Ohr HaMeir, Ruth 29

ותשכב מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן ופרש"י ויאמר אל יודע מוסב על ותקם בטרם יכיר הוא זירוז לקום כי אמר בלבו אין כבודי שיודע כי באה האשה הגורן. ולכאורה אות ה' מיותר האשה משמע הידועה ובוודאי גנאי הוא אפילו מאיזה אשה שיודע שבאה הגורן. אמנם כלפי דברינו האשה הידועה מוסב על השכינה שנקראת אשה יראת ה'. ונחזור להביאור שדברנו עד הנה ואמר בועז עז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ואיתא בזוהר חדש תיאובתיה לשאלה עלה דרחימו בה והכוונה ע"ד הזוהר רבי אבא שלח לר"ש אימתי זווגא דכ"י במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי אך לא בת אמי בזמנא דנטלא מבי אבא ולא מבי אמא ולזה תיאובתיה דצדיק למשאל למי הנערה הזאת אם מבי אבא או מבי אימא ואין הכלה לזווג. ותאמר אנכי רות אמתך ואיתא למה נק' רות ע"ש שרווה להקב"ה בשירות ותשבחות כי כן דרכה של השכינה משוררת ומזמרת ומשבחת תמיד לפני הקב"ה בסוד אלקים אל דמי לך ובהיות שאין אנו עם ישראל מיישרין עובדותינו וכשרון הפעולות אזי היה בסוד אילמת כיון שאין צדיק בארץ לגרום לה דבורים במה להתפאר וכמו דאיתא במצרים היה הדיבור בגלות ובצאת בני ישראל ממצרים וקרבם אל מעמד הר סיני אזי נשמע הדיבור היינו עשרת הדברות שנתחבר בחינת הקול אל הדבור וכבר רמזתי שתי אלה המה בחינת ב' תורות שבכתב ושבע"פ אותיות המחשבה ואותיות הדבור וצריך המשכיל לחבר וליחד אותם בקשר אמיץ וחזק מקדימת המחשבה במחשבה טהורה כנזכר ואם לאו ח"ו אזי עולם הדבור הוא בסוד אילמת והשכינה כ"י בגלות שאין לך גלות גדול מזה להיות שאין לה דבורים במה להתפאר בצדקות הצדיקים. ואפשר לרמוז. ותאמר לו אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה כי ידוע הקול יוצא מכנפי ריאה וזה ופרשת כנפך היינו את הקול היוצא מכנפי ריאה ובקשה זאת מצדיק הדור לגרום לה דבורים באמצעות תורתו ותפלתו כי גואל אתה הצדיק הוא הגואל את הדבור מהגלות בהיות הכרתו חזקה לחבר הקול אל הדבור במחברת הקודש של מחשבה הקדומה בלתי שום מחשבות מעורבת מהבלי הזמן ומשפיע בה שפע וברכה עליונה מעולמות עליונים עולם הבינה והחכמה. מול זה בא הרמז בכתוב: