה מקומות בזוהר ובתקונים הכלל בזה כי זה לעומת זה עשה אלהים ואין אמצעות בדבר או שגורמים בהתעוררות התחתונים בהכשר מעשיהם בנין בקומת השכינה או להיפך ח"ו גורמים שנעשה מילוי בצור החריבה הוא הסטרא אחרא הכנוי בשם עבירה עד שנשתלמת ונבנית שכל בחינותיה בנישוק וזיווג וחיבוק ח"ו ועתה ראו מה החטא גורם ואוי לאותה בושה וכלימה וזהו הנרמז בדבריהם פומא דלא נשיק לעבירה כלומר הפה שלא גרם נשיקות לקומת הס"א המכונה בשם עבירה רק כחו בפיו בקדושה ובטהרה גורם נשיקין בקומת השכינה מדיליה נתנה ליה וכתיב ועל פיך ישק כל עמי ידא דלא קריב לעבירה גם כן ע"ד האמור הידים של ישראל אשר מקיים פתוח תפתח וכדומה ממצות התלויים ביד דלא קריב לעבירה כלומר שידע להזהר לבלתי עשות בחינת ידים בקומת הסטרא אחרא הנקרא עבירה כתיב ויתן אותה על יד יוסף וכן מונה והולך כללות הקומה מראש ועד עקב כי הכלל בזה אם האדם מטהר את עצמו במלא קומתו מראש עד עקב להשראת אלהות נעשה מרכבה אל בחי' הקדושה ובונה בנין קומת השכינה ולהיפך גורמים נשיקין לקומת הסט"א ובאמת ענין זה הכתוב בתורה מיוסף עם אשת פוטיפר ישנה בכל אדם ובכל זמן ונוקב והולך עד ביאת הגואל שכל אחד מישראל צריך להשכיל על דרכיו לבלתי יגרום נשיקין לעבירה וכל ענין הכתוב כי נשיקין כאלו כבדים מאד בעיני הקב"ה שצריך ליתן כח לקליפות לעשות רע והן המה בחי' נשיקין המוזכר בפסוק נעתרות נשיקות שונא הגם שגם זה רצונו ית' ליסר את הרשעים וכדומה מכ"מ אין זה רצונו ורצייה לפניו ית' וכמו דאיתא במשנה דאבות עשה רצונו כרצונך וכו' ויובן ע"ד משל אדם שיש לו בן יחיד נאהב ונחמד ובא אחד מאוהביו להתחנן ולשאול מאתו עבור בנו הנחמד וספר לפניו מדותיו הטובים והנאים שכן וכן מעשיו ודבר דבורים נאים בחכמה ובדעת ומעשהו בהשכל הכל כשורה ע"כ זכרונו יבא לפניך ליתן עיניך ולבך עליו להיטיב לו בכל מיני מיטב נמצא גורם רצון להאב לעשות לו כטוב בעיניו ובהיפך אם בנו לקח לעצמו דרך לא טוב בעיני המקום ובעיני הבריות ומעשהו מעשה נערות וכסילות ובא אדם אחד להלשין עליו לפני אביו להעמידו על דרך הישר והנכון ומספר לפניו משפט הנער ומעשיהו לומר ראה ריח בנך וגנות מדותיו בכן רצונך בו לעשות עמו רעה להכות הכסיל מאה להנטותו בדרך אשר ישכון אור נמצא גם אדם זה גורם רצון לאביו על בנו לשפוט אותו במשפט הראוי להלקותו אמנם אתה תחזה שאינו דומה שתי רצונות אלו בדומה אחד כי ברצון האחד יש בו חפץ להאב להטיבו כי זה רצונו תמיד להיטיב לבנו כל הטובות שבעולם לאפוקי רצון הב' הגם שמוכרח לשמוע ולעשות משפט הנער עכ"ז לא על רצונו הוא שכיון שאין זה חפצו ורצונו ותכלית מבוקשו מרצון כזה לעשות לבנו וכמו כן ידמה המשכיל להשוות מדותיו למדות הבורא ב"ה ויתבונן על דרכיו בכל פרטי מעשיו לגרום רצון לאביו שבשמים להיטיב לו כמשפט האב לבן יחידו ולא הרצון הב' הגם שברוע מעשיהם של התחתונים עולה ברצונו לעשות משפט ולייסר הרשעים עכ"ז אין זה תכלית רצונו שעלה ברצונו הקדום בבריאות עולמו ומעתה תשכיל לדעת כוונת המשנה עשה רצונו כרצונך כמו שאתה אוהב שיגרמו לך רצון טוב על בנך יחידך כנזכר כמו כן עשה בעבודתך הטובים התעוררות רצון הקב"ה עליך לא כן כשחטא גורם ח"ו והעם נוטים מדרך המלך גורמים רצון לבורא עולם אב הרחמים ליתן כח בסטרא אחרא להשלמת גמולם כמ"ש הוי אשור שבט אפי וכדומה הנמצא כתוב בנביאים ובאמת רצון כזה כמשא כבד אליו יתברך ליתן כח בקליפות לגרום בכל פרטי בחינותיו מבחינת נישוק וחיבוק וזיווג לעשות עמהם של ישראל רע וזהו כוונת הכתוב נעתרות נשיקות כלומר הנשיקין הנעשין בשונא כנוי לס"א להלקות את הרשעים נעתרות וכבידות עליו כמשא כבד ונחזור לענין שאדם הוא חלק אלוה ממעל והוא עולם קטן ונכללים בו כללות הברואים הן אותם הבאים מסטרא דקדושה הן אותם הבאים מסטרא דטומאה וצריך האדם להפריש מעליו חלק רע שכלול בו מסטרא דטומאה ואם נפשך לדעת במה יתכן לו לאדם להפרד מעליו אותו הבחינה היינו בעת עוסקו בתורה ובתפלה וממשיך בטוב כוונתו להמשיך הארה באותיות שמוציא משפתיו מאלף ועד תי"ו לה' מוצאות הפה ונודע שעם האותיות נבראו כללות העולמות אבי"ע ואין לך שום דבר בעולם שלא תהיינה שם אותיות התורה המלובשים שם להחיותם ואם מקשר א"ע עם כל הנבראים והצומחים והדוממים להבורא ב"ה באמצעות האותיות שמוציא מפיו בתורה ובתפלה ממילא נותן בהם חיות באותיות המלובשים בדצ"ח משורשם ומקורם ע"י נעניעות אותיות שמוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה בדו"ר במחשבה טהורה מקדימת המחשבה וכזה אפשר לרמוז מה שאנו אומרים ואתה מחיה את כולם וכבר רמזנו כמה פעמים בשם הזוהר שמלת ואתה מורה. על ענין התפלה והיינו כשממשיך כללות האותיות מא' ועד ת' עד ה' מוצאות הפה זהו תיבת ועד ו' מורה המשכה א"ת מורה כללות האותיות ה' מורה לה' מוצאות הפה וזהו ואתה מוסב על האדם בעשות ככה להמשיך מקדימת מחשבתו עד ה' מוצאות הפה אז כוחו יפה ותועלתו גדולה מחיה א"ת כולם כלומר אלפי ביתות המלובשים במדריגות כולם מרום המעלות עד הנמוך שבמדריגות כמבואר והכל תולה אם כחו יפה בפיו לנענע באמצעות אותיות תורה ותפלה אותן האותיות לאפוקי אם הכרתו חלושה ומוציא דבור בלא דחילו ורחימו תועלתו מעט ואינו פועל כלום בנענועת אותיותיו הארה וחיות לכללות המדריגות הכלולים בעצמותו כיון שנבער מדעת ואפילו אותיות של תורתו ותפלתו תועבה רקנים מלחלוחית טוב ואדרבא הכסיל הזה שלא ידע לשמור פיו ולשונו ומוציא אותיות בלתי מחשבה טהורה כ"א בתערובות מחשבת חוץ כל דיבור היוצא מפיו נברא משחית וכאשר הקדמנו בפרשת אחרי שהדבורים שלו בעצמו מתלבשים באחרים וידברו בו לרע לו והנה הכל תולה לאיסות המחשבה החזק או רפה אם מחשבתו בעת עוסקו בתורה ותפלה אינה נפרדת לגמרי מן הדבורים אזי אותן הדבורים מתלבשים באדם רשע מישראל והקב"ה מזמן זה הרשע לצערו והוא אינו יודע ומבין שמשלו נתנו לו והוא גופו מלובש בזה הרשע לשטן ש ונמצא הוא מצער את עצמו ומה לו להתרעם על זולתו וע"פ הדברים אלו אפשר לרמוז במשנה דאבות אל תהי רשע בפני עצמך ולכאורה תמוה משמע אבל שלא בפני עצמו מותר לעשות רע וגם נודע מאמרם ז"ל אפילו כל העולם אומרים שאתה צדיק הוי בעיניך כרשע והוא נגד המשנה אמנם לפי דרכינו יתפרש שפיר שהמשנה מלמד לאדם דעת ליתן עצות לנפשו אם רואה איזה רשע עומד נגדו לצערו אל יאמר האדם שהוא בן בליעל מדבר אליו דברים רעים ולעצמו יאמר שלום עליך נפשי שהוא הרשע ואתה הצדיק ולכן מוצא מקום להתרעם עליו לכן בעצה יגיד אל תהי משמעו לשון הויה אל תהווה אותו העומד לנגדך לרשע ולכן לבך בוער והיטיב חרה לך כ"א תהיה תולה החסרון בעצמך שאתה מלובש בו בסיבות דבורים הפחותים שנתלבשו בו וזהו בפני עצמך כלומר בבחי' פנים של עצמך הפנים שאתה רואה באותו רשע הוא בפנים של עצמך סוף דבר הכל נשמע מכל הנ"ל שכל מוסר עד היכן צריך האדם לירא ולפחד מלהוציא דבורים במחשבות מעורבות מהבלי עולם בכדי שלא יגרום הנ"ל וגורם רעה ח"ו לבחינת עצמו וכ"ז באם מחשבותיו אינם נפרדים לגמרי מהבורא ב"ה כ"א מעורבות מהבלי עולם גורם שמתלבשים הדבורים ברשעי ישראל לאפוקי אם מהרהר ח"ו הרהורים רעים אזי מחיה עמהם עממין ונותן כח להרע עמדו וכדומה מבעלי חיים נותן כח לנבראים הבאים מכח הסט"א לשלוט בו ח"ו כמו כלב וחזיר ושאר חיות טמאים יש להם שליטה בגופו לכלותו ח"ו ועצה היעוצה מה יעשה האדם ויפטר מהם להשליכם מכללות מלא קומתו יוציא דבור לפני אלהים ם בתורה ותפלה בדו"ר וכבר נתבאר לנו למעלה עניין מאמרם למה נקרא זמירות שמזמרים הקליפות ע"ש במקומו ויתחרט בחרטה גמורה אזי מזמר אותם ומשליכם מכללותו במלא קומתו והכל באמצעות נענועת האותיות יש לאל ידו להוריד שפע וברכה ונותן חיות בכללות הנבראים הכלולים בעצמותו ולעוצם דביקתו בבורא ב"ה יש לאל ידו להפרידו מכללותו ומגרש מעצמותו הסט"א ובני אדם וכללות הברואים וחיות ועופות טמאים הכלולים בו וגם כללות העממין הבאים מסטרא דרע כח שרשם המה כלולים בקומת האדם להיותו בחינת עולם קטן ובהכרת נשרשים בכללותו כל מציאות שבעולם המעורבים מטוב ורע ובהכשר מעשיו גורם שנשרשים במלא קומתו רק הבאים מסטרא דטוב וחלק הרע מדחה ומגרש מעצמותו ובהיפך ברוע מעשיו המכוערים יש בו כח לנטוע בחינת הרע הבאים מסטרא דרע מן העממין ועופות וחיות הטמאים לערך נטותו מסטרא דטוב כמוהו ממש משרש אותן במלא קומתו נטע גמורה וממילא משליט עליו הסט"א להרע עמדו בעצמו או באמצעות הנבראים דאתו מסטריה מול זה יש לרמוז במאמרם ז"ל שהעמיקו בדבריהם גאפא דרומי בהא סלקין ובהא נחתין יש לכוין מכח עם הקדוש ישראל בהא סלקין יש להם לכללות העממין צד עליה וגם בהא נחתין יש להם ירידה ויורדין ממדריגתם כי איש הירא והתמים במעשיו מוריד עמים תחתיו ע"ד שביארנו במקום אחר פ"ה ה' בציון גדול ורם הוא על כל העמים ותוכן הדברים בכללות קומת האדם נקרא הלב נקודת ציון שמשם נובעת מחשבת אדם והכל תולה בלב האדם אם מחשבתו דבוקה וחבוקה בעוצם ההכרה לגדלות הבורא ויודע ומכיר את רבונו וגדולתו יתברך שאין לו סוף ותכלית וממלא כל עלמין ותחות כל עלמין וגו' זהו ה' בציון גדול כלומר בנקודת ציון שבלב גדול ה' מאוד בעוצם ההכרה כנזכר אזי תועלתו גדולה ומעולה ורם הוא על כל העמים מוסב על האדם השלם רם הוא על כללות העמים הכלולים במלא קומתו לשלוט בהם וכבושים תחת ידיו ואין להם כח להרע עמו כל זה נאמר מאישים משכילים ההולכים בתורת ה' לא כן חלק אדם רשע ואישים פועלי און אדרבא מגבירים על בחינתם כה הסט"א וכללות העממין המושרשים בו וכלל זה נקוט בידך אשר חיותם תלויה במעשיהם הטובים של צדיקים לעשות עמהם כרצונם כמבואר ועתה יתכן לך לדעת האיך העמיק ברוח קדשו נעים זמירות ישראל אתה ידך גוים הורשת ירצה להורות את בני ישראל במלת את"ה הרומז לענין התפלה כמדובר ואת"ה מחיה את כולם והיינו כשדבוק עם פנימיות מחשבתו מקדימת המחשבה עד ה מוצאות הפה בלי שום תערובות מחשבות חוץ ונאמר על כללות עם ישראל את"ה אם כחך יפה בפה להמשיך כללות האל"ף בי"ת עד ה' מוצאות בלי שום פירוד ח"ו אזי יש לאל ידך וברשותך להוריש גוים מפניך לבלתי אחוז מהם בך כלל והיינו בקישוט הקומה מראש עד עקב להשראת אלהות לא כן פועלי און נאמר על בחינתם ותטעם כלומר החטא גורם לנטוע גוים בבחינת קומתם וזהו את"ה ידך גוים הורשת וגם בהפך והטעם וגמר אומר אם נכשל האדם והחטא גורם שנטע כבר עממין מה יעשה האדם ויפטר מהם זאת העצה היעוצה תרע לאומים ע"י אותיות התורה ותפלה באופן שנתבאר והפעולה ותשלחם לבלתי אחוז בקומתך עוד. ועתה נחזור לענין אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם הכוונה ע"ד שזכרנו בשם ספר החרדים כללו של דבר שאין אמצעות בדבר כשפונה מחשבתו לרוממות אלהות אזי נעשה מרכבה להשריש בקרבו סטרא דקדושה ונעשה עם מלא קומתו מרכבה לקדושה ולהיפך כשפונה מחשבתו לחשוב מחשבות לא טובים אזי נעשה מרכבה עם כללות קומתו לסטרא דטומאה כמבואר ונמצא נעשה בחי' גופו מסכה לאלהים אחרים וכאשר מבואר בהקדמה שאין שום אמצעות בדבר והכל תולה בכשרון המעשה או נוטע בעצמו נטע נאמנה מכללות סטרא דקדושה או ח"ו נטע נכריה מכללות העממין ועופות וחיות טמאים וכ"ז נרמז בכתוב אזהרה לאישים ישראלים על הקדושה אל תפנו אל האלילים אפילו מחשבה קלה שפונה אל מדעתו ומהרהר בדבר אחר נעשה מרכבה לסט"א עם מלא קומתו וזהו ואלהי מסכה לא תעשו לכם כלומר לעצמכם מלא קומתכם של כל אחד ואחד מישראל נעשה מסכה ושורה עליו רוח הטומאה וגמר אומר אני ה' אלהיכם היינו בהיות פנימיות מחשבותיכם דבקה לרוממות אלהות אזי נעשים מרכבה להשראת הקדושה וממשיכין עליהם אדנותו ואלהותו להקרא אלהי ישראל וזהו אני ה' אלהיכם דייקא ונמצא נרמזו בכתוב שה הפכיים שנטע הבורא ב"ה בקומת האדם אשר אין אמצעות בדבר אז נעשה אלהי מסכה ח"ו ברוע מעשיהם ובהטיב דרכיהם נאמר אני ה' אלהיכם ונעשים מרכבה לקדושה וה' ברוב חסדו יורנו דרך ידיעתו ויישרינו לעבודתו בטהרה וקדושה מעתה ועד עולם אמן סלה נצח ועד:
אור המאיר, קדושים 3
Ohr HaMeir, Kedoshim 3
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Warsaw, 1883 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
