Ohr HaMeir, Song of Songs 10

או יאמר על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי וגו' בזאת יבחון האדם אם הוא מקושר עם פנימית מחשבותיו אל הבורא ברוך הוא כי על הרוב תועה בה האדם ומדמה בנפשו כאילו חושב תמיד מרוממות עוצם יכולתו יתברך אכן אם יסתכל במאוד מאוד על בחינת עצמו ידע נאמנה לא כן מחשבותיו כי לא מחשבות יתברך מחשבותיו הכל עבור צרכיותיו הגשמים ולבו חסר עיקר עבודה לדבק מחשבותיו בלי הפסק אליו ית' ואם נפשך לדעת אם האמת אתך תוכל לדעת זאת ולבחון את נפשך וזה נסיון גדול לכל איש הישראלי בעת ששוכב על מטתו ונתעורר משנתו לאן פונה מחשבתו במשקל ראשון וזה הבחי' אם נופל במחשבתו מחשבות של משא ומתן ושאר צרכיותיו הגשמים מסתמא לבו חסר וריקן מכל טוב ומחשבותיו מעורבות מהבלי עולם ושטותו הנוהג בה ויבין מזה פחיתת ערכו וגנות מדותיו לאפוקי מי שיש לו נשמה טהורה תיכף שנתעורר משנתו מחשבה קדומה העלה על רוחו ודעתו לחשוב מרוממות אלהות מול זה בא הרמז על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי כלומר משם אני יכול להשכיל ולדעת בחינת נפשי לאן פונה אם למחשבות קדושות או להיפך ומשם אוכל לדעת את שאהבה נפשי אמנם לא ניתן דברים הנזכר כי אם לאישים המשכילים יראים ושלמים ורוח אלקים בקרבם נשמור א"ע מכיעור והדומה וממחשבות חוץ יתכן להם באמת לבחון את נפשם ממשכבם בלילות לאפוקי רבות בני עמינו אינם יודעים בין ימינם לשמאלם ולהוטים ובהולים על ממונם וחשוקיהם כסף וזהב ובמעט רגע נופלות לו כמה וכמה מחשבות ואינו יודע בעצמו במה יאחזנו ובמה ירפנו ואפילו כשנופלת לו לפעמים מחשבה טהורה ורוצה לשוב אל קונו לבו חסור תבונה ואינו יודע האיך ומה וכלל זה נקוט אם אדם יסתכל על פרטי מחשבותיו יראה ויבין איך שברגע א' נופלת לו כמה בחינת מחשבות שונים זמ"ז וידע נאמנה שכל בחי' מחשבה היא קומה בפ"ע הנמשכת ממדה ידוע או ממדת החסד או מגבורה או התפארת כי מהבנין ולמטה נמשכים בחי' תענוגי בני אדם שנתפשטו מרום המעלות עד מדריגות הנמוכים ולהורות נתן בלב כל חכם לב לעשות מעשהו בחכמה ודעת להעלות התחלקות התענוגים אשר ממקום קדוש יהלכו כי לכלם יש להם מקום מוצא בזי"ה וזאת תורת האדם להעלותם לשורשם ומקורם כמבואר לנו כמה פעמים והן המה מחשבות בני אדם אכן לפחיתות ערכו ומיעוט הכרתו מעורבים מחשבותיו ממ"ז ולבו חסר ליתן עצות לנפשו באיזה מהם יאחז דרכו ולא יעזוב מחשבה זאת וא"ל על משכבי בלילות כי תיבת משכב מתיחס בלשון יחוד וכמו דאיתא בזוהר שדרש פ"ז ע"ש מוסב על השכינה מתרעמת על העדר היחוד שהוא בגלות ולדרכינו יתפרש כי הנה דניאל אמר רעיונך על משכבך סליקו וא"ל להיות שהאדם יוצא לפעלו ולעבודתו עד ערב ולהוט ובהול אחרי מותרות ומתאוה תאוה כל היום ובורא שכוח מלוח לבו לכן אפי' כשרוצה להתפלל או ללמוד אינו יכול כי אותן מחשבות זרות עומדים נגד פניו באמצע תורה ותפלה ומערבבים מחשבתו ודביקתו וזהו רעיונך היינו רעיון לבות בני אדם מה שחושבים כל היום מעניני צרכיות על משכבך סליקו אפי' בעת שרוצים לעשות יחוד בתורה ותפלה שזה נקרא שכיבה כמו דאיתא בזוהר שכיבה בכל אתר לעיילא בה ציורא דכ"ב אתוון סלקין אותן המחשבות ומבלבלין מחשבתך הקדושים ונשאר שקוע שם בשטותו כמקדם וזהו הרמז על משכבי בלילות כלומר להיות שבחי' המשכב המורה יחוד עדיין בגלות ובחשכה כלילה וזה הגורמת בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו כלומר אפילו כשאני רוצה לבקש את שאהבה נפשי ולהדבק מחשבתי לאל איננו יכול להמציא ולאחוז במחשבה קדושה כי רבים מונעים יש מתערובות מחשבות חוץ מבחי' הצירופים שעשה בחיצונים כנאמר אל זה אומר אקומה נא ואסובבה בעיר וגו' וחז"ל דרשו עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ויש לרמוז ג"כ שהכתוב מורה דרך הנכונה אם האדם אינו יודע בעצמו מה שהוא חסר ובאיזה ממחשבותיו יאחז ואל ירפנו יתחיל לתקן מלא קומתו מראש ועד עקב וזהו עצה היעוצה אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף שנקרא עיר קטנה אסובבה אותו מראש עד עקב לדעת באיזה אבר מרמ"ח אבריו הוא מרוחק מעבודת הבורא ובאיזה אבר הוא נפרד ונוטה לסט"א והספרים נתנו עצה וסימן בראות אדם שהתאוה גוברת עליו באחת מן המדות המגונות יותר ידע נאמנה שבשביל זאת נברא בעוה"ז לתקן מה שעיות בגלגול ראשון ואחרי זאת שבוחן ומסבב מלא קומתו להשכיל לדעת על מה אתא להאי עלמא שפילא לתקן ומרגיש בעצמו באיזה מהן התאוה תאוה וגוברת יאחז במעוז שכלו לתקן זאת ולא ירפנו וזה הנרמז בכתוב אקומה נא ואסובבה בעיר זה הגוף כנ"ל עד שמצאתי את שאהבה נפשי לדעת מה לתקן אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי יובן ע"ד ששמעתי מהמגיד זללה"ה שהיה אומר אשר בדרך כלל כל פרטי מחשבות אדם אפי' המה אלפי אלפים עכ"ז אינם בדרך כלל כ"א שבעה מחשבות הנמשכים מז' י"ה וכשאדם מתבונן על פרטי מחשבותיו ומשכיל לדעת מאיזה מדה נמשכה זאת המחשבה החיצונית שנפלה ע"י השבירה לקליפות ועתה רצונה שהוא יעלה ויגביה לשורשה עצה היעוצה שיכוון את השם עם הניקוד השייך לאותה מדה דרך משל אם נופל לו במחשבתו אהבת ניאוף נמשכת ממדת החסד למעלה ענ"ג ולמטה ננ"ע יכוין בפנימיות מחשבתו שם של חסד בניקוד סגול וכדומה שארית המדות ובזה נאות לו להעלותן ולהמתיקן בשורשן באמצעות השמית עם הנקודות וזה מרומז כאן אחזתיו את המ"ז ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי היינו להעלות למרום שבתם אשר היה שם אהלם בתחילה באמצעות כיון השמות עם הנקודות ואל חדר הורתי מאיזה מקום נמשך שהיה שם בסוד ההריון ודוק בזה כי הוא כלל גדול בעבודת הבורא והשם ברחמיו יורינו דרך עבודתו מעתה ועד עולם אמן: