Ohr HaMeir, Nasso 8

ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר ופרש"י ומהו הקריב ב"פ שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים אחד שהיו יודעים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואחד שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו. נראה ע"ד שבארנו למעלה פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים בשתי פנים פ"א בני יששכר הגדולים בתורה וגדולים בחכמה והתורה מאיר להם את הדרך אשר ישכון אור לחבר פרטי עתיהם להנהיגם הכל בחכמה ותבונה ולא לעשות מעשיהם כרובא דעלמא שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם ובחי' עבודתם זר נכריה עבודתם כיון שנבערים מדעת לקשור הבינה לעתים אשר נודע בחי' הזמן לית לה מגרמה כלום כ"א אישים המשכילים המקשרים הבינה לחלקי העתים מאירים הארה וחיות לבחי' הזמן ולזה שואלין לאדם בתחלת דינו קבעת עתים לתורה ולכאורה קשה הלא מצינו בדבריהם היפך הדברים כל הקובע עתים לתורה כאלו מיפר תורה אמנם הכוונה בפירוש השאלה קבעת פרטי חלקי עתים להתורה לקשרם להנהיגם ע"פ התורה ע"ש שהארכנו והגם לא כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול להתפאר במעלה כזה כ"א מי שגדול בתורה וחכמה ויש לו התפשטות הדעת וזהו ומבני יששכר אשר הן המה גדולים בתורה וחכמה חכמתם עמדה להם לפעול כזה יודעי משמעו לשון התחברות כמו וידע אדם בינה לעתים לנהוג פרטי העתים הכל בבינה ובדעת ובכל עת ובכל שעה מחשבתם קשורה ודבוקה לרוממות אלהות ולא נגרע מעבודתם שום דבר להפרידם מדבקותם כיון שחכמתם עמדה להם לקשור בינה לעתים. ובאופן אחר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים כי הנה יש לך אנשים כאלה שכל מגמתם בתורתם ובמעשה מצותם הכל עבור השכר ולטובת הנאות עצמם ומאת ה' שכוח לוח לבם ונמצא עבודתם תולה בדבר עבור הפרס שנתנו עיניהם והכלל מונח בידינו כל אהבה ויראה התולה בדבר בטל דבר בטלה האהבה וכיון שנהפך עליהם הגלגל מאומה אין בידם מאהבתם ויראתם וזהו ומבני יששכר כלומר אותן האנשים שנתנו עיניהם לקבל פרס מרבם נקרא בני יששכר שואלים שכר חילוף עבודתם מעיד הכתוב כיון שכן שהשכר הוא יש אצלם ידוע תדע שיודעי בינה לעתים כלומר אפילו מתרמי להם לקשור הבינה בתורה ותפלה ומעשה מצותם אינו בתדירי כ"א אין ולאו ורפוי בידם כשהבורא ב"ה משפיע להם רוב טוב אזי מפארין ומשבחין ואהבתם ויראתם נגד פניהם ובהעדר מהם טובו ית' מרפים הם מרפים מתורה ועבודה להחזיר לו ית' שבח והודאה ונמצא אהבתם ויראתם הוא כסלתם כיון שתלויים בדבר ואינה עומדת לעד וזהו ומבני יששכר חלף עבודתם אינם מקשרים את הבינה לעבוד עבודת בוראם כי אם לעתים היינו לזימנין הן ולזימנין לאו כמבואר נוסף ע"ז כשתתבונן בדרכיהם מבני יש שכר דיבור אין להם בגשתם אל עבודה שבלב זו תפלה כי כל עצמה של התפלה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה היא רק צירוף שמותיו ותואר כינויו הקדושים וכבר קדם לנו הדיבור שעיקר הוצאת דיבור לפני אלהים בתפלה תולה במעשהו בחוץ בצורכי גופם אם יש לו חלק בבינה לדעת ולהשכיל בפרטי מעשיהם טובותיו וחסדיו העודפות עליו בכל שעה ורגע רואה ומבין רוממותו ית' מצד פעולותיו איך ומה שנדמה אליו באמצעות הפעולות לפעמים במדות האהבה ולפעמים במדות היראה ולפעמי' במדות התפארות וכדומה משבע' מדותיו הקדושים אשר מחשבתו יתב' ניכרת מתוך מעשיו שפועל בעולמו באמצעות זי"ה והמשכיל יודע איך לקרותו בתואר שמותיו וכינויו ואחר כך בגשתו לתפלה קורא אותו יתב' לפיהם כמו שהשיג ותפסו בעוסקו בצרכי גופו טרם גשתו לתפלה ונמצא יש לו הרבה דבורים להוציא לפניו יתב'. ואמרתי רמז שאמר דוד המע"ה ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך ירצה לשלול זולתו מי שאמר כחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה ואפילו בהצליח עושר ונכסים וכדומה מטובותיו יתברך העודפות על בני אדם ולמיעוט ההכרח מדמה בנפשו כל פרטי הצלחותיו הכל בעבור רוב חכמתו העומדת לו בהשתדלו בזריזות וחריצות יומם ולילה בפרנסתו לכן הצליח עושר ורב טוב ונמצא אין מענה בפיו להחזיר לו יתב' שבח והודאה בתפלה כי אם אפילו בהתרמי שעומד להתפלל הרגל לשונו נקוט ולא מעומק הלב להשיג אותן השמות ותואר כינויו שמוציא מפיו ולזה רמז דוד המע"ה ואני תמיד איחל בכל פרטי עתים ורגעים ואפי' מקרי פגעים הקורה אותי בהשתנות הזמנים ידעתי נאמנה שהכל בהשגחה פרטיות מבורא עולם ופשיטא בהשפעות טוב ידעתי נאמנה שאנו אין לנו על מי להשען כ"א על אבינו שבשמים רק אליו שמתי בטחוני ואיחל לטובותיו ופרטי הצלחותיו וע"כ והוספתי על כל תהלתך כי בכל עת ורגע שרואה ומכיר הטבת בוראו מחזיר לו שבח והודאה לערך הכרת חסדיו העודפות עליו והכל תולה בזה להיות שאני תמיד איחל ולכן תמצא שעשה דוד המע"ה ק"ן קפיטיל תהלים ולא נמצא איש אשר רוח אלהים בקרבו זולתו לעשות ככה והכל בעבור גודל בטחונו אליו ית' היו זמירותיו ותהלותיו נובעים בקרבו כמעין המתגבר לאפוקי איש בער ולא ידע לשום בטחונו עליו ומדמה בנפשו שהכל משלו נתנו לו כי כחו ועוצם ידו עשה לו החיל ע"כ יהיו דבריו מעטים ואין לו דבורים להחזיר לפניו ית' שבחים והודאות. ועוד יש לרמוז בנעים זמירותיו שאמר אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם ודרש בזוהר כמד"א סולו לרוכב בערבות ואפשר לרמוז את האמור אשרי אדם משכיל כזה ששם עיקר בטחונו באלהים ויודע נאמנה שבלתי אפשרי לדבק מאומה זולת עזר אלוה וכל חכמתו ותחבולותיו והשתדלותו וחריצותו במשאו ומתנו עם הבריות משליך יהבו על ה' כי הוא הנותן שכל ועצה ואפס זולתו ית' כ"א הוא בורר מנה יפה ונותן לו עצה כאשר עם לבבו והוא ית' יודע בודאי לתקן עניני יותר ממני ולכך תולה הכל בעזר אלוה ומשבח ומרומם לבורא עולם שהעמידו על דרך הטוב ונכון ואין תולה בחכמתו ועצתו כלום והפעולה תועלת גדול הנמשך מזה שמוסיף תהלות בקרבו כנז' ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך וזהו אשרי אדם עוז לו בך כלומר אשוריו של אדם השם בטחונו באלהים וכל עוז ותעצומות שמגיע לו בהשתדלותו בסיבותיו ותחבולותיו אינו תולה בבחי' עצמו כ"א תולה העוז רק בך והפעולה מסילות לשון תפלה כדברי הזוהר כד"א סולו לרוכב בערבות וזה האדם כיון שתולה העוז בך ולכן מסילות בלבבם לשבח ולרומם על טובותיו העודפות על בני אדם כלל העולה מדברינו הנ"ל אשר זה תורת האדם להקטין א"ע לאין המוחלט נגד גדולתו ורוממותו ית' ויקשור א"ע עם פרטי מעלליו הכל בחפץ ורצון עליון ואז תועלתו גדולה אח"כ בתורה ותפלה מרבה להוציא דברים בשירות ותשבחות כמבואר לאפוקי אישים פועלי און התולים פרטי הצלחתם בעצמותם ולא מאת ה' היתה זאת תועלתם מעט מן המעט וע"כ יהיו דבריהם מעט בהחזרת הודאותיו ואינו יכול לדבק פנימיות מחשבתו אליו ית' וגם הוא ית' אינו מדבק א"ע אליו כי כל איש אשר בו מום לא יקרב אינו יכול לקרב א"ע אליו ואין אני והוא וגו'. ומעתה נחזור לענין ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נתנאל סובל שתי תיבות נתן אל ירצה מי ששם בטחונו באלהים ואינו תולה בבחי' עצמו כלום כ"א תולה הכל בחסדיו ית' העודפות עליו ומקטין א"ע נגד גדולתו ית' ותועלתו גדולה לקרב א"ע בגשתו אל העבודה זו תפלה מרבה לשבח לפניו וזהו הקריב א"ע אליו יתברך בתורה ותפלה והכל בעבור אומרו נתן אל בן צוער כי הוא בן חכם צוער כמו צעיר שמקטין א"ע נגד גדלותו יתברך ורומז הכתוב מה הגורם ככה נשיא יששכר ירצה להיות שנשא ונתרומם מאישים פועלי און ששואלים פרס חילוף עבודתם ורוצים שהשכר יהיה יש בעיניהם ואינם ממתינים על רב טוב הצפון לצדיקים אשר עין לא ראתה כ"א נפשם חפצה להיות השכר יש בעה"ז וממילא עבודתם תלויה בדבר ואינה עומדת לעד וגם דבור אין להם להוציא לפני אלהים בתורה ותפלה כנז' ולכן אינם יכולים לקרב א"ע כנזכר כל אשר בו מום לא יקרב לאפוקי מי שהוא נשיא י"ש שכר שמנושא ומרומם מבני י"ש שכר הקריב יכול לקרב א"ע אליו ית' וזהו ביום השני הקריב א"ע אל הבורא ב"ה בגשתו לתפלה להוציא דבור לפני אלהים בעבור ששם עיקר בטחונו באלהים ואומר על כל דבר הקרה אליו מטוב עד רע נתן אל ולזה רומז רש"י ברוח קדשו מהו הקריב הקריב שני פעמים כלומר מאין קנה שלמות שיכול לקרב א"ע בתדירי אליו יתב' להוציא דבור לפני אלהים בשירות ותשבחות מורה באצבע בשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים כאשר הם קרבו א"ע בקרבנותיהם. ועכשיו תפלה של אדם עומד במקום הקרבן כמאמרינו ונשלמה פרים שפתינו ולכן אנו מצווים לקרות עתה הנשיאים כי התורה ישנה בכל אדם ובכל זמן ורוח שפתינו חשוב לפניו יתברך כאלו עמדנו על מעמדו להקריב קרבנות הללו ומי שלבו נכון עמו ובטוח באלהים זכה להקריב שני לשבטים כנזכר והיינו בשביל ב' דברים א' שהיו יודעים בתורה שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכמבואר מקשרים הבינה לחלקי העתים לעשותה הכל בהתקשרות ואז כחו יפה להוציא דבור לפני אלהים כנזכר וא' שהם נתנו עצה לנשיאים מבני י"ש שכר אשר עבודתם פסולה כנזכר נהנים מהגדולים בתורה ובחכמה עצה היעוצה לדעת איך להתנדב קרבנות הללו היינו לקרב א"ע אליו יתברך בגשתם אל הקודש לעבוד עבודה זו תפלה ודו"ק ותבין: