Ohr HaMeir, Song of Songs 27

אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אני חומה ושדי כמגדלות. יובן ע"ד שאמר הנביא היעשה לו אדם אלהים והמה לא אלהים והכוונה כי הנה רבות בני עמינו אינם מתחזקים א"ע באמונה שלימה לדעת מה יעשה ישראל ואיך יתאמץ בעצמו בחי' אלהות שלא יעשה מעשה אבות כמו שראה את אביו הולך לבית המדרש להתפלל עושה גם כן כמעשהו וכן פרטי מעשה המצות ותהי בעיניהם רק מצות אנשים מלומדה ומעשה אבות ירשו בנים ולא מקרב הלב מצד הכרתם והשגתם לדעת רבונם לומר רצונינו לראות את מלכינו ועיין במ"א מה שביארנו שאמר דהע"ה לשלמה בנו ואתה דע את אלהי אביך ועבדהו וביארנו מלת דע משמעו לשון תענוג כלומר באזהרה בא להורות בלבו ענין עבודתו שלא יעשה מעשה אבות כי אין זה עבודה של כלום ואין אהבתו ויראתו חשובה וספונה בהיות מעשהו רק מצות אנשים מלומדה כ"א מהראוי שכל אדם יקנה בעצמו התעוררות העבודה לדעת את רבונו מצד בחינותיו בהסתכלותו על אותות השמים וכדומה מבחי' הבורא אשר להורות נתן בלב כל חכמי לב באמצעות פעולותיו ומחשבותיו הקדושים נכרים מצד מעשיו שפועל בעולמו כמבואר לנו כמה פעמים. וזה ואתה שלמה שני דע את אלהי אביך אל תעשה כמצות אנשים מלומדה וממילא אין האהבה אהבת מישור שהוא מן הלב כ"א ברמיה ועקיבה אפילו שקבל בחי' אלהות מאביו כ"א תכנס בעבודתך תענוג מחדש מה שהשגת מעוצם הכרתך את בוראך וזה עיקר עבודת אדם ואז אהבתך אהבת מישור מן הלב בהתעוררות גדול ולא ברמיה ועקיבה ועיניך תראנה שיש לך אדם אשר כל עבודותיו המה רק מעשה אבות כמו שקבל ולא מצד השגתו את בוראו מצד פעולותיו אזי לביד' עצמו נדמה בעינו שעובד את בוראו כראוי ונכון ואם תשאל לו איה אלהיך ומה טיבה של בחי' עבודתך את בוראך אין מענה בפיו ואינו יודע בין ימינו לשמאלו. ולזה מתמיה הנביא היעשה לו אדם אלהים כלומר לו לעצמו יעשה אלהים נדמה בעיניו כאלו יודע את רבונו ועבודתו עבודת בוראו כראוי והמה לא אלהים מלת המה מורה לשון רבים ע"ד דאיתא בזוהר שדרש פ"ה אשר עשה אלהים את האדם ישר מוסב על אדה"ר כל זמן שהיה אדם יחידי לא נמצא עולתה בו והמה מורה כשנעשו בחי' המה אדם וחוה המורה לשון רבים המה בקשו חשבונות רבים והשכילו עשות מעשיהם זר נכריה עבודתם וכן הענין כאן היעשה לו אדם אלהים לו לעצמו נדמה בעיניו שעשה לו אלהים ויודע ומכיר את רבונו לעבוד עבודתו והמה לא אלהים כלומר כשנאספו אליו אנשים משכילים לדבר עמו איה אלהיך ומה מעשיך ומה טיבה של עבודתך את אלהים ומה טעם יש בה וכי יש לך תענוג חדש יותר ממה שקבלת מאבותיך ע"ד דע את אלהי אביך ועבדהו בתענוג גדול לערך השגתך בעצמך זולת אביך כנזכר אז לא אלהים ומענה אין בפיו לדעת מה יאמר ומה ידבר להשיב אמרים נכוחים וידועים למבין כי מאין דבורים כיון שהוא איש בער ולא ידע בעצמו עניני עבודתו להכיר את אדונו כנזכר. וכזה נרמז בכאן אחות לנו קטנה אחות משמעו לשון דביקות והתחברות לשון איחוי כמו אלו קרעים שאין מאחין ירצה בחי' דביקתינו לבורא ב"ה היא קטנה בכמות ואיכות כמו מצות אנשים מלומדה כנזכר וזאת הגורמת ושדים אין לה כלומר אין לה בחי' שדים להניק לאחרים ליהנות עצה היעוצה איך לעבוד את הבורא ולזה פירש"י ברוח קדשו כענין שנאמר בגלות מצרים שדים נכונו בהגיע עת הגאולה כי זה עיקר הגאולה בצאת ממצר ים חכמה שלו להשיג את בוראו בהתפשטות הדעת אזי יש לו שדים נכונים להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה בענייני העבודה אבל זה שעומד עדיין ראשו ורובו במיצר ים החכמה ולא ידע בין ימינו לשמאלו שדים אין לה לבחי' אחותו שמשמעו לשון איחוי ודביקות להבורא ב"ה ולזה גמר אומר מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה לישא וליתן עמו מה טיבה של בחינת דביקותך להבורא ב"ה נעשה רש ואלם ואין לו פה להשיב באומרים לו כל היום איה אלהיך כי יש לך אדם שמתעורר לפעמים בעת התפלה שיש אלוה בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ואין זה כ"א כמעט רגע בעת תורה ותפילה ותיכף שנפטר הספר או מבית המדרש חוזר לשטותו הראשון ונשכח אלוה מלוח לבו. וכזה נרמז בכתוב לא נגרע מעבודתכם דבר כי איזה עבודה שבלב זו תפלה ומהראוי שבאמצעות תפלתו (ואומר) (יאמר) זמירות ולמה נקרא זמירות ע"ש שמזמר הקליפות וביארנו במקום אחר באורך הענין איך מזמור עם הזמירות את הקליפות שבבחי' עצמו למשל כשאומר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו השיב אמריו לומר למה גרע אנכי הרי גם אני בכללות מעשיו אלא תולה החסרון בעצמו להיותו כלי שאינו מוכן ומוכשר לקבל רוב טוב ותוהה על מעשיו שאינם טובים וזהו עיקר זימור הקליפות וכל זה נאמר מאיש משכיל היאמין כי ידבר כנזכר וחיל ורעדה יאחזנו לתהות על הראשונות לאפוקי איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת ולא נגרע מעבודתו שום דבר מרוע מדותיו להואיצש עליהם כשאומר זמירות לזמון קליפות עצמן וזהו לא נגרע מעבודתכם דבר והנה אפילו מי שיש בו מדעת קונו ומזמיר באמת באמצעות תפלתו קליפות עצמו יש ג"כ חלוקים שונים יש שקונה בעצמו אלהות במעת מוחותיו לילך בדביקות אל כל היום כמו שקבל על עצמו בעת התפלה ויש כמה שעות ויש רק כמעט רגע בעת שאומר זמירות ותשבחות ואח"כ כשנפטר לילך לביתו ולעבודתו הגשמיות המוכרח בהם נשכח הכל מלוח לבו כאלו לא חשב מהבורא כלום וזהו הרמז באמרם אלי כל היום איה אלהיך כי צריך להיות קבלת אלוה שמקבל בעת לימוד תורה ותפלה נחקק בקרב הלב כל היום ולא לשעה קלה. ונחזור לענין אחות לנו קטנה בחי' דביקתינו היא קטנה באיכות ולכן שדים אין לה להניק לאחרים וכיון שכן מה נעשה לאחותינו ביום שידובר כשמתלחשים עליה לדבר מעניינם אין פה להשיב ומצח להרים כיון שאין בה ממש אין ולאו ורפיא בידם לזה רומז הכתוב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף כדברי רש"י אם תחזיק באמונתה וביראתה להיות כנגדם כחומת נחושת מירה היות שאמונתו ומעשה מצותיו ופרטי עובדותיו את הבורא ב"ה הוא לא כמצות אנשים מלומדה כ"א אהבתו ויראתו הוא באמונה שלימה וחזקה ונאמנה את אל רוחו מעוצם החכמה והשגה אזי לבו בטח שלא יתן ידו לפיו ואדרבא יעמוד כעמוד ברזל ונחושת ושדים נכונים לו להניק אפילו לאחרים ולא שיתפתה להם כ"א עומד בחשקו וכסופו אל אלהיו לעבוד עבודתו יומם ולילה וזה אם חומה הוא כנ"ל נבנה עליה טירת כסף לשון חשוקה וחפיצה נתוסף לו עוד כסיפה לעבודת הבורא ואין לו שום מונעים לבלבל מחשבתו ודביקתו להבורא ואם דלת היא כלומר אמונתה ויראתה אינו כ"א כמו דלת הסובבת על צירה ובהקיש עליה היא נפתחת מורה היות שאינה חזקה באמונתה ובחי' עבודתה את בוראם רפוי בידם לפעמים הן ולפעמים לאו כנוהג שבעולם רבות בני עמינו שאינם חזקים באמונתם ותיכף שניסה דבר אליהם נלאו ונופלים תחת מקרי ופגעי הזמנים ובורא עולם נשכח מלוח לבם ומאומה אין בידם שתהא רשימו ניכר מתורתם ותפלתם ומעשה מצותם והכל מורה היות כל עצמם ומעשה מצותם כ"א מעשה אבות יעשו בנים ולא טעמו עדיין טעם העבודה לדעת את רבונם ולכן אינם יכולין לעמוד באמונתם ודביקתם כ"א נגררים עם ראשם ורובם ופרטי מחשבותם אחרי מקרי הזמנים ונוח להתפתות אחר ההבל והריק ולזה רמוז בכתוב מוסר השכל ראו מה החטא גורם אם אינם מתאמצים ומשתדלים בעבודתם והשגת בוראם כי אם דלת היא כמו דלת הסובבת על צירה ובהקיש עליה תיכף היא נפתחת אף היא אם תפתח להם להיות הם באים בה והיא בהם לגרור אחריהם של החיצונים גמר אומר בכתוב נצור עליה לוח ארז נשים בדלתה נסרים של עץ הנרקבים והתולעת גוררתן ואוכלתן הוא הדבר אשר דברתי עד הנה מורה היות שנוח להם לנפול תחת מקרי ופגעי הזמנים להגרר אחרי החצונים כמו שהעמיק רש"י בדבריו הקדושים נשים בדלתה הסובבת על צירה נסרים של עץ הנרקבים כמדובר וכנסת ישראל מכרזת ואומרת אני חופר חזקה באהבת דודי ושדי כמגדלות יש לי שדים נכונים להניק לאחרים בדברי תורה השגת אלהינו החזקה בידינו מאבותינו וגם מעוצם הכרתינו כנזכר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ופירש"י אז באומרי זאת הייתי ככלה הנמצאת שלמה כלומר כחי יפה למצוא את השכינה אפילו במדרגות הנמוכים גם שם יש איברי השכינה להכינה ולסעדה להיות קומה שלימה ובנויה לחברה אל בעלה כמבואר לנו כמה פעמים בזה הענין וזהו אז באמרי זאת הייתי בעיניו כמוצאת שלום כפלה הנמצאת מוסב על השכינה כלה הכלולה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה להתפאר בכשרון פעולת התחתונים וכחם יפה לבנות בנינה בקומה שלימה אפילו ממדריגות התחתונים ובזה תולה עיקר השעשועים לפניו יתברך לשמוח לקראת הפקחים ורומז הכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך ואיתא בזוהר חדש גנים משמעות לשון גנות היושבת בלכלוכא דגנותא וטנופא דשאר עמין ע"ש לענייננו והנראה כי זכרנו במקום אחר בשם המגיד זלה"ה שביאר וחילופיהם בגולם העולה מדברי קדשו איש המשכיל צריך להעלות מכל דבר בעולם שרואה ושומע מזולתו אפילו דיבור איש לרעהו מענייני הגשמיות וכמוהו יעלה הכל אל הבורא יתברך ולהחליף מה שהיה בתחלה צירוף גשמי לצירוף רוחני ולא יתכן לפעול כזה אם לא שמעלה אותם אל החכמה נקודה ראשונה אות י' בחינות גולם ומנקודה יכול להמשיך המשכות ולעשות איזה אות שירצה ואיזה צירוף כפי הצורך לעבודה וזהו וחילופיהם בגולם וגם יכול להיות מי שיש בו מדעת קונו יכול לעשות מבחינת דבורים של זולת עם מענין משאם ומתנם ושאר גשמיות חזיר הוא בעוצם השגתו את הדבורים לבחינת קול פשוט ואחר כך מחתך את קול הפשוט לדבורים קדושים כמבואר לנו פ"ה וישב משה את דברי העם אל ה' כי כלל זה נקוט בידך שאין לך שום דבר בעולם שלא יקרא שם קול פנו דרך לה' כמבואר לנו פ"ה קול קורא במדבר פנו דרך ה' כי כלל זה מונח בידינו דלית אתר פנוי מניה ומלא כל הארץ כבודו וכל דבורים הנדברים ופעולות הנפעלים בהכרח יש שם אותיות התורה ונ"ק המחיה אותם האותיות שמשמש עמהם לצורכי גשמיות ולפעמים משליך ברוע מעשיו וגנות מדותיו את האותיות לצירופים חצונים והם ממתינין עת בואו של המשכיל להפוך אותם לצירופים קדושים הנוגע אל עבודת הבורא מול דברינו בא הרמז בדברי המשורר היושבת בגנים כלומר נ"ק ואותיות היושבים בדיבורים של המון עם בצירופים גשמיים ומכוערים וזהו בגנים לשון גנות וטנופת כדברי הזוהר הנ"ל חברים המה אישים המשכילים תלמידי חכמים העוסקים בבנינה של השכינה מקשיבים לקולך אינם מקשיבים להטות אזנם לדיבורים הפחותים הגשמיים כמו שהם בצירופיהם כי אם מקשיבים לבחי' הקול הקורא פנו דרך לה' כנזכר ותועלתם גדולה מהשיב דבריהם אל ה' להפוך צירופיהם לצירופים קדושים וזה תכלית שלימות עבודת אדם בעוה"ז להשלים את נפשו את האלהים בהיות לו זה השכל להעלות ולהגביה הנ"ק והאותיות התורה שבמדריגות הנמוכים ובזה תולה היחוד קב"ה ושכינתא כנזכר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה הנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה ודוק ותבין: