Ohr HaMeir, Shavuot 1

ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך ובפרשת ואתחנן כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. והכוונה כי הנה בודאי נגד זיכוך ובהירות גופו של משה רבינו בודאי היה יכול הקב"ה להראות עוצם בהירות התורה בלי שום בחי' התלבשות וצמצומים וכאשר מצינו לרז"ל שנתעוררו ע"פ בכל ביתי נאמן הוא שמשה רבינו ע"ה ידע אותן הצירופים שעמהם נבראו שמים וארץ ויכולת בידו לברוא כל העולמות עכ"ז בכל ביתי נאמן הוא וא"כ למה הלביש הקב"ה אור בהירות התורה בספורי מעשיות עד שנעשה עתה כאשר ידבר איש אל רעהו וכמ"ש לעיל פ"ה ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו והכוונה עוצם בהירות התורה הלביש הקב"ה פא"פ ובאמת יש ע' פנים לתורה ושם במקומה היה אור בהיר רק שמות קדושים וכללותם אינה רק שם הגדול וקדוש הוי"ה ב"ה ולכן נקרא פקודי ה' שכללות וסיפורי' פקודה וגנוזה בשם הוי"ה ב"ה והלביש אותה כ"כ פנים אל פנים עד שנראה עתה ספורי מעשיות כאשר ידבר איש אל רעהו ובאמת פתח דבריה יאיר אור בהיר ושלמה המע"ה רמז בחכמתו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי הנה אנו רואין לפעמים נופל לאדם המשכיל חכמה נפלאה בפנימיות מחשבתו בהשגת רוממת אלהות וכאשר עלה ברצונו לגלות זאת המחשבה לזולתו בודאי בלתי אפשרי לגלות פנימיות מחשבתו עם החכמה כאשר היא שם בנקודת הלב כי לא ידעו ולא יבינו השומעים מרוב דקותה ואזי מוכרח להלביש פנימיות דקות מחשבתו באיזה פסוק או מאמר מדבריהם באמצעות ד' בחינות פרד"ס כפי הצורך והשומעם אין השגתם חזקה להבין ולהשכיל עומק מחשבתו הפקודה וגנוזה בהפשט או רמז או דרוש או סוד אזי אינם נותנים עיניהם כ"א על בחינת ההלבשה לומר כמה זה נאה דורש ונאה אומר ונבערים מדעת להשגיח על פנימיות חכמה נפלאה ועצה לעבודת הבורא המלובש שם בד' בחינות פרד"ס ודומה לזה תורתינו הקדושה פתח דבריה במקומה יאיר גבוה ורמה לרוב דקותה לית מחשבה תפיסה כלל וכאשר בא אל בחי' הדברות במעמד הקדוש על הר סיני הוכרחה להתלבש ולהצמצם פנים אל פנים חכמה נפלאה וסודות הנוראים עמוקים נתלבשו בפשוטי תורה כמו ספורי מעשיות כמבואר וזה אפשר שכיון בחכמתו פיה של התורה פתחה בחכמה ר"ל פתיחת דבריה טרם בואה לבחינת התגלות הדברות יאיר רק בחכמה נפלאה וסודות עמוקים ותורת חסד על לשונה כלומר כשבאת אל בחי' הלשון להוציא הדברות בהר סיני אזי היא רק תורת חסד תורה נאה כמו חסד דאסתר שפירש מהרש"א לשון נאה כלומר שבנ"א יש להם הנאה מה נאה פשט זה ואינם נותנים עיניהם להסתכל על פנימיות התורה מסודות עליונים הפקודים וגנוזים בספורי מעשיות כ"א זכי הראות אשר עיני שכל להם יכולין לראות ולתפוס קצת באמצעות התלבשות הספורים אור בהירות התורה כאשר היא במקומה לערך אחיזת נשמתם והזדככות גופם וחז"ל נתעוררו ע"פ איזן וחיקר ותיקן משלים הרבה: