Ohr HaMeir, Shavuot 2

אמר עולא אמר רבי אליעזר בתחלה היתה התורה דומה לקופה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים שתיקן עירובין וידים וגזר עליהם שניות לעריות כמפורש ביבמות ע"ש ועל ידי כן יתכן לעם ישראל לאחוז במצות כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש בו יד ממי שאין לו יד וזהו פשוט הדבר עד שבא שלמה ועשה לה אזנים לשון יד הכלי הנקרא אוזן ואני שמעתי בשם הרב דק"ק הראדני שביאר ענין נאה בתחלה היתה התורה דומה לקופה שאין לה אזנים אזנים ממש כלומר לרוב דקותה ובהירותה לא היה יכול אוזן הגשמי לתופסה עד שבא שלמה ועשה אזנים לתורה כלומר שהלביש אותם במשלים הרבה ותיקן ע"י כך אזנים לתורה שיכול אוזן הגשמי לשמוע ולהבין אפס קצת ודפח"ח. והנה כל זה נאמר נגד דורות הבאים אחרי משה רבינו ע"ה לערכם ואפי' הנביאים שגדול כחם לדמות הצורה ליוצרה עכ"ז אין כחם יפה לקבל בהירות התורה בלי התלבשות ציורים ודמיונות יתיר עליהם משה רבינו נאמן ביתו אשר כחו יפה להסתכל באספקלריא המאירה ולערכו וזכותו לא היה צריך הבורא ב"ה להלביש אור בהירות התורה כ"א וישמע את הקול מדבר אליו ברוחני בלי שום התכסות הענין המורה התלבשות אור בהיר כענין הן המה ספורי מעשיות אמנם להיות זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל וכללות עם אין כחם יפה לשמוע בלמודים אור התורה כאשר היה במקומם לעוצם רוחניות ובאמת ה' חפץ למען צדקו ליתן להם כלי חמדה לכללות בני ישראל מול זה בא הרמז בתורה ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן ירצה כללות התורה אשר פתח דבריה יאיר באנכי כ"ז בא גם אליך שכחך יפה להסתכל באסקפלריא המאירה עכ"ז כללות התורה הפתח באנכי בא גם אליך בבחי' התלבשות וצימצומים והכל לתועלת כללות עם קדוש ישראל שאין זכות גופם מוכן ומוכשר לקבלת התורה כאשר היא בבהירותה וזהו בעבור ישמע העם בדברי עמך את עשרת דברות ישמעו ויבינו גם הם לערך בחינתם וזכות גופם כל או"א לפי בינתו ואחיזת נשמתו באותיות התורה ועיין למעלה מה שבארנו פ"ה בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ומשה עלה אל האלהים. ונבאר בדרך קצרה ע"פ דבריהם ז"ל א"ל ההוא מדרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני אמר ליה הר שנעשו בו נסים לישראל הר נסאי מבעי ליה אלא הר שנעשה בו סימן טוב לישראל הר סימנאי מבעי ליה אמר ליה מאי טעמא וכו' דאמרו תרוייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לא"ה והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא ה' שמות יש לו מדבר צין וגו' מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר פארן שפרו ורבו עליו ישראל מדבר סיני שירדה שנאה לא"ה עליו וכיון בחדש השלישי ע"ד דדרש האי גלילאה עליה דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב אוריין תליתאי לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי והכוונה שבלתי אפשרי להם לעם קדוש ישראל להיות להם כלי גופם מזוככים להיות מוכן ומוכשר לקבלת התורה כ"א בחדש השלישי ולא תיכף צאתם מא"מ שאז עדיין טומאת נדה עליהם מחלאת זוהמת מצרים ולכן בא הצווי של מצות ספירת העומר בכדי שיטהרו נפשות עם ישראל מזוהמתן כנודע וכאשר הארכנו למעלה בדרוש ספירת העומר ע"ש הענין ולא היו ראוים לקבלת התורה עד שספרו שבעה שבועות תמימות ובירחא תליתאי היו ראוים למעמד הקדוש. ומעתה תבין בחודש השלישי עיכוב זמן נתינתה והטעם לצאת בני ישראל ממצרים פירוש לסיבת צאתם מארץ מצרים אירע להם לבני ישראל העכבה עד חדש השלישי אמנם אחר שספרו וזככו עצמותם וטהרו את גופם בתכלית הזיכוך ביום הזה באו מדבר סיני כלו' דבורים טהורים וזכים שירדה שנאה לא"ה מחמתה וכמאמרם הר סיני הר שירדה שנאה לא"ה והעמיקו בדבריהם ה' שמות יש לו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו שנתקדשו ודאי בין פסח לעצרת במצות ספירת עומר וחז"ל תיקנו לנו לעסוק בפרקי אבות בשבעה שבועות אלה הכל בכדי לקדש ולטהר נפשינו להפריד ממלא קומתינו מדות המגונות ולאחוז במילי דאבות מדותם הקדושים ואיתא באלשי"ך אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו והקשה מה זו דיינו כיון שנעדרים מקבלת התורה וא"כ מה יתרונם של ישראל כו' ע"ש לשונו ועיקר העולה מדבריו להיות שיראו לנפשם בהאיך אנפין יקומו במעמד הקדוש ולא ידעו מה ולמה יצוום האל לעשות ועל כן זככו עצמותם בתכלית הזיכוך עד שיהיו ראוים לפרטי הצוים שיצוום ויפקידם ובאמת תכלית נתינת התורה ופקידת המצות הכתובים בתורה כל עצמם אינם רק בכדי לזכך בהם את ישראל כנודע מרז"ל וזהו אלו קרבנו לפני הר סיני ונהיו קימים לעד עם בחי' זכותם שזככו וטהרו א"ע לקבלת התורה דיינו כי אין לך גדולה ומעולה הימנו בהיות עם ישראל מזוככים ומטוהרים במלא קומתם מראש עד עקב וזה תכלית המכוון בנתינת התורה ופרטי מצות ולזה אחת מה' שמות מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו ודאי כנזכר וזהו שדרש גלילאה בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאה בירחא תליתאה ודאי ולא קודם בכדי לטהר נפשות עם ישראל מזוהמת חלאת מצרים בין פסח לעצרת כנזכר ורמז הכתוב ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני היינו שדרש הגלילאה לעם תליתאי על יד תליתאי ביום תליתאי והכוונה ע"ד דאיתא בזוהר אשר נתינת התורה בלתי אפשרי על ידי אברהם ויצחק אברהם דנפיק מניה ישמעאל יצחק דנפיק מיניה עשו כ"א יעקב בחיר האבות מטתו שלימה ונודע בחי' משה ויעקב שוים בדומה א' משה מלגאו יעקב מלבר כידוע למבינים אשר מדותם של אבות שלשה הם ג' מדות חג"ת והן המה שלש רגלים אשר דבר משה לעם בני ישראל חג הפסח נתגלה הארת מדות החסד מדות אברהם חג השבועות מדות הת"ת בחינת יעקב אבינו וזהו ויסעו מרפידים ירצה נתינת התורה נסע מבחי' הידים חסד וגבורה תרין דרועין כינוי לאברהם ויצחק בחינת שני ידים היה רפיון בידם מלהנתן את התורה על ידם בסבת ישמעאל ועשו דנפקו מנייהו וזהו ויסעו כללות ישראל עם נתינת התורה נסעו מרפוי ידים עד עת בא דברו על יד תליתאה ובזה נרמז. בחי' תליתאה המוזכר בדברי הגלילאה בחינתם שוה לכוון האמור שבלתי אפשר להיות נתינתה כ"א בתליתאי כמדובר ואז ויבואו מדבר סיני דבור קדוש כזה שירדה שנאה לא"ה ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר ואיתא במדרש ישראל סבא לכוון הנזכר ומשה עלה אל האלהים ולכאורה ה' מיותר ומהראוי לכתוב ומשה עלה אל אלהים אמנם להורות בא עליות משה שעלה אל האלהים הידוע שאמר הקב"ה למשה וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ובארנו בפ' יתרו ותוכן הדברים ע"ד דאיתא בזוהר חדש ת"ח ה' אלהים שם מלא על עולם מלא וכו' כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל ואקרו אלהיך וגו' ומן אות {ציור} אתפתח ואתמשך ואתעבד אות {ציור} ועל דא תנינין ברזא דאתוון שעורא דאות ו' כשיעורא דס' סתום והנה התפשטות' דמשה בכל דרא ודרא כמו דאיתא בתיקונים "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה ומי שיש בו התפשטות הדעת נקרא משה והוא המוציא את עם הנלוים אליו באמת מבחי' מצר ים החכמה וכאשר הארכנו מזה שיציאת מצרים עדיין לא נפסק וישנה בכל אדם ובכל זמן ולזה רמז לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים כלומר מתי שתהיה בחי' יצ"מ הן בעבר ובעתיד עד עת הגואל האמיתי אתה הוא המוציאם תעבדון את האלהים ירצה עיקר העבודה את האלהים שתעשו משם מלא על עולם מלא תמשכו אלהותו ואדנותו להקרא אלהיך דייקא ואם נפשך לדעת במה יתכן לפעול ככה מורה הכתוב באצבע על ההר הזה כלומר באמצעות נתינת התורה על ההר הזה נאות להם לישראל לעשות משם אלהים סתם אלהיך כדברי זוהר הנ"ל כיון דאתו ישראל וקיימו על טורא דסיני וקבילו אורייתא כדין אתעטר שמא שלים עלייהו דישראל אקרי אלהיך. וכזה יש לרמז שאמר דוד המע"ה: זה סיני מפני אלהים אלהי ישראל זה הדבר אשר דברתי זה ההר הטוב הר סיני שניתנה התורה עליו מוכן ומעותד מיום הבריאה מפני אלהים אלהי ישראל כלומר מפני משמעו לשון קודם והכוונה קודם דקיימו ישראל על טורא דסיני וקבילו אורייתא להתעטר שמא שלים עליהם ונעשה מאלהים אלהיך היינו אלהי. ישראל וזה סיני היה מוכן ומעותד לזה מפני אלהים אלהי ישראל טרם שנעשה משם אלהים סתם אלהי ישראל להתעטר שם מלא עליהם ולא על זולת עמים כמבואר ואיתא בזוהר ומשה עלה אל האלהים זכאה חולקא דמשה דזכי ליקרא דא אורייתא אסהיד בגינה כך תאני רבי יהודה ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא שאר בני עלמא כד סלקין סלקין לעותרא סלקין לרבו סלקין למלכו אבל משה כד סליק מה כתיב ביה ומשה עלה אל האלהים זכאה חולקים ונמצא לא כל אדם זוכה לזה לעלות במעלה גבוה כזה כי אם האיש משה אשר כל עצמו ומגמתו והתאמצו בעבודתו יומם ולילה רק בעבור ה' אלהיו ולא לצורך עצמו כלום ואפי' בפרטי מעלליו הנוגע לצורך הגוף גם שם השכיל עשות שיגיע הנאה לבורא עולם ולא להנאת עצמו ומצינו באבותינו הקדושים אשר בארץ המה אברהם יצחק ויעקב אבהן דעלמא הקשה בספר הקדוש ראשית חכמה איך התיחס הקב"ה את שמו הגדול והקדוש להקרא על בשר ודם אלהי אברהם אלהי יצחק והם אכלו ושתו ואין זה כבוד מלך מ"ה הקדוש ברוך הוא ועיקר העולה מדבריו הקדושים להיות שהם טהרו וקדשו וזכו את חומריות גופם להפך החומר לצורה רוחניות כקדושי עליון ואפי' צרכי גופם המוכרחי' בהם מעשיהם בהם רק בקדושה וטהרה מבית ומבחוץ ומעשיהם הגשמיים שנהפכו למעלה רוחני לצורך גבוה רצויה יותר לפני יתברך ושפיר שייך לומר היות נקרא אלהותו ואדנותו יתברך עליהם כי זה עיקר תענוגו ושעשועין שצפה לקבל מנשמות הצדיקים אשר בכשרון פעולתם ימשכו אלהותו יתברך עליהם ולא יחושו מהנאות עצמם הגשמי כ"א כל פרטי עובדותיהם לכבוד קונם ומהראוי שמעשה אבות יעשו בנים ללכת בעקבותם להסתכל בנתיבתם לטהר כלי גופם מבית ומבחוץ לקבלת התורה והמאור שבה יאיר נתיב איך להמשיך שם מלא להתעטר עליהם. ומעתה תחזה שהעידה תורתינו הקדושה ומשה עלה אל האלהים הידוע שמצווה מהקב"ה תעבדון את האלהים על ההר הזה לעשות משם אלהים אלהיך כמדובר זכאה חולקיה דמשה שהעידה התורה כזה ולא מצינו זולתו והכל לעוצם בהירותו וזיכוך גופו רק עבור צורך גבוה וכדברי הזוהר הנ"ל ת"ח מה בין משה לשאר בני עלמא כד סלקין סלקין לעותרא סלקין לרבו סלקין למלכו אבל משה כד סליק מה כתיב ביה ומשה עלה אל האלהים והכוונה כל פרטי עליותיו לא חשבו בעיניו לקבל הנאה לעצמו כ"א צד הנאה המגיע אל האלהים ובזה קנה שלימות לעצמו שהשרה הקב"ה שמו הגדול והקדוש עליו וכאשר מצינו בספרים הנותנים טעם למה פתח דברו יתברך יאיר בדברות אנכי ה' אלהיך ישלול שארית העם לומר אלהיכם עיין בדבריהם. ונחזור לענין אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר ה' ירצה לרמוז את דברינו הנאמרים באמת כי לעוצם זכוך חומריות גופו קנה שלימות לעצמו להיות אמצעי בין ה' ובין עם ה' הגם שמצינו בחז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ע"כ זה לא עמדו בסוד ה' לשום מגמתם רק עבור צורך גבוה כאשר משה וזה לך האות שייחד הדבור אליו דייקא אנכי ה' אלהיך והם לא היו מוכשרים ומזוככים לייחד הדבור עליהם לומר אנכי ה' אלהיכם ומזה מוכרח משה רבינו להיות בחינת אמצעי בין ה' ובין ישראל במעמד הקדוש ולסבתם בא הדיבור אליו אנכי בא אליך בעב הענן כמוזכר בפתיחת דברינו בעבור ישמע העם בדברי עמך את עשרת הדברות שמעו ויבינו גם הם לערך בחינתם וזכוך גופם וגמר אומר ולא עליתם בהר לאמר אנכי ה' אלהיך כנותן טעם לשבח סבת הכרתו להיות עומד אמצעי בין ה' וביניכם הכל בעבור שלא עליתם בהר מוסב על השכינה הנקרא הר לא עליתם לא הגעתם למעלה גבוה ורמה לגרום לה בחי' עליה מפרטי פעולתכם אפי' הגשמיים עד שיחדו הדבור עליכם לאמר אנכי ה' אלהיכם דייקא כאמרו אליו אנכי ה' אלהיך: