Ohr HaMeir, Ruth 42

מרחוק ה' נראה לי וכתיב ממרחק תביא לחמה ור"ת מת"ל כי על מלת משל מתרגמין מתל ונודע מהות המשל היא בחי' הלבשה כשרוצים להבינו עומק העניינים לעומק המושג וקוצר המשיג צריכים להלביש את הענין במשל וכאשר מצינו בשלמה איזן ותיקן ועשה משלים הרבה להבין עמקות התורה הבהירה באמצעות התלבשות המשלים וזה הדבר אשר דברתי אפי' מדבר שנראה לכאורה רחוק בהלבשה גשמיות גם משם הוי"ה נ"ל כי באמת הכל בחכמה עשה ואין לך דבר בעולם שלא יהיה שם התלבשות אלהות וכן הענין ממרחק תביא לחמה מוסב על לחמה של תורתינו הקדושה תביא ממרחק אפי' מדברים גשמיים הנראים רחוקים ולזה בא הרמז בר"ת מתל לרמוז האמור שהיא בחי' הלבשה וגם התורה נק' משל הקדמוני והכל לכיוון הנ"ל כי כן הוא דרך עובדתינו עתה בעה"ז טרם יבואו ימי משיחנו גואל הקרוב צריך להיות בחי' הגאולה מגואל הרחוק לגאול לאיברי השכינה מהגלות היינו מהתלבשות הגשמיים ולכן נתלבשה ג"כ תורתינו הקדושה הלכה הפושטת ורווחת בישראל סבא ועתה ממרחק תביא לחמה נתחלפה מבהירות. רוחניותה לספורים גשמיים במשלים וזהו על הגאולה זו מכירה וכמאמרינו לעיל ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי ע"ש תמורה זו חליפין חליפין ודאי שנתחלפה מאור בהירותה ואחדותה להביא לחמה ממרחק והכל לטובת עם קדוש ישראל כל או"א לערך בחינתו ואחיזת נשמתו באותיות התורה כמ"כ התורה אור לנתיבתו להאיר לו הדרך אשר ישכון אור לדעת איך לגרום יחודים ולהמשיך המשכות להשפיע לשכינה וזהו לקיים כל דבר מלת כל כינוי למדות היסוד צי"ע ומלת דבר כינוי לשכינה והכל תולה לערך הכנתו של אדם בהכנה רבה לקבלת התורה לזכות כלי גופו מחומרים ותענוגי עולם הזה לזה רומז הכתוב שבלתי אפשרי לגרום ככה לקיים כל דבר כ"א בתנאי הקודם למעשה שלף איש נעלו המורה חומריות גופו לקשוט מלא קומתו להרחיק ממנו הכיעור והדומה לו וזאת התעודה בישראל כלומר זאת היא עיקר תורת איש הישראלי לעבוד עבודתו כל ימי חיים חיותו עד שנזכה לגאולת גואל הקרוב במהרה בימינו אמן ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם ופירש"י כרחל וכלאה אע"פ שהיו משבט יהודה ומבני לאה מודים הם על רחל שהיתה עיקרה של בית והקדימו רחל ללאה בכאן יש לרמז הארה לתפלה לדעת מה יעשה ישראל בגשתו אל עבודה זו תפלה להוציא דבור לפני אלהים בשלימות טרם פוער פיו ושפתיו בחכמה יבנה בית כלומר בהיותו עדיין בסוד המחשבה גם שם יבנה ויצרף את התיבה ואח"כ יצרף התיבה בבואו אל בחינת הדבור ואז תפלתו טובה משא"כ כשמוציא דיבור בלא מחשבה גם תפלתו תועבה והכ' רומז מזמור לדוד נתעוררו חז"ל להביא רוה"ק לדוד והכוונה ידוע דוד בחינת הדבור ולית לה מגרמה כלום כ"א בהכניס לשם את הדעת להוציא צירופי אותיות משפה ולחוץ עם קדימת המחשבה במילוי הארה כמו שבנה תחלה בסוד מחשבתו ובהעדר הנ"ל אזי האותיות המה חריבות ויבישות ואינם פורחים לעילא ולזה יש לכוון בדבריהם מזמור לדוד להביא רוח הקודש לדוד כלומר מוסב על כל אדם מישראל כשרואה שאין לו בסוד המחשבה התעוררת אהבה ויראה ורוממת אל ממילא דבריו מועטים כי מה יאמר ומה ידבר ולבו לא נכון עמו והדבורים זרים מהמחשבה אמנם צריך לטרוח את עצמו ולהכין את לבו ליתן עצות לנפשו להכניס בקרבו בחינת התעוררות אל התפלה איך להוציא דבור בשלימות מקושר אל המחשבה בעבותות האהבה וזהו שאמרו להביא רוח הקודש לדוד בחי' הדבור וכתיב לדוד מזמור ונתעוררו חז"ל במקום שנאמר לדוד מזמור שרתה רוח הקודש על דוד ואח"כ התפלל והיינו איש תבונה ויקר רוח ההולך תמיד בתורת ה' ואינו פונה מחשבתו מרוממות אלהות אפי' כמעט רגע ושומר פיו ולשונו מלהוציא דבור זולת דבקות הבורא ברוך הוא תועלתו גדולה ומעולה תיכף שעומד לתפלה יש לו מוחין חזקים והתעוררות אהבה ויראה ואינו צריך לטרוח נפשו בשביל להוציא דבור בשלימות כי בלאו הכי פרטי מחשבותיו טרודים ברוממות אלהות ומקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואין הכוונה כפשוטה שישוה ויצייר הוי"ה לנגד עיניו בודאי גם מזה אל תנח ידך אמנם תועלתו מעט כי עיקר הכוונה שישים גדלות ורוממות אל לנגד פניו ויחרד לבו בקרבו לבלתי ירים יד ורגל ושאר תנועותיו מפחדו ומהדר גאונו אשר הוא השליט והוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואיך לא אבוש ולא אכלם מאלוה נורא מאוד ואיש אשר אלה לו הוא מלא בשבחים והודאות בסוד פנימיות מחשבתו ואחר כך כשעומד להתפלל מוציא מחשבה הקדושה מכח אל הפועל בחי' הדבור וזהו לדוד מזמור שרתה רוח הקודש על דוד ואח"כ התפלל מה שהיה תחלה בסוד המחשבה מלא יראה ואהבה וגדלות הבורא הלביש מחשבה זו כבחינת הדבור מדת דוד הנמשך מעולם הדבור ולכן כל ימי דוד היה עוסק בשירות ותשבחות ועשה ספר תהלים ונקרא נעים זמירות ישראל שלא נמצא כזה זולתו הכל מורה אל הנ"ל להיותו מרכבה אל עולם הדבור ויאחז צדיק דרכו לבלתי יפריד את עצמו משורשו ואחיזתו במרכבה העליונה ואל זה כוון באומרו דברו אתי לשון שקר ירצה המון עם מפחותי הערך אשר אין תבונה בהם דברו אתי שאני בחינת הדבור מדברים אתי ממש דברי שקר ובאמת ואני תפלה כלומר בחינתי הוא דבורי תורה ותפלה והם במעט תבונתם ובהעדרת שכלם משליכין בחינת דבור שלי אל חיצונים להבלי עולם הגשמי וכלל גדול כל אדם מישראל מהראוי לו לירא ולפחד מבחי' דבור שלו שמוציא בשפתיו בשם על הלב שעולם הדבור מדבר מתוך גרונו וראוי להיות עיקר השתמשותו עם דבורו כוונתו בהם לאלהים בלבו ובמצפונו רק תפלות ובקשות והודאות לבורא עולם וכזה יש לכוון במה שסדרו בתפלת ש"ע את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי באמת כל עוד שהמשכיל מרבה בהשגת רוממות אלהות ותבטח נפשו באלהים יתברך ומשליך יהבו להליכות הגוזר לבלתי עשות מאומה כ"א הישר והנכון בעיני ה' והאמונה תקועה בלבו שהנהגות הבורא ב"ה לא בכולם שוה אין לשום בריה עצה לדחות מעליו והתועלת איש אשר אלה לו כחו יפה להרבות שבחים והודאות כאשר כבר קדם לנו פ"ה ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך וע"ש ותוכן הדברים להיות שאני איחל תמיד זה הגורמת והוספתי על כל תהלתך רבוי שבחים וכל המרבה לספר בשבחים והודאות ודברי תורה אפשר לכנותו ולקרותו צמח דוד כלומר צמיחת דוד כנוי לדבור אמנם לא תתכן לו לאדם צמיחת בחינת דבור בתורה ותפלה כי אם בהקדם לו תנאים המבוארים כנזכר ויש לו התפשטות הדעת והדעת מוציא את בחינת הדבור ממיצר שלו ותועלתו נשגבה שגורם גם כן צמיחת דבור לשכינה בסוד אלהים אל דמי לך שמשוררת. ומזמרת תמיד בהתעוררות כשרון פעולתן של הצדיקים ומתפארים במעשיהם הטובים ולזה אנו מתפללין ושואלין את צמח דוד מהרה תצמיח וכונתינו בתחתון ורמזו בעליון כלומר ע"י מה שתתרבה צמיחת דבור באדם התחתון באופן המבואר לא לצורך עצמו כי אם לצורך גבוה ממילא יגרום גם כן צמיחת דבור בשכינה להתפאר במעשיו ואל דבורים כאלה אנו שואלין ומתפללין שמהרה תצמיח על ידי כשרון מעשיהם של הצדיקים והכתוב רומז מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ועל דרך שדרש בזוהר ע"פ ותעמוד מלדת דקיימא כורסיא באשלמותי' כיון שנולד יהודה שיצא ממנו דוד שהוא השלים הכסא ונעשה רביעי לקודש ברגל המרכבה וזהו ותעמוד מוסב על הכסא במעמד ומצב בארבעה רגלים מלידת יהודה ונודע תחלה רצונו הפשוט לבריאות עולמו ישראל עלו להבראות וכבר זכרתי למעלה מה שאנו אומרים בתפלת שלש רגלים בגלל אבות שעשו רצונך הכוונה בזה בגלל אבות שלשה שהם עשו רצונך לבריאות העולם בשביל צדקתם ותורתם רבו שצפה התענוג והשמחה שיקבל בכשרון מעשיהם הטובים הם עושי רצונו ממש לברוא העולם בשבילם והנה נודע יעקב אבינו הוא בחיר האבות להיות מטתו שלימה בלי סיג תערובות רע ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים וקדושים ובתוכם ה' יהודה אשר נודע שמו קדוש הוי"ה ואות ד' מורה למדות המלכות כסא כבודו יתברך ובאמת יצא ממנו דוד שהשלים הכסא בשלימות ולזה בא אות ד' באמצע הוי"ה המורה בחינת דוד הכנוי באות דל"ת שצפה הוי"ה ברוך הוא התענוג ושעשועים שיקבל מנעים זמירותיו ומזמוריו שהרבה בשבחים לפניו יתברך וזהו מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה ירצה דוד המלך עליו השלום אמר מזמורים גם מאז ומקודם בהיותו במדבר משמעו לשון דבור כשדבר הקב"ה מלידת יהודה עיקר הכוונה שיצא ממנו דוד והוא השלים כסא כבודו בשלימות כדברי הזוהר ותעמוד מלדת והיינו בקדימת רצונו עלה תענוג ושמחה שיקבל מזמירות דוד ובזה אחז בעצמו ונעשה מרכבה למדות המלכות בעולם הדיבור ואלו המזמורים שאמר כאן בעוה"ז בפועל אמר אותם מאז ומקודם בכח בהיותו בדבור לידת יהודה עיקר הכוונה בשבילו כמבואר. והנה הרמז בכאן במגילה זו כל עצמה ליחס זרע דוד שיצא מרות וכנזכר זרע דוד אצטריך הכי להיות כסף מזוקק וצרוף מתוך הסיגים מרות הצדקניות וכמאמרם למה נקראת רות ע"ש שיצא ממנה דוד שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות וכמבואר לנו למעלה שאמרה נעמי לרות בתי הלא אבקש לך מנוח שלמדה מהות התפלה איך להוציא דבור לפני אלהים בשלימות ומוסב על כל אדם מישראל וכנזכר אני מלאה הלכתי וריקם השיבני מוסב על עולם הבינה בחינת המחשבה מתחלת התעוררת המחשבה להוציא הדבור הלכתי מילוי מכל טוב והיינו בהיות שומר פיו ולשונו ממחשבות זרות מקדימת מחשבה עד עת בא דבורו אזי מוציא אותיות מלואים מהארה עליונה אמנם בהעדר שמירה ממ"ז ומעורבת ריקם השיבני אותיות הדיבור המה ריקים ויבשים מכל טוב וכלל היוצא שעיקר התיבה שמוציא האדם בתורה ותפלה אינה בשלימות כ"א בהיותה במחברת הקודש בקשר אמיץ וחזק אל החכמה ובינה זה בא הרמז ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים הן המה צדיקים היושבים בשער המלך והזקנים זה קנה חכמה יתן ה' האשה הבאה אל ביתך מוסב על אשה יראת ה' הבאה אל ביתך היינו צרופי תיבות שמוציא בתורה ותפלה עבור השכינה כרחל וכלאה כינוי לעולם המחשבה ולעולם הדיבור אשר בנו שתיהם את בית כינוי לתיבה של ישראל בתורה ותפלה נבנה דייקא משתיהם בהיות מקושרים בקשר אמיץ ואינו מפריד בין הדבקים רק במחשבה טהורה כנזכר ולזה פירש"י אע"פ שהיה משבט יהודה ומבני לאה מודים הכל על רחל שהיתה עיקרה של בית היינו עיקר התיבה תולה בה' מוצאות הפה שאז נצטרף שם הוי"ה ב"ה משא"כ בהיותו בסוד מחשבה לחוד ולזה גמר אומר הכתוב ועשה חיל באפרתה מורה מקום חשוב היינו בהיותו בסוד המחשבה ובינה גם שם עשה חיל לבנות תחלה צירוף התיבה כנזכר בחכמה יבנה בית וקרא שם בבית לחם כלומר בהקדם לך לעשות חיל באפרתה אזי נאות לך לקרא שם היינו לבנות ולצרף שם הוי"ה ב"ה בבית לחם כינוי לבחי' הדבור כנזכר לעיל ותלכנה שתי ההי"ן עד בואנה בית לחם ודוק והבן. סליק מגילת רות בעז"ה