Ohr HaMeir, Ki Tisa 11

בפסוק ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל ופירש"י כתב לך ולא אתה רשאי לכתוב תורה שבע"פ. לכאורה אינו מובן והנראה כי הנה דרך עבודת האדם ועבודת גבוה צריך להיות בכלל ובפרט ועל דרך דאיתא בזוהר מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טנרין ולא ידע בדיוריה מתא זרע חטין ואכל חיטין בגופייהו יומא חד אעל למתא אחריבו ליה נהמא טבא אמר בר נש דנא למה אמרו נהמא למיכל אכל וטעים לחדא לחכיה אמר וממילא אתעביד דא אמרו מחטין לבתר אקריבוהו גריצן וכולי אמר ודאי אנא מארי דכל אלין דאנא אכל עקרא דכלא אלין דאיהו חטה ובגין ההוא בר נש דעתא מעדוני עלמא לא ידע ואתעבידו מיניה כך מאן דנקיט כללא ולא ידע בכלהו עדונין דמהנין דנפקין. מההוא כללא. הנה הרואה יראה ויקח מוסר השכל איך להתנהג א"ע בעבודת הבורא וידע נאמנה אפילו למד תורה הרבה וקיים מצותיה והשיג חכמות עכ"ז באם חסור לב שעיקר העבודה שבה תלוי גופי תורה מאומה אין בידו מרבוי תורתו. ולקיים מצותיו מצות אנשים מלומדה ובפרט בנפול האדם בעניני עולמו המוכרח בהם שאי אפשר זולתם מאכילה ושתיה ומו"מ וכדומה מצרכי הגשמיות שהאדם מוכרח בהם לקיום ומצב גופו ישכיל עשות הכל בחכמה ותבונה ליקח גם משם רמיזא דחכמתא ולא לעשות מעשה זר מעשהו וכבהמה נדמה הרדופה להשיג מחוז חפצה ומי שדעתו בער מזה ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו בפרטי עובדותיו אפילו הגשמים ליתן עצות בנפשו ליקח רמיזא דחכמתא לעורר לבו להשיג רוממות מחשבותיו יתברך מצד פעולותיו אז בודאי עומד עם ראשו ורובו בחוץ ולא טעים מאומה מעבודת הבורא ב"ה כי זהו עיקר שעלה ברצונו הפשוט לבריאת עולם שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מעם קרובו ישראל וישמח לקראת הפקחים וכן חייבה החכמה נסות הנפש בגופות העבים והגשמיים לראות היש משכיל דורש אלהים אפילו במדריגות התחתונים והגשמיים כמו המאכל והמשתה והמשגל ושינה וטיול וכל פרטי תענוגות בנ"א והמנוחות אשר בהם ומהם תקנת גופו וישכיל לראות אלהות המלובש לשם לאשתמודע בהם עולמות ולעשות בתחתון ולרמוז בעליון כמו שכבר קדם לנו כמ"פ מענין זה וכלל זה נקוט בידך אפילו לומד תורה הרבה ותפלה ומעשי המצות ובשעת מעשה לבו דבוק באל בפנימיות מחשבתו ואולם בעבור זאת שאין מעשהו בחוץ כמעשהו בפנים אין זה עבודה בשלימות כ"א היה יכול לעמוד בקיומו תמיד בתורתו ותפלתו מה טוב ומה נעים אמנם בהכרח צריך. לנטות עצמו למדריגות הנמוכים לקיום גופו לאכול ולשתות ושארי דברים הצורך אליהם ואם אין לו התפשטות השכל אוכל כבהמה ושותה כבהמה וכל פרטי צרכיותיו הגשמיות מעשהו בלא דעת והתקשרות הבורא והתורה ועבודה שקדם לו בהם לא הועיל ועוזר להאיר לו את הדרך ישכון אור וא"כ מאי הועיל בתקנתו ותורתו רבו וגם זאת ישים על לבו בודאי אין לך שום פעולה בעולם שלא גנוז לשם מפלאי סימני החכמה לרמוז אורות נפלאים כי מי יאמר לו ית' מה תעשה אם ברא יברא את האדם והרכיבו הרכבה חזקה לבלתי טרוד נפשו בהבאת מזונותיו ושאר תענוגיו כ"א הכל יהיה מוכן ומזומן לפניו ומניה וביה ימשוך חייו כאשר האילן מושך חייו מן הארץ ושאר פרטי הברואים המתכסים בעורם כמו לבוש באדם וכמוהם כמוהו גם כן יכול האדם להיות חי וקיים זולת אכילה ושתיה ושינה ומלבוש אם חפץ בנו ה' לעשות ככה להרכיבנו הרכבה חזקה אמנם לא כן עשה ה' לנו והכל בחכמה ותבונה ודעת כי כן גזרה חכמתו לתקן ענינינו ולא נגרע מבחינת עבודתינו שום דבר בעולם והכל שייך אל התורה והעבודה כידוע למביני מדע מסוד אכילה ושתיה ושינה רמיזתם במקום עליון והבחירה חפשית ביד האדם ושנים האוכלין א' אוכל ויורש ג"ע וא' אוכל ויורש גיהנם וכן מן המלבוש ידוע מאמרם ז"ל סודרא סוד ה' ליראיו המלבושים מורים על מדות עליונים כאשר מלא מזה בספרים על א החיוב מוטל על כאו"א מישראל ובפרט עובדי באמת להיות אמונה תקוע בקרבם אשר אפילו לעת האוכל ושתות מימיו ופרטי תענוגיו המעותדים לו לקיום גופו לעבוד גם בהם עבודת קונו ואז יעלה להם כללות תורתם ועשיית מצותם כהוגן וכן המוכיח בשער אל יאמר למה לו להכניס את עצמו בבחי' דבורים פחותים בשביל עם הנלוים אליו לומר להם דבורים מעין בחינתם וממילא צריך לעזוב מחשבתו הקדומה וא"כ טוב לו אז מעתה בהיות יושב בסוד המחשבה אין זה טענה כאשר הארכנו מזה בפרשת תצוה ע"ש באורך ועיקר הדברים מי שחלק לו אלהים בבינה לדעת אופן היושר איך להתנהג א"ע עם חלקי דעות בנ"י להעלותם אל הבורא ב"ה תועלתו גדולה ומעולה ביותר כי נתוסף ונתרבה אצלם תוספת השגה בעבודת אלהים עוד יותר כי באמת מי שהוא צדיק יסוד עולם הוא השביל של כלליות ישראל וכל צירופי אלפ"א ביתו"ת שלהם עוברים דרך אליו באמצעות מחשבתו והוא משפיע אליהם בחי' אל"ף בי"ת לערך צרופיהם הנוגע אל בחינתם ועניני עבודתם וכיון שכן בודאי נתרחב ונתרבה הארת הדעת בעומק מחשבתו לסבת כלליות כולם וזה גדולה וחשובה שבעבודת אלהים אמנם מאד מאד יתבונן ויסתכל גדול הדור או המוכיח בשער אם יש לו עוצם ההכרה לדעת בחי' צירוף של כאו"א מהעם הנלוים אליו יכול לעבוד עבודת קונו עם בחי' צירוף האל"ף בי"ת של כל אחד מהם וע"ד שנתבאר לנו במ"א מענין ישי אבי דוד קנה שם טוב לעצמו לכתוב עליו והאיש זקן בא באנשים ונתעוררו חז"ל אכל באוכלסא ודרש באוכלסא ויצא באוכלסא תנא אין אוכלסא פחות מס' רבוא והכוונה בקיצור להיותו צדיק בדורו אשר על פיו יצאו ועל פיו יבאו ונמצא הי' צריך לדעת פרטי צרופיהם ואותיותיהם איך להעלותם אל הבורא ב"ה וגם באמצעותם נתוסף אצלו ג"כ רבות ההשגה לעבוד עבודת הבורא ב"ה בכל פרטי עניניו לערך בחינתו וגם לערך בחינתם ולזה העמיקו בדבריהם לרמוז עומק הענין אכל באוכלסא כלומר בחי' אכילתו היה במעלה גבוה שלחן אשר לפני ה' והכל מה שלקח לעצמו התעוררות באמצעות האוכלסא וכן דרש את אחדותו ויחודו יתברך באמצעות בחי' צרופים של האוכלסא ויתר פרטי מוצאיו ומובאיו בכל פרטי עניניו פעל ועשה הכל בחכמה בסבת חלקי דעותם של עם הנלוים אליו הנכללים בכללות דעתו הרחבה ולזה אמרו תנא אין אוכלסא פחותה מששים רבוא ונמצא להיותו מובחר בדורו צי"ע דרש את הקב"ה באמצעות דעות ששים רבוא נפשות ישראל ומזה יקיש המשכיל ויפלס במאזני שכלו כמה בחי' חלקי דעות יכול להקיף עם עומק מחשבתו כמ"כ יקרב אותם אל התורה ועבודה ולא יותר מעוצם הכרתו והקפות דעתו כי בודאי את זה שאינו יכול להקיפו עם כללות דעתו לא יפעול כלום ותועלתו נכזבה ללא יועיל מוסר לא לקחו העומדים חוץ לדעתו כיון שאינם מבחינתו לסור למשמעתו וכל הנ"ל נאמר מאיש משכיל אשר הכין את לבו לדרוש ה' באמת ובלב שלם ותמים וכבר קישט ותיקן מלא קומתו עם פרטי מדותיו להיות טהור ונקי ממגע נכרי ועיין למעלה מה שרמזנו בפסוק ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו ירצה אם השכל של אדם הנקרא משה נגש לבדו אל ה' לדעת היש בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטיות אדם והם היינו בחי' מדותיו לא יגשי והיינו שלא הכניס עדיין הדעת אל המדות וכיון שכן והעם לא יעלו עמו אי אפשר לו להעלות עם הנלוים אליו אל עבודת גבוה כיון שלא קישט א"ע תחלה ע"ש כי באמת התפשטות דמשה בכל דור ודור וכל מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה והחיוב מוטל עליו להכניס א"ע בכוון אל בחי' צירופי אלפ"א ביתו"ת של דורו בכדי לקרבם ולהגיעם אל התורה והעבודה ודי לעבד להיות כאדון עולם שצימצם גודל בהירותו וברא נהורא לנהורא בכמה צמצומים לערך מיעוט הכרתם של עם קרובו ישראל שישיגו ויתפסו מחשבתו הניכרת מתוך מעשיו ובהעדר הצמצום אין רעיון יכול לחשוב מאומה מבורא עולם ומגודל בהירתו יחזור לתוהו ובוהו ועיין בדרוש שיר השירים מה שביארנו ע"ס ברח דודי ודמה לך לצבי ומזה מובן ג"כ פסוק מענין זה: