Ohr HaMeir, Kohelet 4

ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראות עיניו וביאר המגיד זללה"ה ע"ד משל אדם אחד נסע למרחקים עם סחורה וכדומה וראה לשם דברים נפלאים ורמים ובעת הכסה יבא לביתו ומספר ראות עיניו לאוהביו וקרוביו וגם באמצע הדרך הרבה לדבר לפני העם ועדה מדברים הנפלאים שראו עיניו כנהוג עלמא והנה דעות בנ"א המטים אוזן לשמוע את דבריו בודאי יש שנוי והפרש גדול ביניהם בחלקי דעותם כל או"א לערך השגתו ודביקות פנימיות מחשבתו אל האלהים כמו כן מטה אוזן לשמוע וממציא לעצמו איזה רמיזא דחכמתא כי אין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' כמבואר בפרשיות הקודמות ע"ש וגם באלו הדבורים יש אותיות התורה וחובת גברא להעלותם לשורשם ומקום אחדותם ולהוציא משם חכמה הגנוזה כי חכמת הפועל בנפעל ומוכרח להיות גם בדבורי המוני עם איזה חכמה וכבר בארנו כמה פעמים היות שתי בחי' חכמות חכמה עלאה וחכמה תתאה והיינו אותיות התורה ונ"ק המלובש במדריגות התחתונים נקרא חכמה תתאה ואיתא בתיקונים כד נחית שלמה מלכותיה הוה חכמה דיליה בזויה בעיני שטיין וכד אסתלק במלכותיה אתמר ביה ותרב חכמת שלמה דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן לאתר דחכמה עלאה דאיהו חכמתא ברישא ע"ש והכלל היות ב' מיני חכמות וחכמה תתאה נק' חכמת שלמה והיא בזויה בעיני שטיין שטח עיניהם מראות בכל דבר בעולם התלבשות אלהות כי אם נשארים שקועים לשם עם ראשם ורובם בגשמיותם בודאי בזויה בעיני שטיין כאלו לחנם טרח ופעל חכם הפועל וברא ככה בעולמו רק בשביל שטות כנדמה בעיניהם לא כן אישים משכילים בכ"מ שנתנו חכמים עיניהם רואין משם התלבשות אלהות ומעלים ומגביהים אותיות התורה ואיברי השכינה למקום מעלתה ומחברים חכמה תתאה לחכמה עלאה לאיזה כיון ברא ככה בעולמו הכל בשביל כבודו וקילוסו ונגד אישים המשכילים כאלו רמז בתיקונים וכד אסתלק במלכותיה אתמר ביה ותרב חכמת שלמה דאתרביאת ודאי כי המשכילים רבים אותה ומגדלים לעשות בתחתון ולרמוז בעליון להשיג מקום מוצאה בשורשה ממילא נתרבה ונתעלה ועגלה היא למעלה למעלה וזהו שרומז דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן לאתר דחכמא עלאה דאיהי חכמה ברישא והמשכילים כחם יפה לדעת ולהשיג כמו שהיא ברישא בחכמה עלאה ככה נתפשטו למטה ועיניהם ולבם שם כל הימים לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה כי זה כל האדם ונחזור לדברי המגיד זללה"ה זה האיש שבא מארץ מרחקים ומספר נפלאותיו הגשמיים שראו עיניו הגם שלא שת לבו לדעת ולהבין מה אומר ומה ידבר עכ"ז מגיע תועלת לאנשי לב השומעים את דבריו בעוצם השגתם כחם יפה לעשות יחודים ומעלים ומגביהים גם אלוה אותיות למקום שורש' כי נפשם יודעת מאד שגם בסיפורים הגשמיים מוכרח להיות איזה רמיזא דחכמתא וחכמה תתאה הגנוזה לשם וכל מה שמרבה לספר ותרב חכמת שלמה אתרביאת עד דמטאת לאתר דאתנטילת מתמן לחכמה עלאה ותמימי דרך וברי לבב כל או"א לפי ערך תבונתו עושה בחי' יחוד ומחבר חכמה תתאה בחכמה עלאה ומי הגורם ככה הכל נמשך מבעלים הראשונים ושיעור הכתוב כך ברבות הטובה היינו בחי' חכמה תתאה נק' טוב"ה עש"ה טובה חכמה כלומר נתרבתו נתרחבת ברבות בני אדם שמספר אחד לחבירו וחבירו לחבירו עד אין קץ וכל אחד ואחד מספר הנפלאות כאשר עעיניו בגשמיותם ובין כך ובין כך רבו אוכליה רבים הם העושים יחודים ומעלים ומגביהים אותיות התורה ונ"ק המלובשים באלו הדבורים והנפלאות ומלת אכילה מתייחס בלשון זווג כמו אכלה ומחתה פיה וזהו רבו אוכליה כמדובר ומה כשרון לבעלים הראשונים כי אם ראות עיניו בגשמיים המעשה כפשוטה וחסר תבונה להשיג משם התלבשות אלהות להעלות אותיות התורה הכלל מי שחלק אלהים בבינה ולבו דבוק לרוממות אלהות אזי בכל פרטי פעולותיו וחלקי עתיו ורגעיו אינו רואה ושומע הפשוט שבדברים הגשמיים באשר הוא שם כי אם נותן רוחו ונפשו לראות ולשמוע התלבשות אלהות וחכמה הגנוזה בכללות המדריגות מראש עד סוף אשר עיקר הבריאה רק לכיוון הנ"ל שישיגו בני ישראל העליון מהתחתון וכאשר בארתי למעלה דברי חכמים ורמיזותם לא שרה שמה אלא יסכה יש לרמז הנ"ל אל בחי' התפשטות איברי השכינה בכללות המדריגות השוכנת בהם להחיותם ומצינו בספרים לפעמים נקרא שרה ולפעמים רחל כנודע ורמזו לא שרה שמה של השכינה אלא יסכה שהכל סוכין ביופיה כלומר באמצעות יופיה הגשמיות הנראה ונדמה לעין כל בגשמיות יוכלון לתפוס ולראות ברוחני מגשמיות וזהו שהכל סוכין באורות הבהירים ביופיה כמה שמשיגין יופי השכינה בהתלבשות המדריגות ולזאת מגמת נפשם של הצדיקים השלימים והיראים לבם ועינם שם כל הימים על הרוחניות שנתגלה ונתפרסם באמצעות הגשמיות ובזה נאות להם להשלים את נפשם בהאלהים בתורה ותפלה ואין מעכב על ידם ממחשבות זרות ומעורבות מהבלי עולם וכאשר הארכנו מענין זה בכמה מקומות כי כל עצמה של העבודה שבלב זו תפלה תולה במעשהו בחוץ ועל פי הדברים האלה בארתי מה שנשאלתי במשל נאה בשם הבעש"ט זללה"ה מלך אחד היה לו איש יודע לנגן בכנור בתכלית היופי וישרה בעיני המלך ניגון אחד מנגוניו ואז צוה המלך שינגן לפניו בהיכלו זה הניגון בכל יום ויום כמה פעמים ביום וכן עשה לימים בא הניגון בעיני המנגן לכלל זקנה וניטל ממנו החשק והתעוררת כימים ימימה מה עשה המלך להכניס התעוררות וחשק האהבה להמנגן היה קורא בכל יום ובכל פעם שרצה לשמוע הניגון שישר בעיניו איש חדש מקרב בא מהשוק אשר לא שנגע מעולם נגונו ולהיות שהאיש מקרוב בא גורם חשקות והתלהבות לנגון מחדש וכן נהג המלך זמן רב לימים נתיעץ המלך כדת מה לעשות עוד עם היודע לנגן כי טרחא יתירא היא להמלך להזמין לפניו בכל פעם ופעם איש חדש מהשוק בכדי ליתן התעוררות מחדש להמנגן ועצה היעוצה ע"ז צוה לנקר את עיניו של סמנגן לבל יראה לנצח עוד תואר דמות אדם וכל זמן שעלה ברצונו לשמוע ניגון הישר בעיניו אמר להמנגן הנה איש חדש בא מקרוב שלא שמע מעולם נגינה שלך ואזי נולד אצלו תענוג מחדש כיון שאין לו עינים לראות תואר אדם וסובר באמת אשר חדשים מקרוב באו ושאל השואל מליצה של המשל היוצא מפי קדוש והנראה שזה נאמר על ענין התפלה אשר ישרה בעיני מלך מלכי המלכים שאנחנו עמו ישראל יתפללו לפניו שלש תפלות בכל יום ויום שמ"ע שתקנו האבות אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב תפלת ערבית והנה בכל יום שאנו מתפללין תיקוני התפלה אינם בדרך כלל כ"א שמ"ע אחד כי בשחרית עיקר התפלה שמונה עשרה ברכות וכן במנחה וכן בערבית ולכן נפלה אצלינו העבודה זו תפלה לבחי' זקנה מה עשה המלך מלכו של עולם עצה ע"ז שולח לאדם בכל יום ויום בחי' שונות שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא כמו שכבר קדם לנו הדיבור מהות הענין כמה פעמים ובזה כחו יפה לעורר לבו בקרבו בעבותות האהבה ומי שחלק לו אלהים בבינה והכרתו חזקה נפשו יודעת מאד שאין תפלה א' דומה לתפלה ב' בשום אופן ומה שמתקן בשחרית אינו מתקן במנחו' בערבית והכל תולה בהערכות המחשבות במעשהו בחוץ בלקיחות בחינות ורמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם ובכל מקום שנותן עיניו לראות הוא טוב רואה אלהות המלובש לשם וכל עוד שמשיג רוממות אלהות בבחי' מחודשות נולד אצלו התעוררת וחשק האהבה להוציא דיבור לפני אלהים בדו"ר כאלו עדיין לא התפלל מעולם כ"א עתה מחדש וכיון שרואה המלך תשוקת חשק אהבתו ומגמתו להשיג ולהבין התפשטותו בהנבראים להשיגו בבחי' שונות שהוא יתברך נראה ונדמה אליו בכל שעה ורגע ושמח המלך לקראת הפקח ואינו מטריח א"ע עוד לשלוח בחי' שונות כ"א לוקח מאתו חיזו דהאי עלמא השפל ונותן לו חיזו דההוא עלמא שהוא למעלה מבחי' סדר הזמנים ושם אין התחלקות המדות כלל והכל שוה לפניו וכיון שבא לשם העבודה אצלו תמיד מחודשת כיון שאינה תולה בבחי' הזמן להיות נופלת לבחי' זקנה ואזי עובד את הקב"ה בחשק גדול ובהתלהבות ועבותות האהבה בכל פרטי עתיו ורגעיו בלתי התלבשות באמצעות המדריגות כלל ואז טוב לו בזה ובבא אנס"ו: