Ohr HaMeir, Ruth 5

ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ותהום כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי ופירש"י ה"א נקודה חטף מפני שהוא בתמיה הזאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ ונראה הענין על דרך שזכרנו כמה פעמים מהות עבודת איש הישראלי ראוי לשום עיקר מגמתו והתאמצו בתורה ותפלה רק עבור צורך גבוה בודאי כפי ראות עיני עתה בדור הזה הליכות העולם הבהולים ולהוטים יומם ולילה לא ישבותו רק עבור פרנסה וכדומה ממותרות ומאת ה' שכוח לוח לבם ורובם ככולם מבלים זמניהם רק עבור צרכי גשמיותם כאלו לא נבראו בעוה"ז השפל רק כאשר עם לבבם ונפשם ואוי לאותה בושה וכלימה ואנה חכמתם בודאי לא לכוונה כזה שלח הקב"ה את נשמתם החצובה מכסא כבודו יתברך רק לפרנס אשתו ובניו להרבות לו הון מהבל ולא זה הדרך ישכון אור לאנשים כאלו אין צריך להורות ענין עבודה צורך גבוה מה ענינה כי על הרוב אפילו מצורך עצמם אין נותנים על לבם להתעורר ולהתחנן מלפניו יתברך למלאות די סיפקם ולהיות אמונה תקוע בלב שאין להם על מי להשען כ"א על אביהם שבשמים כי ממנו תוצאות חיים כ"ז נשכח מלוח לבם ונבערים מדעת קונם כ"א הרגל לשונם נקטו וגם בוש לא יבושו והכלים לא ידעו והלואי והיה לבבם זה להם עכ"פ לשאול אוכל לנפשם ולהשליך יהבם על ה' והכסיל לא שת לבו גם לזאת ופשיטא להורות לו אופן העבודה צורך גבוה אמנם מי שרוצה לגשת אל עבודת הבורא באמת ותמים ראוי להאיר לו נתיב ודרך המלך לדעת אופן העבודה ודוד המלך ע"ה אמר גדלו לה' אתי הרמז כי בחינתו מדת מלכות עולם הדיבור והמגיד זללה"ה היה אומר כל זמן שהאדם טרוד להוציא דיבור אין מחשבתו פנויה לחשוב כמאז איידי דטרד למפלט לא בלע ולזה רמז דוד המלך ע"ה להורות נתן בלב עם קדוש ישראל גדלו לה' היינו עולם המחשבה ותגדלו ותרחבו ובמה נאות לגדל עולם המחשבה אתי כלומר עם בחינתי שאני עולם הדיבור בהיות מעציר הרוח מלהוציא דיבור מתוך כך תתגדל ותתרחב עולם המחשבה. ואני אומר באופן אחר ע"ד שביארנו למעלה כמה פעמים פ"ה והיה כל מבקש הוי"ה יצא אל אהל מועד. הכוונה מי שרוצה ומבקש לעשות צירוף בארבע אותיות הוי"ה ב"ה לא יתכן לו בהיותו בסוד המחשבה כ"א יצא אל בחי' הדיבור הכינוי בשם אהל מועד מטעם המבואר במקומו ע"ש ובאמצעות השתלשלת התעוררות המחשבה עד בואה לה' מוצאות הפה נעשה ונצטרף צירוף הוי"ה ב"ה באופן המבואר לנו כמה פעמים ולזה רמז דוד המלך עליו השלום להורות האמור גדלו להוי"ה היינו שתבנו ותכוננו צירוף ארבע אותיות הוי"ה ואם נפשיכם לדעת במה יתכן לורום ככה לזה מורה באצבעו אתי נאות לכם שאני בחינת הדיבור ותראו להתאמץ בדבר לקשור עולם הדיבור לעולם המחשבה במחשבה טהורה ונקיה כ"א מקדמות המחשבה להמשיך לה' מוצאות הבינה ואח"כ להלביש את החו"ב בקול פשוט אות ו' משם הוי"ה ואח"כ עת בא הדיבור ה' מוצאות הפה ומחתכים את הקול ונשמע הדיבור בשלימות צירוף הוי"ה ב"ה וזהו גדלו לה' אתי ממש בחי' דוד מדות המלך הכינוי לעולם הדיבור מול זה רמז שלמה המלך ע"ה בחכמתו למלאות דברי דוד אביו אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. הכוונה אם אמרתי להיות תמיד בסוד החכמה גם ק עולם המחשבה ולא להכניס א"ע אל בחי' הדיבור אין זה משלימות העבודה שצורך גבוה וזה לך האות והי"א רחוקה ממני כלומר ה"א אחרונה משם הויה ב"ה שממנה נמשך עולם הדיבור רחוקה מלהצטרף עם ג' אותיות יה"ו ובאמת זאת תורת אדם לגד הוי"ה כנזכר גדלו לה' אתי עם עולם הדיבור והיא הנותנת לצאת ממחשבה בחינת חכמה לבחי' דיבור בכדי לבנות ולכונן צירוף הוי"ה ב"ה כמדובר. והנה בשו המשכיל זאת בלבו בודאי רעדה יאחזנו ויחיל בקרבו האמנתי כי אדבר דיבור בשלימות אני גורם תועלת נשגבה בארבע עולמות אבי"ע המשכות שפע וברכה עליונה מעולם עד עולם הנרמזים בד' אותיות הויה כנודע למשכיל למעלה אם כן כמה צריך זריזות ובהירות המחשבה וטהרת הלב ממחשבות תערובות חוץ ומורא יעלה על ראשו איך שעולם הדיבור עולם גדול וקדוש מדבר מתוך גרונו ומצד הסברא ראוי להיות שיבוש ויכלם מלהוציא דיבור אפי' בהשפיך שיח ומתחנן אליו לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי גשמיות איך יקח דיבורים קדושים ורמים שכל עצמה של סדר התפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה הן המה רק צרופי שמות וכינוים ותיקונים מיחוד עולמות עליונים כנודע למי שעמד בסוד כוונות האר"י זללה"ה הכסיל אשר טח מראות לא יבין את זאת ומדמה בנפשו שעיקר סדר התפלה רק עבור פרנסה ורפואה ומפלת שונאים וכדומה מצורך עצמם ומאת ה' שכוח לוח לבם מה הנאה יגיע לבורא עולם מתפלה כזו ומה ראוי לעורר לבו ורוחו ונפשו ויכסה פניו מכסות הבושה מבחינת הדיבור בעצם שנמשך מעולם גבוה והוא בכסלתו מוציא הדיבור לריק ולהבל רק להנאות עצמו לשאול אוכל לנפשו. ועתה נחזור לענין ותלכנה שתיהן נוטריקון שתי ההי"ן משם הוי"ה ב"ה עולם המחשבה ועולם הדיבור הלכו ונתפשטו ממקום הגבוה למקום הנמוך לתועלת תורת אדם ותפלה לעורר באמצעותם צירוף הוי"ה ב"ה כמבואר ולמיעוט הכרתו וחסרון תבונתו לא הכין לבו לדרוש הוי"ה בהוצאות הדיבור מקדושת מחשבתו עד הדיבור להתפלל עבור צורך גבוה תיקון עליון עד בואנה בית לחם כלומר הכסיל הזה המשיך שתי ההי"ן לשאול אוכל לנפשו והיינו בית מורה התיבה הנקרא בית עבור לחם הגשמי וזהו ויהי כבאנה בית לחם ובכל מקום שנאמר ויהי יגיד צער ודאי כמבואר ותהום כל העיר ותאמרנה הזאת נעמי כלומר ה' זאת שהיא בחי' הדיבור נמשך מנועם עליון עולם הבינה וא"כ מהראוי שכל עצמו ומגמתו לעשות צירופים קדושים עבור תיקון עולמות ולזה פירש"י ה' נקודה חטף מפני שהיא בתמיה ה'זאת נעמי שרגילה לצאת בצבים ובפרדים לרמז מובחר מעלה הגבוה של בחי' הדיבור חזיתם מה עלתה לה על אשר יצאתה לחוץ לארץ היינו דיבורים פחותים עבור חיצונית הנאות עצמו ואינו דיבור של כלום ובמה נחשב: