Ohr HaMeir, Miketz 1

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור ופירש"י כתרגומו מסוף וכל לשון קץ סוף הוא טעם אומרו ויהי לשון צער ולכאורה לשמחה יחשב כי בסבת החלום נתנשא יוסף ופרטי הצלחתו באו ע"י כנראה בענין הפרשה והנכון בעיני בהקדם נעים זמירות ישראל שאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' ולכאורה תיבת בהם אך למותר והיה ראוי לומר ימי שנותינו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ודי אכן ירצה לרמוז להעיר לבות בני אדם ליראם ולהפחידם לבלתי יאבדו ח"ו שום יום משנותיהם החרוצים עלי אדמה אשר כל יום ויום יש לו מקום מוצא בימים הקדמונים הידועים וימים יוצרו לעבוד בהם את הבורא ב"ה ואז יש להם חיות והארה היות שהשלימו בהם רצונו ית' וכאשר עלה ברצונו הפשוט לעבוד אותו בזה היום והכלל בחי' הזמנים אין להם מגרמם כלום כ"א אנחנו עם קרובו ישראל בכשרון פעולתינו נותנים חיות והארה להזמנים להעלותם לשורשם ולמקומם הרמתה אשר נודע במקומם המה אורות בהירים המאירים מראש העולם עד סופו שנשתלשלו מרום המעלות עד עולם העשיה ואם כן מה מאד ראוי לירא ולפחד שלא יפגום ח"ו איזה יום מימיו ונעשה פגם למעלה באחדותם כאשר ידוע זה מספרי המוסר לזה רמז דוד המלך ע"ה ימי שנותינו כלומר אותן הימים קדמונים שבחי' שנותינו נמשכים משם המה אחדות גמור דלא מתפרשין ולכן החיוב מוטל על כל או"א מישראל להעלות וליחד בחי' עתיו ורגעיו לשורשם כאשר המה במקומם אחדין לזה גמר אומר בדבריו הקדושים והראוים בהם שבעים ירצה באותן הימים שנמשכו בחי' שנותינו מהם בהם בכל או"א מהם נכללים פרטיות שבעים שנה של כל או"א מישראל כידוע אשר כל מדה מזי"ה נכללין בדרך כלל שאר המדות והסברא נותנת אם היה לנו בהירות השכל ויראתו על פנינו לעבדו באמת וביראה ובאהבה יכולנו להחזיר פרטיות שנותינו באיזה יום שאנו בו. לשורשו והקדמנו ימים המקוים לנו משומר ישראל אמנם עונותינו ענו בנו ומצאתנו כל זאת אריכות זמן הגלות כיון שהכרתינו מעוטה לזכך הגופים ופרטיות הזמנים וממילא צריך העולם להתנהג בהדרגה ישרה מדריגה אחר מדריגה עד סוף כל המדריגות בסוד הבירור עד תשלום כולה ויחזור העולם למציאות הראשון וממילא תחזור להיות מבחי' שנותינו ימים קדמונים כאשר בתחלה. ומעתה בין תבין ויהי מקץ שנתים ימים וכדברי רש"י מקץ מסוף זמן הגלות ויבואו ימים המקווים לנו זמן הגאולה אמיתית שאז תחזור הכל למציאות הראשון ואז תחזור להיות מבחי' שנים שלנו ימים הקדמונים כאשר היה שם אהלה בתחלת הבריאה ולהיות שהכל תולה בנו ובהכשר מעשינו והשתדלות בזהירות ובזריזות בעבודתו ית' יומם ולילה מיהרנו עת הגאולה ע"ד שבארתי מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה וביארנו לשון זכו משמעו הזדככות כלומר בהזדככות גופם להעלות בחינת התחלקות לאחדות הגמור והוא הקץ וזהו זכו אחישנה כמדובר ולזה מתרעם הכתוב לומר בלשון צער ויהי מקץ וכתרגום בסוף והיינו בעתה אז תחזור להיות שנתים ימים ובאמת רצה הקב"ה לזכות את ישראל לגרום בזכות גופם והשתדלותם למהר הגאולה קודם זמן המוגבל וזה צער ודאי שאין אתנו יודע עד מה שגורמים אריכות הגלות וגמר אומר הכתוב ופרעה חולם יובן ע"פ הכתוב שנאמר ביואל והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון וגו' וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי ופירש"י והיה אחרי כן לעתיד לבוא וכלפי דברינו שרמזנו בכאן ויהי מקץ שנתים ימים מוסב לעת הגאולה כמדובר ואז אשפוך רוחי רוח הקודש על כל בשר שינבאו וחלומות יחלמון עד שתתפשט אפילו על עבדים ושפחות וזהו מקץ שנתים ימים כשתחזור הכל למציאות הראשון שתעשה משנים ימים אז אפילו פרעה יראה חלומות וזהו ופרעה חולם ודוק והבן: