Ohr HaMeir, Kohelet 1

אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ופירש"י לדבר קשה כלפי מעלה כי הוא בשמים ואתה על הארץ ואפי' חלש מלמעלה וגבור מלמטה אימת חלש על הגבור וכל שכן גבור מלמעלה וחלש מלמטה ולכאורה אינו מובן וכי לזה בא שלמה בחכמתו להפחיד האדם שלא לדבר קשה כלפי מעלה רק מחמת זה שהקב"ה בשמים ואתה על הארץ ואימתו מוטלת על הבריות שייראו מגבוה בתמיה ועוד וכי אפשר לומר ככה שהאלהים בשמים ואדם על הארץ נפרד מהבורא ב"ה והלא מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ממלא כל עלמין ותחות כל עלמין והנראה כי כבר קדם לנו הדבור חובת גברא להיות תמיד זך במעשיו וטהור ברעיוניו שלא לנטות ח"ו אל תאות היצה"ר ולהיות האמונה תקוע בלבו שאין שום דבר בעולם לבטלה רק הכל בחכמה נפלאה כמ"ש מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית אשר בפרטי הפעולות שנפעלים בעולם מלובש לשם חכמת הפועל הרומז לאדם בחינת עבודה ודוד המלך ע"ה כשבחן בחי' עבודת הבורא ב"ה לדעת מה מרמז שוטה בעולם ומה מהותו אמר לפניו יתברך מה הנאה יש לך בשוטים שבראת בעולמך והשיב לו הקב"ה חייך שתצטרך לכך כלומר השוטה הוא עיקר חייך להכיר מחמתו יתרון חכמתך כמבואר במקום אחר ובאמת מצינו אשר חכמים הגידו שוטה רומז ונרמז כלומר גם השוטה אינה לבטלה בעולם כי אם רומז איזה רמיזא דחכמתא ונרמז ג"כ אמנם לא כל אדם זוכה לעבודה גבוה כזה כי אם מי שחלק לו אלהים בבינה יתירה וידע נאמנה אשר בכל דבר בעולם הבאה לכלל בר בריאה יש שם התלבשות אלהות לאפוקי הנבער מדעת וחלש ברעיוניו רמזו רז"ל בדבריהם עם הארץ אסור לאכול בשר ודברו חכמים בהוה וכן פרטי העובדות ותענוגות בני אדם אסור להם להכניס במתכוון כי להיותם הכרתם מעט ומדמים בנפשם כאלו אלהים בשמים והמה בארץ וכגבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיהם מדרכיו ית' ולהיות אלהים בשמים כאלו אינו רואה ואינו משגיח בפרטי פרטיותיהם בגילוי ובמצפונים וצופה ומביט עומק פנימיות מחשבותיהם ואין שום דבר נעלם ממנו וזאת הגורמת שפוערים פיהם לבלי חוק ולכן אינם שומרים נפשם מלדבר דברי שטות ולעשות פעולות ועובדות שונות זולתו ית' כיון שהוא בשמים והמה בארץ לאפוקי אישים משכילים ויש להם התפשטות הדעת נפשם יודעת מאד כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ושומר נפשו ירחק מלהוציא דבור קל לפני מלך הקב"ה העומד נגדו ואפילו כשנצרך לפעמים לבריות לדבר עמהם דבורים ההכרחים בצרכי גופניות עכ"ז אינו נפרד עם פנימיות מחשבתו מרוממותו יתב' ועינו ולבו שם כל הימים שיגיע צד הנאה לבורא עולם ואינו עושה פעולה גדולה וקטנה עד שימצא מקום לה' הנוגע לעבודתו יתברך וכן מצינו שאמר דוד המע"ה שנשבע לה' ונדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי ואם אתן שנת לעיני ומונה ופורע פרטי תענגות בני אדם עד אמצא תחלה איזה מקום לה' כלומר שלא רצה לעשות תענוג גופני עד שבחן תחלה בפנימיות מחשבתו שיהי' בזה התענוג הגופני הכנה ומציאות מקום להשראת הבורא ב"ה כלל הדברי' הזך וטהור ברעיוניו לבלתי עשות שום עובדא בעולם אם לא שרואה תחלה השראת אלהות בהפעולה איש אשר אלה לו מותר לו באמת לדבר ולעשות כל מה שעולה ברצונו ולבו בטח באלהים שיעשה בהתקשרות ודביקות הבורא כי לזה משים עיקר מגמת נפשו לאפוקי הנבערים מדעת ואינם במדריגה גבוה הנ"ל בודאי אסור להם להרבות בדבורים ועובדות מיותרים כ"א הכרח הגמור שבלתי אפשר זולתו ולזה רמז שלמה המלך בחכמתו אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבור לפני אלהים ובין תבין אשר לפניך לפני מי אתה עומד ובחון בחינת עצמותך ומדריגתך ותדע נאמנה כיון שאתה מדמה בנפשך כי אלהים בשמים ואתה על הארץ ואין לך התפשטות הדעת כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה ונמצא אתה עם הארץ שאסור לאכול בשר וכדומה מפרטי התענוגים ולכן בעצה יגיד על כן יהיו דבריך מעטים ואסור להרבות בדברים ופעולות כי אם הכרח הגמור כי בודאי כל מה שיצא מפיך יהיו דברים בטלים בלא התקשרות הדעת ועושה את דברו חולין וכן רוב מעשיו מקולקלים כיון שנבער מדעת איך להוציא דבור לפני אלהים טוב שתיקתו מדבורו: