Ohr HaMeir, Ki Teitzei 9

הלצה לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. ונתעוררו חז"ל יכול תרקב וחצי תרקב אלא גדולה כשמכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה ונראה כי נודע שהאותיות נקראים אבנים ואתה תחזה רבות בני עמינו בגשתם לתפלה להשפיך שיחה עבור פרנסה אזי מוציא דבור אלהים בפה מלא ואותיות גדולות ומכניס כל מאמצי כחו באותיות פרנסה וברצונו שאות פ יהיה גדול בכמות ואיכות ככל העולם כולו ואות ר עוד יותר גדולה ואות נ ואות ס ה יהיו גדולים בתכלית הגדלות בכדי להמשיך על עצמו באמצעות אותיות של פרנסה שפע וברכה עליונה מלא ברכות טוב ואח"כ כשנתקבלה תפלתו והקב"ה השפיע לו עושר ונכסים ולא חסר כל בו כשבא להחזיר לו שבח והודאה על שהיטיב עמו כל מיני מיטב אזי מוציא אותיות קטנות ואינו מכניס כל מאמצי כחו ועומק פנימיות מחשבתו בהאותיות להיותם גדולים במלוי הארה כמקודם וזהו הנרמז לא יהיה בכיסך היינו בפיך הכינוי בשם כיס כמו דאיתא בזוהר חדש והכוונה להזהיר הנ"ל לא יהיה בפיך אבן ואבן שני בחי' אותיות גדולות וקטנות אמנם לכאורה הוא בלתי אפשרי וכי יכול האדם להיות תמיד במדריגה גדולה ומעולה כיון שהוא בסוד רצוא ושוב פעמים בגדלות ופעמים בקטנות גם כן ולערך בחינתו ככה מוציא האותיות באשר הוא שם אם בסוד הגדלות האותיות שמוציא המה ג"כ אותיות גדולות ואם הוא בקטנות מוציא אותיות קטנות כמבואר לנו כמה פעמים בפרשיות הקודמות לזה נתעוררו חכמינו ז"ל יכול תרקב וחצי תרקב כנזכר אלא גדולה כשמכחשת את הקטנה שלא יהא נוטל בגדולה כשבא ליטול פרס מרבו נוטל בגדולה באותיות גדולות ומכניס כל מגמתו והתאמצו באותיות פרנסה בפה מלא להיותם גדולים כל מה דאפשר שאין גדולים מהם ומחזיר בקטנה כשבא להחזיר שבח והודאה על טובותיו שהגדיל לעשות עמו מחזיר בקטנה באותיות קטנות וזהו אבן ואבן שני בחי' אבנים גדולה וקטנה המכחישים זה את זה והלא איש זה הפכפך במעשיו והשם ברחמיו ישימנו מהמוציאי דיבור לפני אלהים באמת ובלב שלם אנס"ו: