Ohr HaMeir, Matot 1

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ופירש"י ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה ואח"כ לכל בני ישראל הכוונה להיות בכאן באה תורתינו הקדושה ללמד לאדם דעת עיקר עבודה שחובת גברא לעשות עודו בעוה"ז לקדש א"ע במותר לו ולא יעשה עצמו חולין ככל הגוים הלהוטים ובהולים יומם ולילה למלאת בתיהם כסף וזהב ומלבושים נאים ויפים וכדומה ממותרות ואין מעצר לרוחם לא כן ב"י נקראים עם קדוש קודש ישראל לה' להיות שמקדשים ומטהרים א"ע אפי' בעניני גשמיותם ותענוגיהם הבהמיות פנימיות מחשבתם קשורה ודבוקה לרוממות אלהותו ית' ובזה נאות להם לקנות שלימותם להקרא חלק ה' עמו וקדוש יאמר להם ומה מאוד קשה עליהם המעשה אשר יעשון לקדש א"ע אפי' במותר להם גם שם יעשו בתחתון וירמזו בעליון כ"א מי שחלק לו אלהים בבינה ויש בו מדעת קונו התפשטות הדעת בפרטי עובדותיו ובכל מקום שנותן עיניו אינו רואה כ"א אלהות המלובש לשם ואפילו מדיבור איש אל רעהו ממשאם ומתנם אזניו פתוחות לשמוע בהם דברי תורה וחכמה ומוסר ולא דבורים פחותים כי אין אומר ואין דברים בלי נשמע קול הקורא פנו דרך ה' גם שם שם לו חק ומשפט הנוגע לעבודת הבורא ב"ה ואיש המשכיל כחו יפה לעשות מאלו הצירופים הפחותים צרופים קדושים וטהורים אל התורה ועבודה וכמוזכר לנו פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' והכתוב רומז בעבר ועתיד עד סוף כל הדורות מי שיש בו מדעת קונו נק' משה כאשר חכמים הגידו משה שפיר קאמר וישב משה את דברי העם שהמון עם מדברים מצרכי גשמיותם וישב אותם לה' כנזכר כי התפשטות דמשה בכל דור ודור כנרמז בכ' "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה ועיקר מגמת נפשו של משה לעשות שם בכל פרטי עובדותיו כמבואר לנו כ"פ מש"כ ויעש דוד שם וזהו עיקר עבודת האדם בעוה"ז. ומעתה תשכיל לדעת הרמז בכאן וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י כלל בכאן הגדולים עם הקטנים כל או"א לערך עוצם הכרתו והשגתו ככה מוזהר ומצוה לערוך מחשבות לחבר וליחד צרוף הוי"ה ב"ה באמצעות פרטי עובדותיו אפי' הגשמיים מדבור ומעשה ומחשבה כל עצמו לעשות שם כנזכר וזהו שגמר אומר זה הדבר אשר צוה ה' הוי"ה ומלת זה מורה באצבע נגד כל קהל עדת ישראל שאין נגרע בעבודתכם שום דבר אשר בכל דבר עולם יתכן להם אשר צוה ה' כלומר אשר באמצעות הדבר הקורה לכם יהיה איך שיהיה תוכלו לצוות ל' צותא לחבר צרוף הוי"ה ב"ה ולהיות שכל זה תולה בדעת כי מי שנבער מדעת קונו בודאי קשה עליו המעשה אשר יעשה ולא די שלא יבנם והלואי שלא יהרסם כי כבר דברנו מזה כ"פ שאין אמצעות בדבר ואיננו נמלט מאחת משתי אלה או בכשרון מעשיו גורם בנין שם הקדוש ולהיפך גורם הריסה ופירוד בין הדבקים ח"ו כאשר יבואר אי"ה לקמן אמנם להיות שהכל תולה בבחי' הדעת להיות לו התפשטות הדעת בפרטי ענייניו שהיא בחי' משה לזה העמיק רש"י ברוח קדשו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה ואח"כ לבני ישראל להורות כללות הדעת של משה רבינו נחלק לפרטיות והתפשטיות בכל דרא ודרא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו מחויבים להכניס הדעת לפרטי עובדותיהם לעשות מעשיהם בחכמה ודעת וזהו הרמז משה רבינו דעת הכללי חלק כבוד פירוש נתחלק כבודו בהתפשטות הדורות לנשיאים ללמדם תחלה את הדרך אשר ישכון אור להכניס הדעת בהמדות והן המה המוזהרים ומצוום ללמוד את בני ישראל תורה ומוסר לדעת מה יעשה ישראל כלומר באיזה מפעולותיו נעשה ישראל שלם המורה בחי' המעולה אשר בשם ישראל יכונה וזהו חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחלה כמדובר ואחר כך לכל בני ישראל כולם שוים לטובה לשים עיקר מגמתם לבנות ולעשות שם כנאמר זה הדבר אשר צוה ל' התחברות הוי"ה ב"ה כל דבר בעולם מוכן ומזומן לפניכם כמורה מלת זה אשר צוה ה' כמבואר ועתה בא לפרוט את המעשה אשר יעשון איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ולכאורה נראה שפת יתר ידור נדר או השבע שבועה אמנם להורות בא הכ' לעורר לבו של איש הישראלי כי הנה מצד הסברא ראוי להיות תיכף שניעור משנתו ראשית המחשבה יפתח לבו בהתלהבות בוראו ב"ה וישיב אמריו אל לבו לאיזה כוון החזיר הקב"ה נשמתי בקרבי ונפח באפי נשמת חיים חלק אלוה ממעל וממקום קדוש יהלכו לגוף עכור וחומר ולא לחנם תקנו לנו למלאות פה תהלה בכל יום המחזיר נשמות לפגרים מתים רק כדי לעורר לב הישנים תרדימת הזמן לעורר משינתו להכיר את בוראו אכן רוח הוא באנוש רוח שטות המסמא את עיניו ומטמטם את אזניו ומסגיר את מפתחי לבו ואינו ביודעו ומכירו את עצמו ואין פיו ולבו שוים אפי' באומר המחזיר נשמות לפגרים מתים לבו בל עמו כי אם משפה ולחוץ וזה לך האות כי אם יאמין כי ידבר ומכנה א"ע לפגר מסוב למה לו להתגאות ומי שמע כזאת ומי ראה שהפגר יחזק א"ע לאפס לריב ריבו ולהתקוטט להפוגם בכבודו אפילו כמלא נימא ועינינו רואות תיכף שקם משנתו ואמר כתיקון חז"ל המחזיר נשמות לפגרים מתים מי בעל דברים יגש אליו אזי רודף הוא ונמצא פעליו סותרים את דברו ולא הועילו חכמים בתקנתם כי אפי' המחזיר נשמות לפגרים מתים אינו מועיל ואדרבא כיון שמת נעשה חפשי מן המצות ואוי לאותה בושה וכלימה ולמה לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל הנקראים בני אל חי ונבחרים לו למנה יותר מזולת עמים א"כ מהראוי שלא יפסדו את מעלתם הרמה לעורר לבם בקרבם יומם ולילה אל התורה ועבודה ויתלהבו לשורש נשמתם ואם אמר יאמר העובד שבלתי אפשרי לעשות ככה כי החומר מעכב על ידו להתאוה תאוה וכדומה מצרכי הגוף וא"כ איככה אוכל להתמיד בתורתו ועבודתו יומם ולילה וכח מי יכול המורכב מד' יסודות ארמ"ע הכלים ונפסדים תדע נאמנה שלא מחכמה שאלת זאת כי הבורא ב"ה יראה ללבב אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים מאשר חננו אלהים לערך עוצם השגתו ותבונת לבו ככה מקבל הקב"ה תורתו ותפלתו אמנם אל יפנה אל מדעתו וזכור יזכרנו בכל פרטי עתיו ורגעיו לפני מי הוא עומד לפני מלך מ"ה הקב"ה הוא הבורא הוא המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ומצפוניך וגילויך שוה לעיני כבודו ית' המשוטטים בכל הארץ והגדיל עשות לטובה אות להרכין א"ע כ"י ממרום קדשו להראות ולהדמות לכל או"א מישראל לערך בחינתו ולכן צמצם אורותיו הבהירים עליונים שכליים נפלאים ורמים בהתלבשות מדריגות תחתונים בד' בחינת דצח"ם וכללותם הם ג"כ בקומת אדם להיותו עולם קטן וכל מה שיש ביבשה כנגדו יש בים החכמה ויכול המשכיל ובר לבב להבין ולהשיג באמצעות בחי' אלו עולמות עליונים לעורר לבו תמיד בהתלהבות ודביקות אל כאשר בארנו למעלה פ"ה סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ונתעוררו חז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויש לכוון בדבריהם כל העולם ומלואה עם פרטי הדוממים והצומחים וחיות ועופות ודגים ושרצים ורמשים וכל מה שבא לכלל בריאה ולהויה כלולותם מצוים לו לאדם בחי' עבודה שיעורר לבו בקרבו בלקחו איזה רמיזא דחכמתא כי בהכרח צריך להיות גם שם כח הפועל בנפעל שהכל בחכמה עשה והלביש אורות עליונים ואותיות התורה בשביל נשמתן של ישראל אשר עלו במחשבה הקדומה לברוא בשבילם את העולם ולהיות שיש להם התחברות מעט עם ישראל באמצעות כח הפועל המלובש בכללות הנבראים מראש עד סוף זה הגורמת שיכול כל איש הישראלי לעורר לבו בקרבו ולהתלהב לדביקות אל באמצעו וזהו שרומז הכתוב כי זה כל האדם כלו' כי זה מורה באצבע לכללות הנבראים ואילנות ועשבים וכל מה שבא לכלל הוייה כללותם קומה שלימה של אדם שגם הוא עולם קטן. וממילא כל מה שיש בעולם אינו רק בחי' אדם שלם ומי שחלק לו אלהים בבינה איננו נפרד בסוד פנימיות מחשבתו מרוממות אלהות אפילו רגע כמימרא רק נפשו קשורה באלהים באמצעות הסתכלות על הנבראים ואי' בס' הקדוש בחיי שפי' הנה זה עומד אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים הנה זה מוסב על הקב"ה נקרא זה עש"ה זה ה' עומד תמיד נגד פני האדם אמנם עונותינו מבדילים בינינו לאבינו שבשמים עד שנעשה מסך מבדיל כמחיצה וכותל של ברזל הנעשה מעונותינו וזאת הגורם שבלתי אפשרי לראותו כביכול והוא יתברך לרוב חסדו העודפים על ב"א משגיח מן החלונות של זה המחיצה ומציץ מן החרכים יושב וממתין מי חכם ויבין את זאת לשום רוחו ונפשו לסתור את המחיצה ולדבק פנימיות מחשבתו לרוממותו בלי שום מסך המבדיל כלל ולפנות מחשבתו מהבלי עוה"ז מכל וכל ביראת אלהים כל היום וכבר זכרנו למעלה פ"ה הללויה הללו את ה' מן השמים ירצה להזהיר ולצוות את בנ"י להלל ולהודות שמו ית' תמיד בלי הפסק אמנם יאמר נא ישראל שהוא מהנמנע מלובש בגוף העכור וגשם ואיך יתכן לו לרומם ולהלל שמו יתברך בהתלהבות והתעוררות כיון שהוא תחת הזמן ונופל לפעמים לבחי' זקנה לזה גמר אומר ובעצם יגיד הללו את ה' מן השמים כלו' משם תוכל לעורר לבבך בהתלהבות ועבותות האהבה בלוקחו לעצמו בחינה מאותיות השמים באופן שנתבאר לנו כ"פ. וכמו שרמז נעים זמירות ישראל.