Ohr HaMeir, Sukkot 8

בגמרא איתא שאל ר' זריקא את רבי ירמיה מפני מה מברכין על הלולב אחד מפני שהוא גבוה וכו' ונראה להקדים ביאור הכתוב טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד תורה הרבה ופירש"י חכמתה של סרח עמדה להם יותר מכלי קרב שהיה בידם להלחם והכוונה כבר בארנו תחלת רצונו יתברך רצה לגלות התפשטות אלהות באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעט קומתו ואח"כ נתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב והכוונה התגלות שעלה ברצונו הקדום להראות ע"י אדם הראשון תיקנו האבות שלשה וכנזכר לכן נקרא אברהם אבינו אזרח א' זרח היותו זריחה ראשונה להראות לבאי עולם התפשטות אלהותו והרגיל שמו בפי הבריות לעובדו יתברך במדות האהבה וכאשר בארנו למעלה שם מה דאיתא בספר הבהיר אמרה מדת החסד הקב"ה רבש"ע עד שלא בא אברהם אבינו ע"ה ויצחק אבינו הראה לבאי עולם שיש דין ויש דיין לעובדו ביראה והן המה הבארות שחפרו האבות שפתחו שכליים בעבודת הבורא ב"ה כמו דאיתא בז"ח ע"ש ואחרי שנפלו בני ישראל למצרים אזי מגודל טורח העבודה נשתכח מהן אותם השכליים: שחפרו האבות ראשונים ונשקעו בקליפיות עד שבא משה רבינו וע"י הראות אותות ומופתים במצרים הוציא להם הדעת מגלות לדעת כי ה' הוא אלהים ובידו לשדד המערכות כאשר זכרנו מזה במקומו והורה להם דרכי אל עד שנק' דור דעה וזככו וטהרו כלי גופם מבית עד שזכו לקבלת התורה וכמו אז כן עתה יש בכל אדם ובכל עת וזמן בחי' נפילת מצרים באין לו התפשטות השכל לעבודת הבורא זה נק' מצר ים החכמה ובהכין את לבו לדרוש אחדותו יתב' דהיינו שנותן דעתו לפרטי עניניו אפילו הגשמיים לעבוד עבודת בוראו בדביקות והתקשרות הדעת זה נקרא בחי' יצ"מ שבחי' הדעת הנקרא משה מוציאו ממיצר שלו ואיתא בתחלה היה הדעת בגלות ועתה המדות המה בגלות בחוץ הענין כי אם תשאול לקטן שבקטנים היש לך אמונה בבורא עולם אזי יאמר שהאמונה תקוע בלבו שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות ועם כל זה לבו בל עמו ולא זר מתאות לבו מכל הבא בידו מפניות ורמאות וכדומה ממדות מגונות והכל מורה היות המדות המה בגלות ואינו יכול להכניס הדעת בהמדות ולזה תיכף אחר צאת בנ"י ממצרים בא להם מצות ספירת העומר עצם הכוונה להכניע הדעת שנודעת להם באמצעות יצ"מ להמדות כמבואר לנו למעלה בדרוש ספירת העומר באורך ע"ש כי זה תכלית עבודת אדם לקשוט מדותיו לנקותם ממום ז' תועבות הפכיים ולכוון מדותיו למדות הבורא לבלתי יאהוב כ"א אהבת הבורא וכן היראה כי אם יראת הבורא ב"ה. וע"ד שבארנו פ"ה ואהבת את ה' אלהיך התורה מלמדת לאדם דעת בהיות שנתעורר בקרבו איזה בחי' אהבה ישכיל לדעת אם בחי' אהבתו שוה בדומה אחד לאהבת הבורא כי על הרוב מה שהאדם אוהב שנאוי אצלו ית' וכאשר איתא בוידוים אשר אהבת שנאתי ואשר שנאת אהבתי ובאמת חובת גברא להשוות מדותיו למדת הבורא ב"ה בכולם יכניס הדעת לעשותם בהתקשרות וכלל זה נקוט בידך אפילו ילמוד האדם כל הספרים שבעולם וישיג השגה גדולה אם אין לו התפשטות השכל להכניס רובי תורתו והשגתו לפרטי עניניו ומדותיו שנוהג בעולם אינו כלום ואין עובדתו שלימה ורצויה לפניו ית' ולכן בין פסח לעצרת זמן קבלת התורה מצוה עלינו לספור העומר להכניס הדעת של יצ"מ להמדות בכדי שיהיה כלי מוכשר לקבלת התורה וככה הענין עתה כבר נתבאר לנו פ"ה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים והכוונה להורות בא הכתוב שצריך האדם ליקח אלו המדות המרומזים בכלי קרב האתרוג ולולב עם מיניו מורים לזי"ה צריך האדם לקבל עליו מיום הראשון ר"ה שהיא ג"כ יום המלחמה וזאת עיקר מגמת נפשינו עם סדר התפלות וכוונת שופר עצם הכוונה לקבל עלינו בסוד הדעת מלכותו יתברך לבנות אותה ולסעדה קומה חדשה כמבואר לעיל פ"ה כי יקח איש אשה חדשה ע"ש ובמה נאות לאדם לבנות קומתה הכל עם זי"ה אשר בהם תולה עיקר תיקונה ובנינה ומהות קבלת עול מלכות שמים בר"ה כמו יציאת הדעת מגלות בפסח ועדיין המדות המה בגלות לכן מצוה עלינו' תיכף אחר ר"ה וי"כ לישב בסוכה שבעת ימים הידועים כנזכר בפתיחת הדרוש לגמור הענין ממש בעובדא שאנו לוקחים הלולב ואתרוג ביד ומנענעים אותו הדעת שקבלנו עלינו בראש השנה להכניסו בהמדות להמליך מלכותו בשית סטרין מורה ו"ק בענין ספירות העומר בז' שבועות בין פסח לעצרת כל עצמו להכניס הדעת שהוציא מהגלות למדות כן עתה ראשית לקיחת המאני קרבא מאז מיום ראשון ר"ה וזה ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ואז היא למעלה מהזמן כנזכר לנו בדרוש ר"ה ביאור פ' אשרי העם יודעי תרוע' ה' באור פניך יהלכון ע"ש באורך ותוכן הדברי' אשרי העם שהכינו את לבם לדרוש אחדותו ויחודו לדעת ולהשכיל היום תרועה המורה דין והוי"ה המורה רחמים גם שניהם אחדות א' ותועלתם גדולה ונשגבה אשר באור פניך יהלכון באור המאיר בהגוונים כי כל זמן שהאדם תחת הגוונים שהוא תחת חלקי הזמנים הרבה מבטלים יש לו ממקרי ופגעי הזמנים הטורדים אותו מדביקתו ועבודתו לאפוקי כשמגביה א"ע למעלה מהתחלקות הזמנים לבלתי ירגיש ויחוש מצורך עצמו כלום מעולם הזה כי אם מה שנוגע אל התורה ועבודה שם משים עיניו ולבו כל הימים ועושה א"ע כאלו הוא תינוק המוטל קשור בחיתולו ואינו יכול לנענע שום תנועה ואם האדם משים א"ע בר"ה כזה זהו תכלית שמגביה א"פ למעלה מהזמן ושם אין דין כלל והכל נמתק בשורש וזהו אשרי העם יודעי תרועה הוי"ה לשון התחברות שמייחד ב' בחינות דין ורחמים והכל שוה לפניו באהבתו את הבורא ב"ה עד שמוסר נפשו ומאודו וכל אשר לו בחפץ ורצון הבורא ב"ה והפעולה באור פניך יהלכון באותו האור המאיר אל בחי' הפנים המה חלקי הגוונים ובזה בארתי מה שאנו אומרים בכל יום בש"ע בברכות שים שלום ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום ולכאו' יש להבין איך תקנו לנו קדמונינו לומר ברכנו אבינו כלנו כאחד והלא צרכי כללות עמך ישראל מרובים וכל א' מישראל שואל צרכיו הפרטים מה שחסר לנפשו ומה שחסר לזה אינו חסר לזולתו ואיך יתכן לומר ברכנו אבינו כלנו כאחד בברכה אחת ובאמת ע"פ הדברים הנאמרים יובן כי עיקר מגמת נפשינו לזכות לאור המאיר אל בחי' הגוונים המה זי"ה אשר בכאן יש בחי' התחלקות משא"כ באור המאיר אליהם אין שם שום התחלקות כלל וכל פרטיות שיש בעולם הפירוד שם כלולים באחדות גמור ולזה אנו שואלים ומתחננים לפניו יתברך ברכנו אבינו כלנו כאחד ונפשך לדעת איך יתכן שיתברכו כללות עם בברכה אחת לזה בא התשובה בצד השאלה הכוונה שנזכה כלנו שתברכנו באור המאיר לפנים ושם כללות הברכות לערך צרכי הפרטים ולזה אנו אומרים כי באור פניך כלומר כיון שזכה לעורר אור המאיר בפנים נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים ואהבת חסד וצדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום כלומר כללות הברכות והטובה שמונה והולך כלולים שם באחדות גמור ונחזור לענין ההפרש של ראש השנה משל עתה הגם שכוונתם עולים בקנה אחד כמבואר אמנם החילוק בראש השנה אינו רק בסוד קבלת הלב לבנות קומת השכינה ובסוד הדעת ועתה בחג מכניס הדעת בשית סטרין בעובדא ממש כמבואר לבנותה בחסדים ומיום הראשון עד כלות החג הענין לבנותם בגבורות וחסדים וכמאמרם ז"ל מאן נצח דינא מאן דמאני קרבא בידייהו כלו' המאני קרבא שהלחמו ביום קרב ומלחמה בר"ה מול צר הצורר ומעיק לשכינה אז עיקר המלחמה תולה במלולא בזריקת החצים מתורה ותפלה ותקיעת שופר ועתה בעובדא לוקחים המאני קרבא בידייהו ומראים בעצמם כנזכר מהות הנענועים ובודאי נצחו דינם בראש השנה גם כן כי באמת ענין כוונות ראש השנה עד כלות החג הכל ענין אחד להכין אותה ולסעדה בקומה שלימה ובנויה בגבורות וחסדים והכל תולה בקישוט ונקיית מדותיו להיות טהור וזך בהם כמבואר ועתה נחזור להביאור אשר לפנינו טובה חכמה מכלי קרב ומלת טובה משמעו לשון הדלקה כמו בהטיבו את הנרות והכוונה לרמוז הנ"ל להיות בחינת הטבה והדלקה לחכמה תתאה היא השכינה תולה בקישוט מלא קומתו של אדם וככה גורם בניינה לערך אחיזת נשמתו למעלה כנזכר לעיל כמה פעמים ולהיות עתה בחג הסוכות עיקר קישוט המדות תולה במעשה המצות אשר בידייהו הלולב ואתרוג שהם נקרא מאני קרבא וזהו טובה חכמה השכינה הנקרא חכמה תתאה כמדובר נדלק' ואתנהירא מכלי קרב מוסב על הלולב עם מיניו ואתרוג שהמה המאני קרבא אשר בידייהו ובזה כחם יפה להאיר אור' בשכינה ובא להוכיח על פניהם ראו מה החטא גורם וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ומשמעות חוטא לשון חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים והיינו בהיות חסור אפי' מדה אחת שלא קשטה ותקנה כראוי וכוון שחסר א' מהנה המדות נמצא הוא בעל מום במדה זו וגם כן בקומה עליונה נוגע זה הפגם לערך אחיזת נשמתו בשכינה ואינה בחינת כלי מוכשר לקבלה ונמצא להיות כי כן מה יתן ומה יוסיף אפי' אם ינענע כל היום הלולב עם מיניו המורים לחבור זי"ה מחסד עד מלכות ולכל פינה שהוא פונה מרשיע בעצמו פנה לדרום מדות החסד צריך להיות נקי וזך בכללות ז' המדות הכלולים בחסד וכיון שהוא חסור אחת מהנה אינו יכול להשפיע לנוקבא ולגמור צירוף הוי"ה ואדרבא עושה פירוד והריסה בצירוף שכבר חתם הבורא ב"ה כנזכר למעלה בדרוש ומעתה תבין מה החטא גורם ויאבד טובה הרבה לו לעצמו וגם לשכינה שאינה כלי מוכשר לקבלה בסיבתו ואחיזת נשמתו בקומתה ע"כ יחרד האיש וילפת הרוצה לגשת אל עבודת הבורא ולהיות מן המהדרים במצות לקנות אתרוג ולולב מאד יתבונן על כל פרטי מעשיו וקישוט מלא קומתו אם הוא ראוי לעובדא כזאת ומה שיגרום בנענועת הלולב כנזכר להיות מהבונים ולא מהמהרסים ובודאי יתמלא בושה וכלימה להשוות מדותיו לעדות הבורא ב"ה ואז יתכן לו ג"כ כוונות של האתרוג עם הלולב כמדובר ומעתה תשכיל לדעת מאמרם ז"ל מה ששאל ר' זריקא את ר' ירמיה מפני מה מברכין על הלולב להיות שעיקר הכוונה עתה בחג להכניס הדעת שקבלנו בראש השנה אל ז' המדות כנזכר וא"כ כללותם בכלל התיקון ולמה יצא הלולב מהכלל לברך עליו דייקא לזה אמר מפני שהוא גבוה במינו כלומר להיות שבו כלולים כללות המדות ובאמצעות היסוד עובר השפעה ושכינה מדעת הכללי שאין בטבעי שאר המדות לעלות כמוהו במקום גבוה דעת עליון להוריד משם הטפה גמר היחוד של ראש השנה כמדובר ודוק היטב: