Ohr HaMeir, Pinchas 3

אבינו מת במדבר ואיתא בזוהר בדברי הינוקא אבינו הא טעמא לעילא ארוך מלה ומשיך לה אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו לית צערא ולית כאיבא דרוחא ונפשא אלא כד קראן הכי אבינו בכאיבא מלבא מת במדבר וכי אחרנין לא מיתו במדברא דהכא רשים ליה ואמר דאיהו מת במדבר והא אלף ורבבן מיתו במדברא אלא כמה ב"נ ערטלאין ע"ד מנהון אמרו דההוא מקושש עצים הוי דכתיב כי בחטאו מת ומנהון אמרי הכי ומנהון אמרין הכי וכו' אבל טענה דאטעינו אינון בנתן דמית במדברא איהו הוה צלפחד ומגו דלא הוה ידע ארחוי דאורייתא כדקא יאות לא הוה נשיא והוא הוה דלא נטר פומיה ומלוי לקבליה דמשה וגו' בגין דחב במדבר במלולא ממש וגו' אמר ההוא ינוקא אהדרנא למלין קדמאין אבינו מת במדבר אבינו האי טעמא דמי לנחש תלייא על קדליה ומשיך זנביה בפומיה בטעמא ההוא דאתמשך עליה לעילא מת במדבר במלולא דפומיה בכה ואמר צלפחד דא במלולא מית ואנת אבא במלולא אהדרת לעלמא דא נשמע מדברי קודש הזוהר שקורא לבחי' הדיבור מדבר וגם הפרש ושנוי יש שקונה שלימות באמצעות דיבורו הטוב ולהיפך אם אינו שומר פיו ולשונו מת בדיבורו ע"ש לעניינו ולפי עניינינו יתפרש הענין אבינו מת במדבר עת בא דיבורו להוציא לפני אלהים בתורה ותפלה לא די שלא החיה את נפשו לקנות שלימותא כנזכר בפתיחה דברינו אדם השלם במדותיו ובעובדותיו הטובים הם המוסיפים לו כח ועוז באמצע תורתו ותפלתו וגרונו נעשה כמעין המתגבר אלא עוד זאת מת במדבר במלולא דפומיה להוציא אותיות ריקנים ויבישים מכל טוב כנזכר דברי התיקונים ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני וגמר בדבריהם מה הגורם ככה שנפל הנופל ומת בבחינת הדיבור ונתנו טעם והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על הוי"ה כלומר שיצא מכלל עדה הקדושה הנועדים יומם ולילה כל מגמת נפשם בתורה ותפלה לקשור הדיבור לקדימת המחשבה בקשר אמיץ וחזק בכדי שתבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה ברוך הוא באמצעות הדיבור כמבואר לנו כמה פעמים אשר בזה תולה במעשהו בחוץ בעובדותיו הטובים לעשותם בהתקשרות ודביקות הבורא וכיון שיצא מכלל העדה הנועדים לצרף צירוף שם הוי"ה ב"ה בחטאו מת לעת בא דיבורו בתורה ותפלה אש לא היה לו נודע מעשים טובים של צדיקים נקראים בנים ובאו לשלול אביהם שמת במלולא ולא היה לו עובדות טובות להגין עליו ולזה רמזו למה יגרע שם אבינו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר נחלת אבינו אשר כל עצמם באו בהלכות טוען ונטען עבור נחלת אביהם וכלפי דברינו יתפרש שפיר למה יגרע שם אבינו שם ממש מוסב על צירוף שם הוי"ה שהיה ראוי שתבנה ותכונן באמצעות הדיבור עתה שמת במדבר יגרע שם הוי"ה מאבינו ודאי ולזה כאב לבם של חכמניות לשאול לפני משה רבינו תנה לנו אחוזה לנו דייקא שיהיה להם אחיזה בהוי"ה ברוך הוא ולא יגרע מהם וכדברי הינוקא אי חסידין קדישין כמה משיכו דצערא במקרי אבינו מת לית צערא ולית כאיבא דרוחא ונפשא אלא כד קראין הכי אבינו בכאיבא מלבא מת במדבר ואין תבונה בו להחיות נפשו בדיבור א"כ תורתו וגם תפלתו תועבה ומאומה אין בידו להיות רשומו ניכר למעלה ולמטה בדיבורים פחותים בלי לחלוחית הארה מה כתיב ויקרב משה את משפטן לפני הוי"ה ונתעוררו חז"ל ראויה היתה פרשה זו להכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן והכוונה להיות שהרגישו מה החטא גורם בנעדר שמירת הלשון וטהרת המחשבה בפרטי העובדות אזי נעשה מת בדיבור ולכן זכו וטהרו א"ע בבית ובחוץ לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא ב"ה וזאת הגורמת הערכות מחשבות טהורות וקדושות להוציא דיבור לפני אלהים ונעשה צירוף שם הוי"ה ב"ה ולזה בא הרמז ויקרב משה את משפטן לפני הוי"ה דייקא ללמדם אופן היותר איך לבנות ולצרף שם הוי"ה ב"ה בשלימות ולעשות צירופים קבועים בתורה באמצעות כשרון הפעולות כנזכר למעלה מאמרם ז"ל עשה תורתך קבע ותוכן הדברים כל אחד מישראל יש לו אחיזה באותיות התורה ובאמצעות מעשיו הטובים נעשה צירופים טובים בצירוף קבע ואישים פועלי און אשר לא ידעו ולא יבינו יהרסם ולא יבנם נעשה הריסה בצירוף אותיותיו אשר בתורה ונתפרדי' ונהרסי' מבנינם ממתינין עת בא דיבורו הטוב לצרפם בצירופים קבועים ולזה רומז המשנה עשה תורתך הן המה אחיזת אותיותיך שבתורה עשה אותם בצירוף קבע בלתי מתמוטט וכזה אנו מתפללים ושואלים בכל יום ותן חלקנו בתורתך לכוון חלק אותיות שיש לנו בתורה הקדושה תן לנו לב טהור לצרפם בצירוף קבע ומעתה תאיר עיניך בדבריהם ראויה היתה פרשה זו להכתב ע"י משה אלא שזכו משמעות לשון זכות ובהירות באמצעות פרטי מעשיהם לעשות הכל בחכמה ודעת וכאשר חכמים הגידו חכמניות היו דרשניות היו ועשו צירופים טובים בתורה וזהו שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן דייקא שעשו תורתן קבע ולזה בא הרמז כן בנות צלפחד דוברות ותרגום יאות בנת צלפחד ממללן וקנו שלימות בעצמותם להוציא דיבורים נאים בצירופים טהורים וקדושים עד שזכו לעשות צירוף פרשה בתורה באמצעות דיבוריהם ודו"ק ותבין הענין: