Ohr HaMeir, Matot 2

כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת נמצא למדים איך שלקח לעצמו בחי' להוציא דבור לפני אלהים באמצעות הסתכלו על אותות השמים וגם מצינו לחז"ל שנתעוררו ודרשו ע"פ פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו שלא קלסוהו שחרית יוצר אור וערבית מ"ע וגם הכתוב אומר מוצאי בוקר וערב תרנין ופירש"י תרנין את הבריות בראותם חמה זורחת במזרח ושוקעת במערב מעוררים לבם בקרבם לעבודה שבלב זו תפלה בשירות ותשבחות לפניו יתב' וכמוהו מכל הדברים שבעולם הנעשים והיצורים והנבראים כללותם לא באו לכלל הוייה כ"א לצוות לאדם היאך ידבק באל ויעבוד עבודת בוראו בתדירי בלתי הפסק וכמאמר הכתוב את אלהים ירא ואת מצותיו שמור תראה להכניס בלבך יראת הבורא וזריזות והתלהבות עשיות מצותיו יתברך מכל דבר בעולם כ"ז כל האדם כל מה שיש בעולם אינו רק אדם שלם בחינות קומה ולזה רמזו בדבריהם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה צווי ממש לצוותו בחי' עבודה וידע נאמנה כשיתבונן על פרטי עובדותיו לבלתי יתן עיניו להסתכל על גשמיות הדברים כ"א על אלהות המלובש לשם כחו יפה לדבק תמיד אל הבורא ב"ה ולא נגרע שום דבר מעבודתו כי הכל שייך אל התורה ועבודה כנזכר כי זה כל אדם ומה שרואה בעולם ישנה ג"כ במלא קומתו. ומעתה נחזור לענין איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו ולכאורה אינו מובן כפל הלשון ידר נדר השבע שבועה לאסר אסר אמנם יתפרש ע"ד האמור כי יש דרך הישר לפני איש לקדש א"ע אפילו במותר לו לבלתי עשות כ"א בהתקשרות ודביקות אל להסתכל משם רמיזא דחכמתא אל התורה ועבודה וכזה מצינו דהמע"ה כשרוצה לקבל עליו עול מ"ש שלימה אמר ככה בנדר ובשבועה לבלתי עשות פרטי תענוגות כ"א עד שימצא מקום לה' שיגיע צד הנאה לב"ע כמוזכר למעלה פ"ה אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני ומונה פרטי תענוגות ב"א עד אמצא מקום לה' ולא רק לטובות הנאתי ונמצא בא בנדר ושבועה לפני הבורא ב"ה לקדש עצמו אפילו במותר לו ומוכרח לעשות שבלתי אפשרי זולתם בלא אכילה ושתית ושינה ודירה גם שם נפשי חפצה לעשות בקדושה וטהרה וגם יש דרך לפני איש אם אין דעתו רחבה עליו להיות לו התפשטות הדעת לעשות ככה עכ"פ מחויב לקבל עליו בנדר ושבועה שלא יעשה דבר האסור כאשר עינינו רואות רבים הם ע"ה שהותרה אצלם הרצועה לעשות כל מה שלבם חפץ וגם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו ומורים לעצמם ק"ן פנים לטהרה ואנו מצינו כתוב בבועז שאמר לרות חי ה' שכבי עד הבוקר ונתעוררו חז"ל ליצרו נשבע שהיה יצרו מקטרגו ונשבע שלא יבא עליה ונמצא נשבע לאסור על נפשו דבר שנשבע ועומד באסור עליו. מול זה בא הרמז בתורה לב' גווני אנשים איש כי ידר נדר לה' מוסב על איש משכיל שבא בנדר ושבועה לקדש א"ע במותר לו אפילו בפרטי תענוגיו ידבק פנימיות מחשבתו אל ה' וע"ז בא בנדר ושבועה לאסור עליו המותר לו כ"א עד שימצא מקום לה' וזהו כי ידר נדר לה' או השבע שבועה כאן מדבר ממי שאין דעתו רחבה עליו כנזכר עכ"פ חובת גברא עליו לישבע שבועה נגד יצרו לאסור אסר על נפשו כלומר לאסור עליו דבר שכבר אסור עליו ישבע ליצרו כמו שמצינו אצל בועז שאמר חי ה' גם לב' אנשים אלו בא הכתוב אזהרה ראשית דבר מי שרוצה לגשת אל עבודתו יתברך לא יחל דברו ופי' רש"י לא יעשה דברו חולין היינו לשמור פיו ולשונו לבלתי הוציא דבור תולין מפיו כי אם ד"ת וכמבואר לנו פ"ה למען תהיה תורת ה' בפיך ירצה פרטי הדבורים ים אפילו מצרכי הגוף יהיה רק ד"ת כמבואר במקומו וגם במשמעו דבור איש לרעהו מענייני מו"מ יטה אוזן לשמוע בהם דברי תורה ולא דבורי גשמיים ושא עיניך וראה אשר חכמים הגידו תנא אזכותא מהדר להוציא מפיו רק דברי זכות וברכות טובות כמאמרינו לעיל כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה ירצה מה חוט השני היה סימן אם מתלבן בידוע שנתכפרו עונותיהם כמ"כ שפתותיך הכל תולה בהם וכמו דאיתא בזוהר שכל הדברים הנגזרים למעלה בעולמות עליונים אינם באים לידי גמר הפעולה כי אם באמצעות התחתונים לטוב ולהפכו ולפעמים אם האדם אינו עושה לפיו מחסום הוא הגומר גזר עליון ח"ו ואיך לא יפחד האדם וילפת האיש ממורא הנ"ל טרם פותח פיו להוציא דבור יתבונן במחשבתו מה שיגרום למעלה מרע עד טוב כיון שבחי' השפתים דומים לחוט השני על כן באזהרה יגיד ומדברך נאוה תראה להשתדל לדבר דבורים נאים ויפים דברי זכות וטובות לישראל וכזה בא הכתוב באזהרה לצדיק איש כי ידר נדר לה' כלומר מי שהוא איש צדיק גמור מושל ביצרו ורוצה לפרוש א"ע מתענוגי עה"ז ולקבוע דירתו בנ' שערי בינה ולזה רומז מלת נד"ר נו"ן דר טרם כל זה ישים את לבו ורוחו לא יחל דברו יכפול שמירתו מאד בעניני דבורו שבזה תולה עיקר העבודה עש"ה כל עמל אדם לפיו ולכן לא יקלל אותם ח"ו ויגרום השלכת אותיות לקליפות לעשות צרופים לא טובים ולזה העמיק רש"י לא יעשה דברו חולין ודאי לא ידע כי בנפשו הוא שעם דבורי חולין שלו גומר גזר עליון ח"ו שנגמר על ידו וזהו שגמר אומר הכתוב ככל היוצא מפיו יעשה קרי ביה ככל היוצא יֵעָשֶה כי בתורה לא מנוקדת האותיות להורות הנ"ל כל פרטי דבורים היוצאים מפיו נעשה כן למעלה וא"כ מה מאוד יזהר האדם לבלתי עשות דברו חולין כי ראה מה החטא גורם וכן בקרה לשמוע דבור איש לרעהו בצירופים אשר לא טובים המה יהפוך אותן לצרופים טובים באופן המבואר למעלה בפ' הקודמת וידע נאמנה אשר כל היוצא מפיו ומפי אחרים נעשה כן למעלה בעולמות עליונים וככה ראוי לכל איש הישראלי לקבל עליו בנדר ושבועה להיות חרד על דבריו לקדשם ולטהרם אל אל ולשים עיקר מגמתו וחפצו כל היום ביראת ה' ועבודתו ויפרוש עצמו מגשמיות מכל וכל מה דאפשר כ"א מה שנוגע צד הנאה להבורא ב"ה והלך ילך בעניני עבודתו ממדרגה למדרגה תחלה יעורר לבו בקרבו לעבודה שבלב זו תפלה להוציא דבור לפני אלהים בדו"ר ובהתלהבות גדול לקבל עליו עול מלכות שלימה ואח"כ כשפוסק מתורתו ותפלתו ויצא לפעלו ולעבודתו להדביק טרף לביתו כי א"א לו לאדם שילמוד ויתפלל כל היום כולו עכ"פ חובת גברא שיתנהג א"ע עם פרטי עסקיו שנוהג כל היום ע"פ התורה והתפלה שקבל וגמר בדעתו בעת לימוד תורתו ותפלתו לאפוקי אישים פועלי און המדמים בנפשם שגם המה בעדת ה' היראים ושלמים ותיכף שרואים ממעשה אשר יעשה איש השלם ותמים מתנועות איבריו באמצע תורתו ותפלתו להכות כף על כף וכדומה מתנועות האיברים הולכים כקוף בפני אדם לעשות ככה ובאמת מה לתבן את הבר כי הצדיק משים נפשו בכפו מאת שגורמת להכאת כפים והכסיל בחושך הולך אין פיו ולבו שוים בהוצאות הדיבורים כ"א מחשבותיו משוטטים בהבלי עולם מעניני עסקיו והראיה כשפוסק ונפטר מהספר ומלהתפלל פונה אל מדעתו ויצא לחוץ ידבר מרבה בעסקיו ורודף הוא כקורא בהרים כאשר בראשונה טרם עומדו להתפלה ולא נגרע מעבודתו שום דבר למעט בעסקי' כי הוא מהנמנע ובלתי אפשרי באם מחשבתו דבוקה וקשורה לרוממות אלהות בתורה ותפלה באמת איך יתכן לו להרים יד ורגל לפנות מחשבתו תיכף לגשמיות מדבורים קדושים ונוראים העומדים ברומו של עולם ולכל הפחות מהראוי להיות רשימה ניכר בקרבו ממחשבותיו הקודמים זמן מה ולערך מחשבות לבבו מה שקבל על עצמו קבלה בלב עתה אחר התפלה יבוא יבוא לידי עובדא ואם לאו פעלו סותר את דברו כי לערך מעשיו מראה בעצמו שעדיין לא זמיר הקליפות ובאמת תיקנו לנו לומר מקודם פסוקי דזמרה כדי לזמר הקליפיות וביארנו מהות זמור הקליפיות מה עניינו ע"ש ותוכן הדברים בשם על לבו באומרו גדול ה' ומהולל מאד וכדומה מהשבחים יאמר ללבו אם האמנתי כי אדבר גדול ה' ובכל העולם ממשלתו אם כן למה עשיתי כך וכך כי בוודאי כל אדם יודע חסרונו ופחיתת ערכו ועל כרחך מתחיל לחרוט ולתהות על הראשונות שהסכיל עשות לבלתי יעלה על הלב לעשות ככה וזהו עיקר ותכלית זימור הקליפיות מקרב לבו להשליך ממלא קומתו פרטי מחשבותיו התועים ותאותיו הבהמיות ומקבל מכאן ולהלאה לעשות הכל ע"פ התורה ועבודה שמקבל בסוד המחשבה באמצע למוד תורה ותפלה להביא סוד המחשבה לידי מעשה וא"ל איש ידר כנ"ל: