Ohr HaMeir, Sukkot 9

והנה כלפי דברים הנאמרים מה מאד צריך כל א' מישראל להתבונן בפנימיות מחשבתו וקירות לבו לאנה פונה מחשבתו ומגמתו בקנין האתרוג והלולב וידע אנוש בנפשו מה מעשהו עד סוף היינו מהות קבלת עול מלכות שמים בראש השנה ומה מעשהו עתה בגמר העובדא לאן פונה מחשבתו ואפי' ידמה בנפשו שיודע כל הכוונות עם כ"ז לא כל מי שרוצה ליטול השם יבא ויטול ואפי' הפכפך במעשיו ולא קישט מדותיו וא"כ מה יועיל בכוונותיו בנענועת הו"ק ולכל פינה שהוא פונה אינה דרך ימין אלא מצד שמאל שיש לו אחיזה במדותיו וממילא אם הוא בעצמו אינו כלי מוכן ומוכשר להיות קרוב עם הכנות רמ"ח אבריו להשראת אלהות אינו כלום ואינו מעורר למעלה להיות רשומו ניכר באתערותא דלתתא כי העיקר שיקרב אותן הכוונות אל השכל לנהוג עמהם מלא קומתו מראש עד עקב לדעת איך להתנהג את עצמו בעבודת הבורא ב"ה כל השנה כולה כי עתה בחג שואבת רוח הקודש על כללות השנה וכדאיתא במאמרם למה נקראת בית השואבה שהיו שואבין משם רוח הקודש והחי יתן אל לבו מהות שמחתו שמשמח את עצמו עתה בחג לערוך מחשבה שמחה זו מה עושה אם ראוי לשאוב מחמתם רוח הקודש והלואי שלא יצא מחמתם לחוץ כנזכר לעיל כי בשמחה תצאו ח"ו לגבול הקדושה ובודאי לא דברו חכמים משמחה כזה שאדם שמח מתענוגי אכילה ושתיה מרובה ובגדי תפארת שעושין לכבוד החג לשאוב מחמתם רוח הקודש רק עיקר הכוונה בשמחת מצוה במעלה על זכרונו שזכה להיות מעבדי ה' ויעקב בחר לו יה ומסר בידם סימנים שהם מהמנצחים ולא מהמנוצחים מצמצום אורות בהירים נפלאים ונוראים בדברי הגשמיים סוכה ולולב עם מיניו ואתרוג אשר במקומם המה אורות בהירים וזכים תכלית הזכות וצמצם אותם לקחת ביד ולילך עם סימנים שבהם בחר אל ואין לך שמחה גדולה מזה והם הגורמים עתה גמר היחוד אשר בארנו למעלה פ"ה כי יקח איש אשה חדשה מוסב על ראש השנה שהקב"ה הנקרא איש מלחמה לוקח אשה חדשה השכינה נקראת עתה אשה חדשה שאנו בני ישראל מחדשין המלוכה ועל דרך מלכא טעם בתולה טעים לא יצא בצבא שאז עדיין בסוד שמאלו תחת לראשי ולא יצא עדיין לגמר היחוד היינו נה"י הנקרא צבאות ולא יעבור עליו לכל דבר שאינו מייחד עדיין כל כינוי ליסוד לדבר כינוי לשכינה נקי יהיה לביתו שנה אחת כלומר להורות אימתי נקי לביתו לגמור היחוד בשלימות שנה אחת ע"ד הכוונה ויעשו כולם אגודה אחת אימא וברתא כלומר בהמשך הזמן בתשלום כל התיקונים מראש השנה וי"כ ועתה בחג זמן השמחה ושמח את אשתו יראת ה' להיות שנשלם בנין קומתה בגבורות וחסדים והיא כלי מוכשר לקבל הארה עליונה ואז שמח הקב"ה את אשתו ואנו בנים למקום ראוי לשמוח בשמחת אבינו שבשמים ולזה חג הקדוש הזה זמן שמחתינו לכוונה הנ"ל כי אין לנו לשמוח כי אם בשמחת הבורא ברוך הוא ושמחה כזו יתכן לו לשאוב רוח הקודש לשלול שמחה זולתה ומעתה תחזה גודל הזהירות והנקיות שצריך להיות על כל אחד מישראל עתה בזמן השמחה ולהתבונן במעוז שכלו ועומק לבו אם יש לו איזה חלק מצד כשרון פעולותיו וקבלת עול מלכותו מראש עד סוף מר"ה עד עצרת מה גרם למעלה אם יש לו חלק בבנין קומת השכינה אשר זהו עיקר השמחה להיות ה' איש מלחמה שמח את אשתו יראת ה' עתה בגמר תיקונה ובניינה ומי הוא הבונה הלא הכל מצד נשמות ישראל לערך אחיזתם בקומתה כנזכר והיא העולה עמהם להתפאר במעשיהם לומר חזי במה ברא אתינא לקמך ומראה לפניו קיבוץ כללות נשמות ישראל כי הוא דמות דכל דמיונות מתחזין בה ובהתאספם יחד גורמים כללות בחי' היחוד ונמצא ראוי שכל א' מישראל יתבונן בפנימיות מחשבתו איה איפוא בחי' היחוד שגרע בעצמו לערך בחינתו ואתה תחזה ששאל הקב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ ונתעוררו חז"ל באיזה איפה והכוונה כלפי דברינו הנאמרים אשר אנו בני ישראל כלנו איש אחד נחנו קומת אדה"ר מראש עד עקב כל א' באיזה איפה הידוע כשהסתכל הקב"ה על כללות הנשמות הכלולים בקומתו של אדם הראשון שנוקב והולך מאז עד אז עד סוף כל הדורות וצפה התענוג והשעשועים שיקבל מכשרון מעשיהם הטורפים זה הגורמת חיבור זווג יסוד עם ארץ העליונה לברוא העולם בשבילם ולזה שאל לאיוב איפה היית ביסדי ארץ כלומר בזווג יסוד עם ארץ באיזה איפה היית בקומת אדה"ר לגרום בחי' היחוד כמו כללות נשמת ישראל כל עדת ישראל יעשו אות השפעתו לחבר יסוד בארץ בתחלת הבריאה ככה הענין עתה בר"ה חוזר למציאות הראשון ראשית הבריאה לחבר יסוד בארץ לברוא העולם החדש ואינו נגמר תשלום היחוד לשמוח באשה יראת ה' כ"א בגמר כל התיקונים כנזכר ואז היא זמן שמחתינו להיות שאנו הגורמים באמצעות התיקונים מראש עד סוף תבנה ותכונן השכינה בגבורות וחסדים ונעשה כלי מוכשר לקבלה אות השפעתו ונמצא אין ראוי לשמוח כי אם מי שיש לו חלק בתיקונה ובניינה באיזה איפה שאחוז בקומתה ולהיות כי כן מה מאד ראוי שייראו ויפחדו בני ישראל להסתכל על דרכיהם שלא יהיו כל העולם שמחים והם עצבים עתה בזמן השמחה בהיות שאין להם חלק בשמחת הקב"ה כנזכר ולהיות הכל חולה בפנימיות הלב ככה פועל עם כוונות הסוכה ולולב ואתרוג בהנענועים לו"ק כמבואר לכן מברכין על הלולב אותיות לו לב כי רחמנא לבא בעי לאן שפונה פנימיות מחשבתו מעומק הלב וזהו שהעמיקו בדבריהם שהוא גבוה במינו גבוה ודאית וכללות הקומה נגרר אחר מחשבות הלב וככה בזי"ה סוד הלולב עולה עד הדעת וגבוה במינו וזה בזה תולה להמבין מדעתו ועוד יש לרמוז ענין הלולב לו ל"ב נתיבות החכמה בסוד ל"ב חוטים שבציצית כלפי דברינו הנאמרים שבראש השנה יקח אשה חדשה ועתה בחג גמר היחוד ושמח את אשתו אשר לקח כנזכר. ואנו רואין בנוהג שבעולם כי יקח איש אשה ביום חתונתו וביום שמחת לבו מנהג העולם לשלוח מהכלה טלית וציצית להחתן ומנהג ישראל תורה ואמרתי טעם לשבח ע"פ דבריהם מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה שיגר לה ד' מאות וגו' ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וגו' אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת צונו אלהינו וציצית שמה וגו' ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים עתה תחזה היות שהזהיר במצות ציצית מצילתו מן החטא ואפשר לרמוז בכתוב נואף אשה חסר לב כלומר מאין נמשך לו לאדם להיות נואף אשה מורה הכתוב באצבע שסיבת חסור ל"ב חוטין שבציצית ואינו זהיר במצות ציצית וחסור העדים הנאמנים שיטפחו לו על פניו ואינו נשמט מהעבירה ולכן ביום חתונתו וביום שמחת לבו של אדם ביום שנכנס לחופה עם בת זוגו שולחת לו טלית עם ד' ציצית ל"ב חוטין ורומזת לו הרי שלך לפניך חלקך הניתן לך מה' אשה משכלת כרמז הנזכר באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו ליתן לב לשמוח בחלקו דייקא ומעתה תחזה מנהג ישראל תורה ועושין בתחתון לרמוז בעליון ואין שום דבר בעולם לבטלה הכל בחכמה. והנה מנהגינו עתה בזמן השמחה מיום הראשון של חג עד ש"ע כמנהג נשואין ביום חתונתו של האדם ושמחת המשתה וכאשר באמת משלו משל חז"ל במדרש ע"פ ביום השמיני עצרת תהיה לכם משל למלך שעשה סעודה וכו' ואמר המלך לעבדיו עשו לי ולבתי סעודה קטנה ואתה תחזה כל השבעה ימים אנו מקיפין את המגדל פ"א בכל יום וביום הז' שבעה פעמים ונוהגין להתיר האגודה של הלולב בהושענא רבה בעת ההקפה כאשה וראשה פרוע קודם החופה וביום השמיני עצרת תהיה לכם ואז גמר היחוד כנודע מכוונות ולכן נוהגין אז להקיף המגדל בספר תורה עצמה ואז הוא זמן סעודה שמשמח האיש הקב"ה עם בתו הקטנה כנוי לשכינה כנזכר לנו לעיל ושמח את אשתו ובין תבין אשר לפניך אם בעל נפש אתה להיכן הדברים נוטים וזהו הרמז בלולב לו ל"ב כמשפט הכלה שרומזת לחתן בטלית עם הל"ב חוטין לרמוז לו שאין לו לשמוח כ"א בכנסת ישראל ולא באו"ה וה' יכפר ודוק מאוד ותבין הלצה "אל "תבואני "רגל "גאוה ר"ת אתר"ג להיות רבים הם המתפרצים ומתפארים וכל או"א קונה אתרוג לעצמו וכל עצמו והנהגת דרכו רחוק מהאתרוג ולולב עם מיניו כרחוק מזרח ממערב כנזכר לעיל מהות כוונתם ומגמת נפשו של אדם בנענועות הלולב ולכל פינות שהוא פונה לאן יפנה מחשבתו והמתפארים לבם בל עמם וכל או"א לכבוד עצמו דורש ושלו אינו רואה אבל רואה באחרים לעשות כמותם מצד הבושה קונה ג"כ אתרוג לומר שגם הוא מהמהדרי' במצו' ומי בקש זאת מידו שהאתרוג גורם לו התפארת ואין אני והוא יכול לדור וגו' כי כל המתגאה כו' ונמצא הרגל מביאו לידי עבירה ולא די שאינו מטהר א"ע ברגל אלא שמתגאה וזהו "אל "תבואני "רגל "גאוה שאל יבוא האדם ע"י הרגל הקדוש לידי גאוה ותפארת לו מן האדם באתרוג שקונה להתגאות ולהתפאר לזה רשום בר"ת אתר"ג בלא אות וי"ו להורות הסתלקות אלופו של עולם הקב"ה הכינוי באות וי"ו כנודע מספרים מחזיר פניו מאתרוג שהרגל מביאו לידי גאוה לאפוקי אישים משכילים הקונים אתרוג לעשות רצון קונם ואדרבה קונים שלימות במאני קרבא אשר בידייהו ומעשיהם בכוונות נענועת הלולב לו"ק כמעשיהם בר"ה בתקיעת שופר מעוררים האבות כלליות ג' קווי המדות לתקנם ולהכניס בהם הדעת וכן הכוונה בנענעם הלולב גם כן ע"ד הנזכר והכל עולה בקנה אחד להמבין מדעתו וזה תולה בזה ע"ד מאמרם ז"ל מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו כמבואר למעלה ולקחתם לכם ביום הראשון מוסב על ראש השנה פרי עץ הדר וכפות תמרים שאז הוא זמן קבלות עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה בשבעה מדותיה. ואמרתי בדרך צחות מה שיסד הפייטן וירוממוך בקהל עם וישמעו רחוקים ויבאו ויתנו לך כתר מלוכה כי הנה חז"ל נתעוררו ע"פ מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה יחשב לו להזהיר בא שלא יברך וישבח את חבירו בקול גדול לומר שהוא מכניס אורחים וביתו פתוח לרווחה ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות שההוצאה מרובה על השבח ויבאו רחוקים ויאכלו כל מה שיש. לו עד שלא ישארו אחריהם ברכה וחסרון כיס יותר מכולם בהוצאה יתירה על השבח שמשבחים אותו ברבים ומדות הקב"ה אינו כן ואדרבה לזה רצונו יתברך שיברכו אותו בקול גדול בקהל עם ועדה וישמעו רחוקים שנתרחקו מהבורא ויבאו ומי יתן והיה לבבם זה להם שישמעו ויבאו ויתנו לך כתר מלוכה ולזה נוהגים העולם בהגיעם לתיבת מלך זעק לבם בקול גדול מלך להראות שמחדשים המלוכה וישמעו רחוקים ויבאו ג"כ ליתן כתר מלוכה וגם עתה בחג זהו עצם הכוונה במאני קרבא בונים מדות המלה כמבואר וידע נאמנה באתרוג כזה שורה הקב"ה ונעשה מילוי באות וי"ו המורה על הקב"ה שמחזיר פניו לקבל מהם סדר נענועסת ואז טוב להם בזה ובבא אסנ"ו: