Ohr HaMeir, Shabbat Shuvah 1

שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעיניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ונראה על דרך מאמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך והכוונה כי הנה אנחנו בני ישראל בכלל נקראים עדת יעקב ומשמעו מלת עדת לשון כנסייה כלומר כללות נשמתינו הוא רק בחי' יעקב שלם כי יעקב אבינו הוא בחיר האבות ומטתו שלימה שלא נמצא פסול בזרעו ונאמר שבטי יה עדות לישראל ומשמעות מלת עדות לשון קישוט ועדי כלומר בהיות שמעשה אבות בידיהם לקשוט מדותם בדרכי אמת כמדתו של יעקב מדות האמת וממשיכים עליהם שם יה בכל פרטי עובדותיהם זהו קישוט ועדי לישראל דלעילא כי יעקב אבינו לא מת על דעת רז"ל ונתעוררו וכי בכדי חנטו חנטייא ותירצו מקרא אני דורש ואת זרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ולכאורה אינו מובן כי עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו וגו' אמנם כבר נתבאר לנו ענין זה באריכות בכמה מקומות ותוכן הדברים יעקב אבינו לא מת כלומר בחי' מדתו שאחז בה והרכיב אלהותו יתברך בזה העולם כי האבות הן הן המרכבה שהרכיבו אלהותו בעוה"ז כל אחד לפי מדתו ואותו ההתגלות שעלה ברצונו הקדום לגלות באמצעות קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו ולא יכלה הארתו יתב' להגלות באמצעות קומתו ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב ושופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והכוונה מהות השופריה היינו אותו ההתגלות שרצה שתתגלה באמצעות אדה"ר נתגלה באמצעות קומתו להיותו בחיר האבות ואח"כ נתפלג לי"ב שבטים וע' נפש ות"ר אל"ף רגלין ובחי' מדתו הכלליות נתחלק לבחי' פרטיות ונוקב והולך מאז עד ביאת משיחנו ב"ב בהתאספם יחד שבטי ישראל במעשה מצותם וכשרון פעולתם וכל עדת ישראל יעשו אותו אות השפעתו של יעקב אבינו בחי' מדתו מדת ההתפארת להתפאר במעשיהם וכמו שבארתי בדרוש שבועות פ"ה ויחן שם ישראל נגד ההר כלומר בעת הזאת בהכינו את לבם לקבל התורה וזככו את גופם בתכלית הזיכוך היה שם חניה לישראל דלעילא כמו דאיתא במדרש ויחן שם ישראל ודרש ישראל סבא הוא הדבר אשר דברתי היינו שנשלם מדות ישראל אשר במקומה זה נקרא סבא ע"ש ותשכיל נפלאות וככה רמז בלעם וישא את עיניו וירא והנה ישראל שוכן לשבטיו כלומר בהיות כללות השבטים מטיבים דרכיהם לכת יושר ועוסקים בתורה ועבודה אזי שוכן ישראל דלעילא באמצעות כללותם יחד ונאספו ונתקבצו בחינותיו הפרטים לבחינת הכללי וכאלו לא מת וזה הרמז בגמרא מקרא אני דורש וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים כלומר שמקשרים את עצמם לחי החיים אזי אף הוא בחיים כי כללות מדתו נאסף אל עמיו ועובדים את הבורא ב"ה עמה כאשר בחיים חיותו וזהו הנרמז בכתוב שבטי יה עדות לישראל היא קישוט ועדי לישראל דלעילא למדת התפארת ואיתא במאמרם דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ואיתא בתיקונים והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא דנשמתא דנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מניה נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא וחזאן דלא אשתני מדיוקנא דלעילא ואומרים דא הוא יעקב החקוק בכרסייא ודחלין מיניה והרי זה כבא ללמד ונמצא למד שכל אחד ואחד מישראל שיש לו איזה בחי' מיעקב אבינו דיוקנו חקוקה למעלה בכסא הכבוד לערך אחיזת נשמתו והחיוב מוטל עליו שאל יגרום ח"ו בעשות רע שישתנה דמות דיוקנו למטה מרשימו דההוא דיוקני הגלוף בכסא הכבוד וחשך משחור תוארו במקום שורשו ואוי לאותה בושה ש. וכלימה וב' רעות עושה שחת לו לעצמו וגם אליו יגיע צער לישראל דלעילא הגלוף בכסא הכבוד אשר אין תואר לו ולא הדר באמצעות פרטי בחינתו הכלולה במדת יעקב כנזכר ורז"ל העמיקו בדבריהם גדול כח הנביאים שמדמים הצורה ליוצרה לכוונה הנזכר היינו אשר כח בהם לדמות הצורה הרשומה לתתא ליוצרה לדיוקן החקוקה בכ"כ יתב' והכוונה בדברי קודש סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא דנשמתא כלומר עצם התענוג שצפה הקב"ה לגלות באמצעות קומתו של יעקב אבינו אשר נודע ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון ותכלית בריאת האדם על הארץ להראות ולגלות באמצעות קומתו ותכונת ציורו ציורא דעובדא דבראשית כנזכר לנו באורך בפרשיות הקודמות ע"ש ותבין וזהו הכוונה דיוקן של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד לגלות באמצעותו ומלאכי אלהים עולים ויורדים עולים לעילא ומסתכלין בדיוקנא החקוקה בכסא הכבוד איך שרצה הקב"ה לגלות ע"י ויורדים למטה ומסתכלין בדיוקנא דלתתא ורואים שלא נשתנה דמות דיוקנו מקדימת רצונו כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות באמצעות דיוקנו דמזדעזעין מיניה וזה נקרא שמדמין הצורה ליוצרה כלומר כמו שעלה ברצונו לגלות מחמת ציורו התגלות אלהות ואפשר לכוון מה שיסד הפייטן בזמירות שבת כל עדת ישראל יעשו אותו הכוונה כי הנה בתחלה רצה הקב"ה לגלות אות השפעתו באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעט קומתו ורבו הדעות בגמרא ח"א מין היה ח"א משוך בערלתו היה והיינו ערלה דחפיא על ברית עליון שלא יכלה אות השפעתו להגלות באמצעותו ואח"כ באו האבות שלשה ותקנו כ"ז ונאמר וכרות עמו הברית כלומר אתו עמו כרת הערלה מברית עליון לגלות אות השפעתו ואח"כ בימי יצחק נאמר את בריתי אקים את יצחק הוא באמצעות מעשיו הטובים יגרום הקמת ברית עליון להשפיע בהעולמות ואחר כך ביעקב אבינו נאמר ויאסף אל עמיו וכלנו בני איש אחד נחנו הגורמים הקמת ברית עליון וזה הרמז כל עדת ישראל כלומר כנסיה של ישראל דלעילא פרטי בחינותיו בהתאספם יחד עם כשרון פעולותיהם יעשו אותו מוסב על אות השפעתו יתברך ולזה גמר אומר וסיים הזמר ה' אלהי ישראל אהבת תמים ה' אלהי ישראל תשועת עולמים והכוונה נודע היות שתי בחי' השפעות בעולם בחינה א' השפעה לקיום העולמות שבלתי אפשרי זולתה ובהעדרה נבטל העולם ממציאות ולזה אין הפסק עולמית מיום הבריאה כי אינה תולה בהתעוררת התחתונים אמנם השפעה זו היא במדה ובמשקל רק לקיום העולם לא פחות ולא יותר ובחינת השפעה ב' תולה באמצעות כשרון פעולת התחתונים ככה מרבים אות השפעתו אם מעט ואם הרבה לזה רמז הפייטן ה' אלהי ישראל אהבת תמים מורה להשפעה הנשפע באמצעות עדת יעקב הנקרא איש תם ותמים וזה תולה בעיקר עבודתם שעובדים את הבורא ב"ה החצא הוא הרפה ככה גורמים הקמת ברית להשפיע משפע ברכה עליונה ה' אלהי ישראל תשועת עולמים מורה בחי' השפעה לקיום עולמים שאינה נפסקת עולמית כנזכר כלל הדברים כשאנו בני ישראל מטיבים דרכינו לאחוז במדות יעקב כל אחד ואחד לערך בחינתו ואחיזת נשמתו אזי כאלו לא מת ואנו מדמים הצורה ליוצרה שלא נשתנה דיוקנו דלתתא מדיוקן החקוק בכסא הכבוד ואפשר לרמז בדבריהם גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ כלומר להורות אימתי התשובה בגדר גדלות האיכות והכמות שמגעת עד כסא הכבוד כלומר בהיות תשובתם חזקה בידם וכח להם להדמות דיוקנא דלתתא להיות ממש שוה לדיוקנא דלעילא החקוקה בכסא הכבוד ותואר פניהם לא ישונה כי אם מלאכי אלהים עולים ויורדים סלקין לעילא ומסתכלין בדמות של יעקב ויורדין למטה ומסתכלין בדמות דיוקנן ונתראים בפנים מאירות מדות יעקב בשלימות ואומרים דא הוא יעקב החקוק בכסא הכבוד וכאשר ככחו אז כחו עתה בהסתכלות פרטי הבחינות שבדעת יעקב ונמצא תועלתם גדולה וחזקה בתשובתם הרמתה ומקשטין ומתקנין דמות דיוקנם אזי מחזירין את ישראל דלעילא הרשום לתתא בפרטי נשמות ישראל מחזירין אותו למחשבה הקדומה לציור ולדיוקן החקוקה בכסא הכבוד לכוונתו יתברך מה שצפה לגלות באמצעות קומתו התגלות אלהות. ומעתה תאיר עיניך להבין דבריהם שהביאו ראיה שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך ולכאורה למה דרשו בזה על פסוק הכתוב בנביאים ותשוב' כתובה בתורה ושבת עד ה' אלהיך ומשם ג"כ ראיה שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ולמה בחרו בכתוב הנאמר בנביאים וכלפי דברינו יתפרש שפיר אשר עיקר אזהרה בעניני התשובה להשיב ישראל החקוק בכסא הכבוד לדמות דיוקנו ותואר הראשון שלא ישונה דיוקנו דלתתא מדיוקנו דלעילא וכנזכר סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא החקוקה בכסא הכבוד ויורדים לתתא ומסתכלין על דמות דיוקנו והיינו כללות עם קדוש המה בכלל יעקב שלם כנז' ואומרים דא יעקב החקוק בכרסי' ודמות דיוקנו לא ישונה כי משלימים רצונו הקדוש אשר עלה להראות ולהגלות באמצעות דיוקנו וציורו ולכן לא הביאו ראיה מכתוב הנאמר בתורה ששם לא נאמר מלת ישראל ודרשו מפסוק שבנביאים ושם נאמר שובה ישראל רמז להנ"ל שעיקר האזהרה לנו עדת יעקב להשיב ישראל החקוק בכסא הכבוד עד ה' לכוונתו יתברך כאשר עלה ברצונו יתברך ודיוקנא דלתתא לא ישונה מדיוקנא דלעילא ולכן עתה תיכף אחר ראש השנה כי בראש השנה נאמר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ובארנו למעלה עתה בראש השנה חקוקה לישראל דלעילא והכוונה על ידי מה שאנו מקבלים עלינו עתה עול מלכות שמים שלימה וממליכין אותו מחדש בתוספת תורה ועבודה משנה שעבר ומכאן ולהבא יתאמצו יומם ולילה רק בעבודת גבוה מזה נולד מדות ההתפארות שזה עיקר תכלית הבריאה להתפאר במעשה הצדיקים אשר גדול כחם לדמות. הצורה ליוצרה וזהו כי חק דייקא הוא לישראל דלעילא מדות ההתפארות ובא האזהרה שובה ישראל עד ה' אלהיך להשלים הכוונה כאשר עלה ברצונו הפשוט לקבל ההתפארת מנשמות הצדיקים ולזה גמר אומר כי כשלת בעונך ונודע כי משמע בד' לשונות כלומר הגם שכשלת בעונך בשנה שעברה ותרצה לומר אפס תקוה חס ושלום כי ימינו פשוטה לקבל שבים ועתה זמן תשובת השנה ובכל יום מי' ימי תשובה יכול לתקן דבר יום ביומו העליון כנז' בהאר"י ז"ל לחיי עולם הבא וצריך להיות האמונה תקוע בלב שלם שיש לאל ידו לתקן כל הפגמים. ובארתי פ"ה שאמר דוד המע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי הנה יש לך אדם שנותן גרעון בבחינת עבודתו ומשים עצמו לאן המוחלט באומרו מה אני בריה קלה נוצר מטפה סרוחה יכול לגרום בעשיות מצותי תיקון בעולמות עליונים ולערך מחשבתו אינו פועל באמת כלום עם תפלתו ותורתו וכך שמעתי בשם הבעש"ט זצלה"ה פ"א שאל לחכם הדור מענין התפלה איך עתם נוהג ולאן פונה מחשבתך בשעת התפלה השיב אני מקשר א"ע עם כל פרטי החיות שבהנבראים ובכל דבר הבא לכלל בריאה צריך להיות שם חיות משפט אלוה אני מקשר עצמי עמהם להוציא דבור לפני אלהים להעמיק שאלה למעלה למעלה אמר לו אם כן אתה מחריב את העולם כיון שאתה מושך מהם חיותם להעלות ולהגביה למעלה נשארים פרטי הנבראים בלי חיותם והשיב לו וכי אפשר שאני יכול בבחי' התקשרות למשוך מהם חיותם למעלה אמר לו א"כ כלפי דבריך תועלתך בתפלה מעט הכמות כיון שלא האמנת כי תדבר שיש לאל ידך להעלות מהם בחי' חיותם אמנם: האמת כן הוא החכמים האמיתים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך דא צלותא החיוב מוטל לקשור א"ע באופן הנ"ל אמנם רק בסוד רצוא ושוב כנודע למשכילים עומק הענין ואני בארתי למעלה פ"ה שאמר הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה ע"ש ותשכיל נפלאות וכלל הדברים שצריך האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם הכל שייך אל התורה והעבודה ובזה נושא ונותן עמהם כלומר נושא מהם בחי' לעבודה גבוה ותועלת מחשבתו גורם שנותן להם חיות והארה ע"י התורה והתפלה וזהו קח לך מכל מאכל אשר יאכל אכילה מתייחס בלשון זווג ויחוד תקח לך איזה רמיזא דחכמתא לגרום יחוד למעלה מחמתם והפעולה והיה לך ולהם לאכלה זהו עיקר תורת האדם בעוה"ז בעניני תורתו ותפלתו להיותו האמונה תקוע בקרבו שכל יכול או לפעמים יש לך אדם שהסכיל עשות איזה עבירה ואומר בלבו הרי אני כעץ יבש ככלי אין חפץ בו ומחמת זה מרחיק א"ע מהבורא ב"ה ובאמת זה מעשה היצר הרע המחשיך אנפי בריות ובאמת מדות הבורא דרכו עבור על פשע כי חפץ חסד הוא אחר החרטה הגמורה ועוזב עונותיו לבלתי יעלה על הלב לעולם ושמעתי מהמגיד זצלה"ה היה אומר סור מרע ועשה טוב חובת גברא לדחות מעליו מחשבותיו הבאים לנגד פניו בשעת תורה ועבודה לומר מי אתה שפל בריה וכזה וכזה עשית ואיך ימלא לבך לעמוד ולגשת אל עבודת הקודש פנימה וידע נאמנה שכל זה מעצת היצה"ר הצופה אליו ומבקש להמיתו לבטלו מעבודתו ולזה בעצה יגיד הכתוב סור מרע מאותן המחשבות המזכירין לך רוע מעשיך ועשה טוב ואל תתן רפיון בעבודתך וקום בקיומך כאלו לא עשית רע מעולם וזהו הרמז בכתוב חשבתי דרכי ל' חשיבות כל בחי' דרכי שדרכתי בהם בעבודת הבורא חשבתי אותם לומר. הרי אני חלק אלוה ממעל ויש לאל ידי לפעול פעולות גדולות באמצעות מעשי מצותי ותורתי ותפלתי ובמחשבה זה תועלתי ואשיבה רגלי אל עדותיך להיות לי התעוררת לילך ממדריגה למדריגה בהתלהבות ומלת עדותיך ל' עדות ממש להעיד עליך בבתי כנסיות ובתי מדרשות שאתה הוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות וכמו שדרש בז"ח מה עשיתי לך ענה בי ע"ש ובעשות ככה כחו יפה להחזיר מחשבה הנאצלה בתכלית בריאות עולם ישראל עלו במחשבה להבראות מחזירין זאת למחשבה הקדומה וכנזכר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי עתה הוא זמן תשובת השנה ואם לא עכשיו כי כשלת בעונך אל תתן מחמת זה רפיון בעבודתך והנביא רמז ולא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים הכוונה ג' מחשבות האדם נקרא אבות כמבואר לנו בכמה מקומות ועיקר התפלה ומעשה המצות לשום מגמתו והתאמצו למלאות האותיות במילוי הארה מאהבה ויראה והתפארת הבורא ב"ה ואזי פורחים לעילא ואם לאו נא' ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני ובארנו למעלה מוסב על בחי' הדבור נקרא בית שני והמחשבה נקרא בית ראשון ואם אין לו במחשבה התעוררת ג' מחשבות הנ"ל אזי יבש בבית שני אותיות יבישות מכל טוב ואפשר לרמז אשר חכמים הגידו ה' דברים היה חסור בבית שני ומהם האורים ותומים והכוונה ע"ד מאמרם למה נקרא אורים ע"ש שמאירים את דבריהם ותומים ע"ש שמשלימים את דבריהם וכלפי דברינו שבחי' הדבור אין לו מגרמו כלום כי אם מה שהמחשבה מזה בבחי' ה' מוצאות הפה ונמצא אי אפשר לומר אורים ותומים רק בבית ראשון המורה בחי' המחשבה שהיא המאירה ומשלימה את בחינת הדבור והדבור בעצמו חסור מהם ולכן בבית שני היה חסור אורים ותומים מטעם הנ"ל והנה סיבת האדם שאינו יכול לקשר המחשבה אל בחי' הדבור ועל הרוב בגשתם אל עבודה שבלב זו תפלה סגור עליהם הדור ומוציאים אותיות חריבות ויבישות במילוי מחשבות מעורבות מהבלי עולם וחסור מהם בחי' האורים ותומים שאינם יכולין להאיר את דבריהם ולהשלים את דבריהם במחשבה קדושה הכל תולה על שלא ידע לקשוט מדות במעשהו בחוץ ועדיין הנחש הוא היצה"ר יש לו מגע במדותיו ומשליך אותיות בקליפיות ועושה צירופים לא טובים והם הם המ"ז המבלבלים מחשבתו קודש וזהו הרמז ולא הפנו אבות המה ג' מחשבות חג"ת על בנים להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו והכל בסיבת רפיון ידים שיש להם רפיון במדותם הנקרא ידים ומה מאד יחרד האיש וילפת להיות שאין כחינו עתה בעשרת ימי תשובה כ"א בפה ברחמים ותחנונים לפני המקום ואם לא קשטו וזיככו מדותיהם ממגע נכרי ממילת דבור אין להם עם המלך המשפט וא"כ במה ירצו את בוראם עתה בימי התשובה ורמז הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הכוונה כי מצד הסברא מהראוי שכל או"ח מישראל לערך נשמתו ועוצם הכרתו ותשובתו הרמתה ששב בכל לבו אל קונו ככה יעשה צירופים בתפלה ותחנונים וכמו שבארתי למעלה פ"ה שאמר נעים זמירות ישראל ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך והכוונה כי הנה אנו מצינו שדוד המלך עשה ק"ן קפיטל תהלים שלא מצינו כזה זולתו והכל בעבור גודל בהירותו ואמונתו שלימה שהשליך א"ע וכל יהבו אל הליכות הגוזר מטוב עד רע ידע נאמנה שהכל מאת ה' היתה זאת ולערך בחי' מאורותיו ככה לקט אותיות ועשה מהם צירופי תואר שמותיו וכינוייו הקדושים עד שעשה וחיבר ספר תהלים בשלימות ובכל יום ויום הוסיף על תהלותיו יתברך לאפוקי אישים פועלי און התולים הכל בחכמתם שעמדה להם לעשות חיל וכשנתהפך עליהם הגלגל תולים בהעדר הסיבה וכדומה ומאת ה' שכוח לבם ע"כ דבריהם מעוטים ואין להם שום שבח וההודאה להוציא לפני אלהים ולזה בא הרמז ואני תמיד איחל לחסדי אל וידעתי נאמנה כל הקורה אותי מטוב עד רע והנצלי ממני טובתי בל עלי כי אם מחסד אל וזאת הגורמת והוספתי על כל תהלתך בכל שעה ורגע נתוספים לי תהלות ושבחים והנה ככה ראוי לכל איש הישראלי לערך הכרתו והשגתו בחסדיו יתברך העודפים עליו לעשות ולחבר בעצמו שירות ותשבחות להחזיר שבח והודאה אכן אין אתנו יודע עד מה כי נתמעטו הלבבות והלואי שיוכל האדם לעבוד עבודת בוראו עם השירות ותשבחות שסדרו לנו קדמוננו ז"ל וע"ד שבארנו בפרשיות הקודמות פ"ה דרשו מעל ספר ה' ע"ש ותוכן הדברים הנביא בא להוכיח על פניהם אם אומר לכם לעבוד הקב"ה אפי' בשוקים וברחובות להבין ולהשיג שגם שם שם לכם חק ומשפט לעבודת הבורא תשיבו לומר לאו כל מוחא סביל דא לעסוק בדברי גשמיות ולדבק פנימיות מחשבה לרוממות אלהות עכ"פ דרשו מעל ספר בעת לימוד תורה דרשו שם את ה' לירא את שמו הגדול והנורא כי על הרוב אפילו בעת הלימוד כאשר בא ללמוד בלא דחילו ורחימו כן ילך ונפטר מהספר בלא דחילו ורחימו וכאן אין שום תירוץ בעולם וכזה נרמז בתורה לא נגרע מעבודתכם דבר כי איזה עבודה שבלב זו תפלה ומצינו לרז"ל שאמרו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפלה ושעה א' לאחר התפלה קודם התפלה כדי להכניס בקרבם גדלות הבורא להתמלא בושה וכלימה לדעת לפני מי הם עומדים להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ושעה א' לאחר התפלה להשהות המוחין כנודע אמנם עתה חדשה בארץ ועיקר העבודה נעדרה וכל או"א לדרכו פנה והעביר מועד התפלה ועדיין לא בא לבית המדרש ואמרתי בדרך צחות שחסידים הראשונים שנשארו מעט מהרבה אם יש איזה חסיד על התורה ועבודה להשכים ולהעריב לבית המדרש היו שוהין שעה אחת קודם התפלה להמתין עד שנאספו שם עשרה למנין שבקדושה כנהוג עלמא בעו"ה ולא היה ועינים להם ולא יראו אזנים להם ולא שמעו קול המוכיח בשער להזהירם ולצותם בטוב ודרך איש ישר בעיניו כי חדל להשכיל להיטיב ואטומה אזנם משמוע קול המוכיח המגיד להם פשעם ועונם ונלאה מלדבר ולהוכיח עוד כיון שאין מי לקבל תוכחות אמנם מצוה עלינו להוכיח ולחזור ולהוכיח ואל ירע עיניו של המזהיר ומצוה בטוב למה ישחית את דבריו הנעימים הנעימים כיון ששומעים ועושים אינם עושים ותרצה לומר מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין