Ohr HaMeir, Sukkot 2

ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים והקשה במדרש וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות וצריך להבין מהות הענין היותו ראשון לחשבון עונות והנראה כי כבר קדם לנו הדיבור בענין ראש השנה שאז היא משפט המלוכה להמליכו יתברך עלינו מחדש ולזה אנו תוקעין בשופר כמשפט המלך ביום המלוכה תוקעין לפניו ואומרים יחי המלך וזהו עיקר מגמת נפשינו בתקיעת שופר וסדר התפלות לבנות קומת השכינה ולקבל עלינו עול מלכותו מחדש זולת מה שקבלנו עלינו בשנה שעברה ולזה אנו שואגים ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כי מי שנגרר ח"ו אחר תאות לבו מעצת המלך זקן וכסיל אין לך עבד גדול מזה שאינו ברשות עצמו ואל כל אשר יחפוץ המלך זקן יטנו כי הוא מושלך לפניו כפות עם רמ"ח איבריו ולזה עיקר הבקשה להמליך עלינו מלכותו ית' ש שיהא מושל על מלא קומתינו ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך כ' לך משפט המלוכה ולא יהיה לזרים חלק בנו והיינו לשלול המלך זקן וכסיל צא תאמר לו ועיקר כוונתינו לקבל עול מלכותו עלינו לעובדו יתברך יומם ולילה כנרמז בכתוב תקעו בחודש שופר כלומר שאז ביום הדין הגדול והנורא צריך האדם להיות מבעלי התשובה ששבים אליו יתברך שלא בהדרגה כמו שדרש בזוהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים ע"ש זכאה בעלי תשובה שברגע א' באים אל המעלה המובחר מה שהצדיקים גמורים זוכים בימים מרובים ולזה העמיקו בדבריהם במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ע"ש בזוהר ואפשר לכנות אותן הצדיקים שהולכים בתורת ה' ממדרגה למדריגה בחינת חודש שנתחדש אצלם העבודה מזמן לזמן כענין הירח שנתחדשה ובחי' שופר כינוי לבעלי תשובה הגמורים אשר ברגע אחד עולין במעלה הגבוה וכזה רומז הנביא תקעו בחודש שופר עתה בראש השנה צריכין להחמיר בתשובתם ועבודתם ולתקוע בבחי' עבודתם הרפוי בידם כמו חודש שנתחדש מזמן לזמן תקעו לשם תשובה הגמורה הנרמז במלת שופר מלשון שפרו מעשיכם כי עתה בראש השנה השעה צריכה לכך וצריך להגביר התשובה על בחי' התחדשות העבודה ולזה גמר אומר בכסא ליום חגינו כלומר מכאן ראיה כי איתא בשל"ה שהביא בשם ספר א' שמצד המציאות מהראוי להזכיר עתה ראש חדש כמשפט כל השנה כי אם החג של ראש השנה גובר על בחי' ר"ח ע"ש וככה יש לרמוז תקעו בחודש שופר כנזכר ותקח לך ראיה בכסא ליום חגינו כלומר למציאות היום היותו ר"ח גבר עליו החג ונקרא ראש השנה ככה תגבור בחי' התשובה על החודש כמבואר ע"ש בדרוש ראש השנה הרחבנו ביאור אשר חכמים הגידו שופר של ראש השנה מצותו בשל איל כלומר עיקר התשובה של ראש השנה לירא ולפחד מאימת הדין אילו של יצחק ולזה אנו מקבלים עלינו עול מלכות מחדש ומלכא טעם בתולה טעים והכוונה שהקב"ה טועם תענוגים מחודשות מנשמות הצדיקים איך שהם עומדים באימה וביראה ופחד מורא מאימת הדין מהמלך המשפט ועיקר הקבלה לבלתי יעשה מכאן והלאה שום דבר קטון וגדול זולת מה שיגיע צד הנאה לבורא עולם ואפי' בעשות מעשי הכרחים שבלתי אפשרי זולתם מקבלים עליהם שגם שם יבנו ויתקנו קומת השכינה כמבואר לנו כמה פעמים מהות הענין שאין לך שום דבר לבטלה בעולם והכל מורה על פועל החכם שברא הכל בחכמה ובכל מקום יש התלבשות איברי השכינה השוכנת בפרטי הנבראים והצומחים והדוממים וגם שם שם להם חק ומשפט לעשות עבודת רבם להגביה איברי השכינה אל מקומה הרמתה ומורא יעלה על ראשם שלא תלך שפע והארה עליונה הנשפע תמיד בהעולמות בשביל ישראל לחיצונים כי אם להעלות הכל אל ראשית המחשבה שורש ומקור המציאות שנמצא בעוה"ז וזה תכלית המכוון בכוונות הנענועים שאנו מנענעין עם הלולב ומיניו בחי' הדעת אל השש קצוות דהיינו לחבר בחי' הדעת והחכמה אל כל המדריגות כפי עוצם ה ההשגה ודעתו שמכיר בסימני פלאי החכמה שהבורא ב"ה מראה א"ע ונדמה אליו באמצעות התלבשות מדותיו מצד פעולותיו אשר אין שעה ורגע דומה לחברתה ומיום הבריאה עד סוף כל הדורות עדיין לא היו שני ימים שוים בדומה אחד אפי' של שעות ורגעים לא יהיו בדומה אחד כ"א בכל שעה ורגע משתנה כביכול בדמיונו בכדי להשיגו בבחינות מחודשות ואם יש משכיל דורש אלהים ומשיג משם רמזיא דחכמתא בזה כחו יפה להכניס לשם הארה עליונה להיות שעושה בהתקשרות החכמה והחכמה תחיה ומבררת ואז מחזיר מחשבה הנאצלה למקומה אשר היה שם אהלה מתחלה. כלל העולה עיקר תפיסת ההשגה אינו כ"א מהבנין ולמטה כמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ולמטה עיקר בנין העולם מוסב הדיבור לשכינה הנקרא עולם מלישנא דעולימא ושם יכול רעיון לבות בני אדם לתפוס מחשבותיו הקדושים הניכרים מתוך מעשיו וכל או"א מישראל כפי אחיזת נשמתו למעלה יכול להעלות אל ה' איירי השכינה. וזהו הנרמז בכתוב