Ohr HaMeir, Matot 6

ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו ואנחנו נחלץ חשים לפני בנ"י ופירש"י חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם אמר להם משה לא כן עשו העיקר עיקר והטפל טפל בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואח"כ גדרות לצאנכם. לכאורה הענין תמוה מה ראו על ככה שטענו כזה דייקא בני גד ובני ראובן ולא זולת השבטים ומה ראו לשטות כזה שפיהם ענתה בם לעשות הטפל עיקר והעיקר טפל ולא ניחא למרייהו של בני שבטי יה לומר ככה וגם הכלל אשר מונח בידינו שתורתינו הקדושה נוקב והולך עד סוף כל הדורות וישנה בכל אדם ובכל זמן ועדיין יש זה הטענה ונראה לעורר לב המתנשאים ומתפארים ברוב עושרם וילעגו למו לרשים ודלים המסוגרים בבתי מדרשות לעבוד עבודת הבורא ואינם חסים על גופם לטרוח נפשם להבאות טרפם ומזונם במשא ומתן כי אם ביראת אלהים כל היום הנה טענה בפיהם של בני גד ובני ראובן היינו מי שתולה רוב עושרו וקניינו במזל הנקרא גד עש"ה גד גדי וכו' ובני ראובן היינו אותם המתפארים ואומרים ראו בן ומדמים בנפשם כאלו בשבילם נברא העולם ומעשיהו מעשה זר ונכריה עבודתם כן נאה ויאה לפנות נפשם יומם ולילה אחר פרנסת ביתם ואכילה ושתיה ומלבושים נאים וכדומה ממותרי תענוגות בני אדם ובהתרמי לפעמים שנותנים מעט צדקה מדמים בנפשם שאין כמוהם בעולם וכבר קנו כל השלימות וידברו בגאוה ובוז נגד פני הרשים ודלים לבזותם ולהראות יתרונם עליהם כיון שנעדר מכם מעשה הצדקה מסתמא לא בכם בחר לו י"ה להיות לו למנה כי אם לאנשים ערך כמונו שהשיג ידינו לחונן דלים ועניים ונראה בעיני עצמו כאלו הוא עיקר הבן של הקב"ה מול דברינו בא הרמז לשתי גווני אנשים הנ"ל בני גד ובני ראובן באו בהלכות טוען ונטען נגד פני המוכיח בשער גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפינו כלומר אנו נהנים מיגיע כפינו וכל עסקינו במשא ומתן יש בזה צורך גבוה בשביל טפינו להנשא בנותינו לאנשים הגונים ובנינו לנשים כשרים וזה עיקר השתדלותינו יומם ולילה במשא ומתן הכל לשם שמים ומעשינו רצויה יותר מהלומדים המסוגרים ומכולאים בביתם כי גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מירא שמים ולנו ראוי ליטול חלק בראש בעולם הבא בגן עדן ולזה רמז הכתוב ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל הן המה רבים וכן שלימים ובשם ישראל יכונו יבאו אחרינו ליטול חלק בגן עדן וזהו ואנחנו נחלץ חשים נזדיין מהירים ליטול חלק בראש לפני בני ישראל קודם אליהם והמה יטלו אחרינו כי מדמים בנפשם שהמה עיקר ובני ישראל טפל ולב הותל הטותם לומר ככה נגד טענתם השיב להם משה כמאז כן עתה מי המוכיח בשער בת רבים ויש בו מדעת קונו נקרא משה והשיב אמריו לא כן טועים אתם ופיכם ענתה בכם שהאמת נעדרת מכם וזה האות כי עשיתם את העיקר טפל והטפל עיקר מורה היות שאין הליכתכם באמת בדרכי יושר כי אם כל עצמיכם לטובת עצמיכם ומאת ה' שכוח לח לבכם ולזה פי' רש"י חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם וראיה שהקדימו מקניהם לטפם מורה היות עיקר כוונתם בטרדות נפשם לטובת עצמם להרבות הון מהבל שלא יחסר כל בם מתאות הבהמיות ולא לש"ש בשביל בניהם ובנותיהם כאשר באו בטענה עצומה שקר ענתה בם וע"ד שבארנו למעלה פ"ה אם אדוניו יתן לו אשה האשה ובניה תהיה לאדוניה וע"ש ותוכן הדברים החכם עיניו בראשו להסתכל לאיזה כיון נתן לו הקב"ה אשה ובנים בוודאי לכוונה ולא בשביל שלא יהיה זר מתאוות לבו ומה' אשה משכלת ולא הוא בעצמו לקח לו אשה וזהו אם אדוניו יתן לו אשה לא הוא בעצמו לקחה לו וכיון שכן מסתמא יש בזה צורך גבוה ולא צורך עצמו לבד רק לאשתמודע עליון מהתחתון אזי תועלתו גדולה ומעלה הכל אל השורש וזהו האשה ובניה תהיה לאדוניה כמבואר שם באורך ואם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו כלומר אם סובר שהוא בעל אשה ועליו רמי' כל טרחה ומזונה וקישוטים לכלות עתיו ורגעיו רק בשבילה אינו פועל בבריאתו בעולם הזה וגם נשיהם מגרשין אותם מבית תענוגיהם בעולם העליון וזהו ויצאה עמו צא תאמר להם על דרך שזכרנו מה דאיתא בזוהר חדש על פסוק אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך עיין שם כלל הנשמע מהנזכר לעיל אמת הוא שגם בזה יש עבודת הבורא והוא אחד מדרכי אל אשר נתן לבני אדם לענות לנהוג במשא ומתן יפה עם הבריות באמונה שלימה וגם שם לא ינוח וישקוט האיש לראות שיגיע צד הנאה לבורא עולם בכמה אופנים המבואר למעלה שהמשכיל נותן דעתו ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא אפי' בהולכו בשוקים וברחובות לדבק פנימיות מחשבתו ב"ה לחשוב מחשבות קדושות לעשות בזהב וכסף ומקיים קרא יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך והכוונה אינו מטריח נפשו לייגע את עצמו בעסקיו ממשאו ומתנו כי אם שיהיה מה לאכול בצמצום ולא במותרות וזהו יגיע כפיך כי תאכל רק מה שתאכל כדי חייך ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא כיון שאינו להוט ובהול אחר מותרות רק הכרח הגמור לזון אשתו ובניו כשהם קטנים ולעשות די צרכיותם שבלתי אפשר זולתם ולא לבלות לתוהו וריק ימיהם ושנותם כי אם חובת גברא לעשות העיקר עיקר והטפל טפל ולזה הזהיר וצוה משה לבני גד ובני ראובן ב' גווני אנשים המדובר לא כן טועים אתם בנו לכם ערים לטפכם היינו לעשות העיקר ואחר כך גדרות לצאנכם הוא הטפל ועיקר הרמז ידוע צאן רומז לבחי' המדות כמ"ש למעלה בשם מ"מ שביאר ורחל באה עם הצאן עם דרגין דילה וכן ויקרא יעקב לרחל וללאה אל צאנו לדרגין דיליה והכוונה בהיות האדם הפכפך במעשיו ולעשות הטפל עיקר ועיקר טפל מורה שאינו מקשט מדותיו כי אם מהלהוטים ובהולים יומם ולילה להרבות הון ולחשוב מחשבות רק לעשות בזהב ובכסף ואין עסקם באמונה כמדובר יגיע כפיך כי תאכל רק די אוכל ולא יותר אזי אשריך לשלול המיגע כפיו במותרות בודאי נקי כפים אין כאן ופרטי מדותיו אינם נקיים מחטא ועון כנראה מרובן דעלמא לזה מזהירם ומצוום בטוב האיש משה בכל דור ודור בנו לכם ערים לטפכם היינו העיקר המוכרח שבלתי אפשר זולתו ולא לרדוף אחרי מותרות והפעולה וגדרות לצאנכם תוכלו לעשות גדרים וסייגים לקשוט מדותיכם לנקותם ממום מגע נכרים ועוד תועלת הגדולה והיוצא מפיכם תעשו ופירש רש"י והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה וגו' וכלפי דברינו הנאמרים שהוכיח על פניהם לבלתי ירדפו כקורא בהרים כי אם די צרכיותם ההכרחי לעשות צדקה בכל עת על דעת מאמרם ז"ל זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים ותועלתם גדולה שכחם יפה לעשות גדר לצאנם המורה בחי' מדות ועוד תועלת המגיע שגם תורתם ותפלתם עולה יפה בלתי מחשבות זרות מתערובות חוץ כיון שגם מעשיהם בחוץ הוא באמונה יפה עם הבריות מאין נמשך להם מ"ז בתורה ותפלה ולזה רמזו והיוצא מפיכם בתורה ותפלה שאז מקבל כל אדם עליו עול מלכות שמים שלימה בסוד פנימיות מחשבתו אמנם אין משלימות העבודה להשלים את נפשו באלהים כי אם להביא לידי מעשה וזהו והיוצא מפיכם תעשו וכפירוש רש"י תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה רומז למלחמות היצר הרע עודו האדם בסוד המחשבה אין הנחש הוא היצר הרע מצויה לשם כי אם אחר כך כשבא להוציא מחשבתו מכח לפועל בעשיה שם עיקר המלחמה מול צר הצורר הצופה לצדיק להחטיאו ונוהג הענין בכל אדם ובכל זמן התנאי של בני גד ובני ראובן שתחלה יקשוט מדותיו במעשהו בחוץ בעסק משא ומתן ואז ילך לבטח דרכו לעשות גדרים וסייגים במדותיו ומזה נמשך והיוצא מפיו בתורה ותפלה יכול להביא לידי מעשה לגבוה כמו שקבל על עצמו בסוד המחשבה כמדובר ודוק: או יאמר והיוצא מפיכם תעשו להורות תועלת המגיע בהיות עושה העיקר עיקר והטפל טפל ואז אינו מוציא אותיות ריקנים מפיו כי אם במילוי הארה מקדימת המחשבה עד עת בא דיבור הטוב להוציא מה' מוצאות הפה הכל במחשבה טהורה בקשר אמיץ וחזק ואז נעשה ונצטרף צירוף שם הגדול וקדוש הוי"ה ב"ה כמבואר בפתיחת דברינו ולזה הורה להם עיקר עבודתם המוטל עליהם לעשות באמצעות תורתם ותפלתם והיוצא מפיכם תעשו מוסב על צירוף הוי"ה תעשו צירוף קדוש ולזה העמיק רש"י לגבוה כי העבודה צורך גבוה ודו"ק: