Ohr HaMeir, Sukkot 7

ראשון לחשבון עונות מאד צדקו דבריהם לכוון האמת כי מיום הראשון לפי דברינו מוסב לראש השנה עיקר עובדותינו עם התפלות ותקיעות שופר כוונתו ידוע למשכילים הוא רק בסוד שלשה ראשונות ששם למעלה מהזמן והכל בסוד החכמה והבינה והדעת ועתה אנו מכניסין את הדעת בהמדות וכאן יש מגע נכרי וחשבון עונות ודאי דהיינו מהבנין ולמטה מקום החשבון לאפוקי בשלש ראשונות אין שם בחי' חשבון וכאשר בארנו בפרשיות הקודמות אש יצאה מחשבון הכוונה מאין יצא אש של גבוה המורה בחינת דין לעשות ברשעים הכל יצא מחשבון היינו מהבנין ולמטה שכאן מקום החשבון ויש בחינת טוב ורע מפני השכר ועונש כנודע ולזה כוונת במדרש ראשון לחשבון עונות כמדובר להיות עתה בחג הסוכות התפשטות הדעת בהמדות מקום החשבון וזהו כלל גדול בתורה שהעיקר בריאות האדם בעולם הזה לתקן ז' ימי הבנין ולהעלות התחלקות המדריגות למקום אחדותם מציאות הראשון שהיה הארץ שפה אחת ודברים אחדים בלי שום פירוד ויהי בנסעם מקדם קדמונו של עולם נעשה בחינת פירוד וחובת גברא לדרוש אחדותם כי זה עיקר רצונו ית' בבריאת עולמו בשביל ישראל. ובזה תשכיל לדעת מה שיסד הפייטן וחן בשלם סוכו אז היתה חניית סוכו בהקדים נעים זמירות ישראל נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון שמה שבר רשפי קשת וכו' נאור אתה מהררי טרף והנראה דאיתא רבי אליעזר הגדול אמר קודם שנברא העולם היה הוא ושמו סתום בגויה והכוונה כי עיקר התגלות צרופי שמותיו הקדושים ותואר כנויו הוא ע"י נשמות הצדיקים שהם משיגין אותו יתברך באמצעות התלבשותו בצמצום מדותיו שפועל בעולמו וככה נקרא בשם אם פועל חסדים נקרא בתואר אל וכשמרחם על הבריות נקרא רחום וחנון וכדומה מתואר כנויו מה שאין כן קודם הבריאה אין אדם בארץ לפעול עמו אותן המדות לקנות שמות כפי הפעולה וכללות השמות והתוארים היו כלולים וכמוסים בעצמותו והכתוב רומז הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל כי באמת הקב"ה יושב וממתין ומצפה מתי יבא איש צדיק לעובדו בלב שלם להשיג רוממותו וזהו שומר ישראל מלשון ואביו שמר את הדבר כלומר הקב"ה ממתין לביאת צדיק להתפאר בכשרון פעולותיו ולזה רומז הכתוב ישראל אשר בך אתפאר ר"ל מתי אתה במדריגה כזה לכנותך בשם ישראל המורה שם המובחר אשר בך אתפאר ע"י מעשיך הטובים מגיע לי התפארת באמרם פלוני שלמד תורה כמה נאה מעשיו ואז ניכר חכמת הפועל ונתפאר ונתגדל שמו ית' בפי הבריות וזהו נודע ביהודה אלהים כלומר באמצעות כללות אומה הישראלית המכונים בשם יהודה נודע ונתפרסם שמו ואלהותו בישראל מורה בחינה יותר עליונה אשר בשם ישראל יכונה וכאמור ישראל אשר בך אתפאר גדול שמו נתגדל שמו ומתרומם יותר ויותר וסיבה זאת גרם בחי' הצמצום בכללות העולמות והתפשטות אורותיו הבהירים הכל בכדי לקבל תוספות תענוג מעמו ישראל וממכון שבתו השגיח היש משכיל דורש אלהים להעלות ההתחלקות למקום אחדותם וזהו ויהי בשלם סוכו כלומר באמת גם שם בבחי' ההשפעה הנשפע לבינה הנקרא סוכה גם שם חנייתו אמנם עיקר מעונתו והנאתו שמקבל תוספת פרטי תענוגים מחולקים הוא מהמדות ולמטה כשהשפע והארה עליונה עוברת דרך כללות זי"ה בהעברת היסוד צדיק עליון הנקרא ציון כנודע אז היא עיקר חנייתו והנאתו יתברך כי כאן כללית התענוג נשבר לפרטיות חלקי התענוגים ושא עיניך וראה בנין העולם מראשו ועד סופו אחד היה אבינו הראשון אדם קדמאה בו כלולים ששים רבוא נשמות מראשית הבריאה העתידין להבראות עד סוף כל הדורות ואח"כ חלק מלא קומתו לפרטיות שבע זכאי קשוט ואח"כ לי"ב שבטים וע' נפש וגו' מזה יתבונן המשכיל היות רצונו יתברך לקבל תוספות תענוגים שונים מבחי' פרטיות לערך חלקי דעות ישראל שאין דעתן דומה זה לזה וכבר נודע שבחינת התחלקות נולד ממדות היסוד משם יפרד ופרחין נשמתין וזהו שרומז ומעונתו בציון עיקר המעון וחנייתו הוא בבחינת ציון כינוי לצדיק יסוד עולם נותן טעם לשבח למה בציון דייקא אוה למושב לו על שאמר הכתוב כי בחר ה' בציון אוה למושב לו ולא בחר במדות העליונים לזה רמז כי שמה בציון כינוי לצדיק יסוד עולם שבר רשפי קשת שבירה מורה בחי' התחלקות הכללות לפרטיות כלומר רשפי אש שלהבת יה המורה לאבא ואמא שני אותיות י"ה אחדין דלא מתפרשין ותענוג תמידי אינו תענוג כשבאו אותן רשפי אש בהעברת היסוד אשר משם נעשה בחי' התחלקות הנשמות שמה שבר רשפי קשת בכדי שיקבל ריבוי חלקי התענוגים מפרטי נשמות הצדיקים כנזכר ונוטריקון קש"ת "קריבו "שושבינין "תקונין. והרמז הצדיקים נקראים שושבינא דמטרוניתא הן הן המה בכשרון פעולתם מקרבין תיקונין לשכינה והיא העולה למעלה להתפאר במעשיהם לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וכיון שגורמים יחוד ממילא נמשך המשכות משפע ברכה עליונה מעולם לעולם ומהעלם לגלוי וכל עצמם ומגמתם אינם חשים מצורך עצמם כלום כ"א לאפשא זינין ונונין עם רחשין לקבל מהם תוספת תענוג כנזכר והבן הענין מאוד ולזה רומז נאור אתה אדיר מהררי כלומר מונה והולך שלשה בחינות תוארים לפעמים נקרא נאור אותיות נורא ולפעמים נקרא אתה ולפעמים אדיר כולם כנויים לתוקף פעולותיו וככה קונה תואר שמות וכנויים ומורה באצבע מאין נולד בחי' ההתחלקות ושנוי תואר כנוייו מהררי טרף ידוע האבות נקראו הרים ואין היסוד משפיע לנוקבא כי אם בקבלו ההשפעה מכללות הו"ק שלשה קוי חסד דין רחמים אבהן דעלמא חג"ת ונה"י בנים לחג"ת כנודע מכתבי האר"י זלה"ה וכנזכר בזוהר פ"ה מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם ואין נסתר מחמתו ותוכן דבריו הקדושים היסוד נקרא וי"ו זעירא וסגולתו לעלות עד הדעת ולהוריד משם הטפה ובבחינה זו נקרא קצה השמים כי ז"א בכללו נק' שמים וקצה השמים עליונה כנוי לבינה ומדות המלכות שמשפיע נקרא ג"כ קצה השמים ורומז הכתוב מקצה השמים מוצא וי"ו שם מציאות ו' זעירא בחי' צי"ע ותקופתו על קצותם היינו כללות הקצוות סגולתו להקיפם ולעלות עד הדעת ולהוריד משם הטפה ואין נסתר ונעדר שום מדה מו"ק מחמתו משמעו לשון חימום היינו מחמימות היסוד בהשפיעו לנוקבא אין נסתר אחת מהנה המדות וכולם בכלל חמימות היסוד ובצירוף כולם משפיע לנוקבא להוציא מאורות עליונים מהעלם לגילוי להיות בחינת התחלקות וזהו מהררי טרף היינו מה שאבות הנקראים הרים מערבים ומטריפים בכללות העברות היסוד ע"ד ביצה טרופה משם בא בחי' התחלקות ונשתנה בתואר כנויו נאו"ר את"ה אדיר וכמבואר בפרשיות הקודמות מה שאנו אומרים המלך המרומם לבדו מאז קודם שנתלבש אלופו של עולם בזי"ה הי' רק מלך המרומם המשובח והמפואר והמתנשא מאין קנה שמות אלו עמהם מימות עולם היינו אחר שנתלבש בימות עולם ז' ימים הקדמונים ע"ש וזהו שיסד הפייטן וחן בשלם סוכו ע"ד ויהי בשלם סוכו כמבואר ולהיות ששם בסוכות שלם לא היה חנייתו בשלימות לקבל פרטי תענוגים והנאה כנזכר "אז היתה חניית סוכו מלת "אז מורה כשנתלבש אלופו של עולם בז' ימי הבנין היתה חניית סוכו בשלימות ביתרון שאת כי כאן עיקר מעונתו ע"ד ומעונתו בציון כי בחר ה' בציון אוה למושב לו שם שם דייקא בשביל פרטי חלקי התענוגים התולים רק מהבנין ולמטה שיש שם תערובות רע בטוב ובזה תולה השכר ועונש ומזון הנשמות בעולם המנוחות והכתוב רומז צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך והכוונה ע"ד שדרש בזוהר ת"ח בשעתא דבר נש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקייא אחרנין שויין מדוריהון עמיה אמר רבי אבא אברהם וה' צדיקיא ודוד מלכא הה"ד בסוכות תשבו שבעת ימים שבעת ימים כתיב ולא בשבעה ימים כגד"כ ששת ימים עשה ה' את השמים ולא בששת ואמר ר' אבא כתיב בסכות תשבו שבעת ימים ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזי תניינא לבני עלמא קדמאה לאושפיזי כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוי חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמין לאושפיזין ולהבין כל זאת ארמוז בקצור כי כבר דברנו מזה כמה פעמים בפרשיות הקודמות היות עיקר עבודת האדם בעוה"ז לתקן זי"ה לנקותם ממום מגע נכרים שיש להם אחיזה בהמדות וכנגד זי"ה יש ז' תועבות הפכיים ואברהם אבינו הנקרא אזרח ובארנו למעלה הטעם במלת אזרח א' זרח היות זריחה ראשונה בעולם להרגיל שמו בפי הבריות ואחז במדות החסד לבלתי תת לכת התפשטות החסדים לחיצונים וזה הכוונה שאמר ר' אבא אברהם אבינו כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין והכוונה במלת פרשת אורחין היינו שבעה ימי הבנין בכאן נתפרשין אורחין עליונים יש אהבת טובים הנוגעים לעבודת הבורא ובהתפשטות למטה הוא אהבת ניאוף וכדומה וכן יראה נתפשט למטה ונעשה יראה רעה בסוד אברהם ישמעאל דנפיק מיניה יצחק עשו דנפיק מיניה כי מהבנין ולמטה נתפרשו האורחין עליונים וזהו הכוונה דאיתא בספר יצירה פנה נדרום וחתום ביה"ו וגו' להבין כי היה הקב"ה אתם התפשטות המדות בצרוף שם הוי"ה ב"ה לומר עד פה תבא ולא תוסיף בכדי שלא יתפשט יותר מדאי והחתימה של מדות הדרום אותיות יה"ו וכן שאר בחי' הקצוות חתם בצרוף הראוי להיות במדת זו צפון מזרח מעלה מטה וכאשר בראשית הבריאה חתם באלו הצרופים מסר כזה לעבודת האדם לבלתי יהרוס הצרופים ברוע מעשיו כי אישים פועלי און אשר לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' יהרסם ולא יבנם לחתימת הצירופים שבששה קצוות המה זי"ה וכמבואר מהות הנענועים שאנו מנענעים הלולב עם מיניו עיקר הכוונה להכניס הדעת בהמדות ולחתום בכל א' מהם צרוף הראוי לבלי יתפשטו יותר מדאי לחיצונים כי מלת חסד נושא שתי תיבות חס דלת ואם חס האדם להשפיע לדלת הראוי להזריח אור במקום הנראה חושך אזי מה טוב חלקו אמנם לפעמים נתעורר לאהבה רעה ממדות התועבות שגם זה נקרא חסד חס דלת ורצונו לחוס על בחי' הדלת המנוגב מכל טוב ולא ידע כי בנפשו הוא ונמצא עושה הריסה בצרוף הראוי למדת החסד וכדומה שארית המדות יש נגדם הפכיים ולכן היתה החתימה בצרוף אלו האותיות שבשם הוי"ה ב"ה לבלתי יתפשטו חוץ לגבולם ותיכף שהמשכיל מתבונן במעוז שכלו שכאן תוכל המדה הקדושה להתפשט עד לקליפות אזי עושה גדרים וסייגים ומקשט מדותיו לבל יצא עמהם חוץ לגבול הקדושה וגורם ח"ו השפעה לחיצונים ונעשה צרופים בקליפיות וכן יחרד האיש וילפת אפילו בפוסקו בתורה ועבודה ותפלה לערך מחשבתו להעמיק למעלה ולא לתועלת עצמו ובפרט אם יש לו איזה פניה ח"ו להיות לו תפארת מן האדם בהתגלות עובדותיו ומעשה מצותיו הכסיל הזה בחושך הולך ולא אור וגורם הורדת השפע לחיצונים אמנם לא דברה תורה במתים כ"א אפילו הנגשים לתורה ותפלה מהראוי להיות שכל עצמם ומגמתם רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמן לתקן מדות עליונים ולזה אנו מכוונים אחר כל הנענועים והמשכות הדעת אל הקצוות כמבואר הופכים פניהם למערב ומנענעים בחי' כלליות אלו אל ה' אחרונה היא השכינה במערב להראות הענין שכל עצמינו ומגמת נפשינו בכוונות הנענועים כ"א שהשפע וברכה עליונה שאנו ממשיכין באמצעות כשרון העובדות תלך למקום הראוי היא השכינה לתקנה ולבנות' בשבעה מדותיה הקדושים ולהשפיע בתוכה כל אלו הצרופים ולא שתלך ההשפעה ח"ו למקום שאינו ראוי ומעתה תשכיל לדעת אברהם אבינו היותו זריחה ראשונה לגלות התפשטות מדות האהבה בעולם ואחז במדת החסד שכאן בחי' התפרשות האורחין אהבה קדושה והפכי' לזה קאים כל יומוי בפרשת אורחין הנ"ל לזמנא אושפיזין היינו להעלות התפשטות המדריגות אשר ממקום קדוש יהלכו ומשם יפרד והעלה אותם למקום אחדותם ודבר שנתרחק ואח"כ מקרבו למקום הראשון נקרא בחי' אושפיזין והכלל זאת תורת האדם בעיקר עשיות מצותיו רק לצורך תיקון השכינה להכינה ולסעדה בזי"ה ובפרט עתה בחג הסוכות עיקר ישיבת בצלא דמהימנותא יסוד ז' זכאי קשוט ולולב ומיניו הכל מורה לתיקון ז' ימי הבנין כמבואר בפתיחת דברינו וכאשר ביארנו למעלה בפרשיות הקודמות ענין תיקון שבעת המדות התולה בכשרון פעולת האדם וככה תכונן ותבנה קומת השכינה וגם זכרנו מה דאיתא בספר צרור המור ע"פ ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים כלומר שבעת ימים הידועים זי"ה תיישבו ותתקנו אותם בפתח אהל מועד ע"ש ולזה יש לרמז בדברי קודש הזוהר בסוכות תשבו שבעת ימים ולא כתיב בשבעה ימים כג"ד ששת ימים עשה ה' את השמים ולא כתיב בששת וכו' להורות האמור בסכות היינו במצות סוכות תשבו שבעת ימים הידועים הן המה זי"ה תיישבו אותם על מכונם לקנותם ולקשטם ממגע נכרים בלתי לה' לבדו ואין לזרים חלק בהם ובא ר' אבא לפרש כתיב בסכות תשבו ולבתר ישבו אלא קדמאה לאושפיזו הוא הדבר אשר דברתי קדמאי צריך האדם לתקן ולהעלות אושפיזין מילאין היינו לקשוט אותן הז' מדות ליישבם בסוכה הכינוי לשכינה באופן המבואר שכל עצמו ומגמתו במעשה מצות הסוכה רק לצורך גבוה לתקן במקום עליון ולערך פנימיות מחמת מחשבתו לעומק הסוכות. מקום מוצאם בעולמות עליונים הידוע למשכילים ולא לסוכת הגשמיות מדפנות של עץ להיות שקוע עם ראשו ורובו שם בגשמיותם שאז תועלתו מעט לזכות לבהירות שבע' זכאי קשוט וזהו קדמאה לאושפיזין ולבתר ישבו בסכות תנינא לבני עלמא היינו לקיים מצות סוכה בגשמיותה להשיג העליון מהתחתון לסוכה עילאה באורות עליונים וסוכה התחתונה היא רק כמי פתח ושער להשיג סוכה עליונה מחמתה ולזה רומז הזוהר כי הא דרב המנונא סבא. כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו כלומר עם ראשו ורובו לא נשאר שקוע בסוכה תתאה כאשר היה בגשמיותה כי אם על פתחא דסוכה שהיא מלגאו מורה סוכה עליונה במקום שורשה ואמר נזמן לאושפיזין לשלול מי שעומד בסוכה הגשמיות שאינה מלגאו אין כחו יפה להזמין אושפיזין עילאין כי בהאיך אנתון יזמין ועמידתו בחוץ ולא קישט עדיין שבעה מדותיו להיות בהיר וזך בהם אפס קצת ממדות שבעה זכאי קשוט שטהרו וקדשו את עצמם מבית ומבחוץ עד שזכו ונעשו מרכבה לשבע מדות הידועים וידע אנוש בנפשו איך שהוא רחוק ממדות הז' אושפיזין ואיך ימלא פיו לומר תיבו אושפיזין עלאין תיבו אושפיזין מהימנותא ואין לו בעצמותו אפי' אפס קצת מזכות מדותם ולא דרך אפילו פסיעה אחת בדרכיהם ובאמת כי זה כל האדם ותכלית בריאתו בעוה"ז שנתגרשה הנשמה מבית תענוגיה כסא כבודו יתברך רק לתקן ז' ימי הבנין למאוס ברע ולבחור בטוב ואח"כ ראוי ליתן לה מבית המלך בזרוע ידה. מול זה בא הרמז בתורה הקדושה צור ילדך תש"י נוטריקון ת"שבו ש"בעת י"מים הוא הדבר אשר דברתי להוכיח על פניהם הביטו אל צור חוצבתם למה ברא אתכם בעולמו ומהראוי כל אחד ואחד מישראל יעלה על זכרונו עלבון נשמתו שנתגרשה מבית תענוגיה החצובה מכסא כבודו ית' הלא טוב לה אז מעתה אלא עיקר הכוונה שילדך רק בעבור זה תש"י "תשבו "שבעת "ימים הן המה שבעת ימי הבנין ליישבם ולתקנם לנקותם משבעה תועבות הפכיים שזה עיקר עבודת אדם בעוה"ז וכל זה נשכח מלוח לב האדם ויצא לפעלו ולעבודתו כאלו לא נברא בעולם רק לרדוף אחר פרנסת אשתו ובניו ולזה גמר אומר הכתוב בלשון תימה ותשכח אל מחוללך בתמיה וכי כך הוא המדה ואוי לאותה בושה וכלימה ועינינו רואות אפי' כשנתעורר האדם לפעמים לתורה ותפלה ומעשה המצות כל עצמו רק לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצורך הנאות עצמו ומאת ה' שכוח לבו והכתוב רומז ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית והכוונה כי הנה עיקר כוונת האדם בהוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה להמשיך מקדמת המחשבה מאמצעות המדריגות עד עת בא דברו בחי' ה' מוצאות הפה וככה גורם יחודים בעולמות עליונים אם אינו מפריד בין הדבקים קול ודיבור מחכמה ובינה כמבואר בכמה מקומות להמשכיל למעלה והנה לפעמים כשנופל במחשבתו באמצע התפלה איזה רמז וכדומה אם אין הכרתו חזקה מתחיל לחשוב מהרמז שנפל ומתענג א"ע זמן מה עד שנשאר שקוע שם לא ידע כי בנפשו הוא שמגרשין אותו מבית התפלה ומזה יתבונן פחיתת ערכו על זולתו אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך דא צלותא אינם משגיחים עכ"ז ונוסעים ובורחים ממחשבה זאת ומעלים א"פ למעלה למעלה ומדמים בנפשם כאלו עומדים עדיין בחצר החצונה ומגרשין אותם מבית הפנימי ולכן מחזיקין א"ע בהתאמצות עוד יותר ויותר לילך ממדריגה למדריגה לזכות ולבוא לדביקות אל עם כל נפשם ומאודם וכל עוד שנופל להמשכיל איזה רמז וסוד מדמה בנפשו שמנסין אותו אם ישאר שקוע לשם להתענג מזה או יחזיק במעוזו ויתאמץ להשיג יותר עד. בואו להיכל המלך פנימה להתענג מהמלך עצמו שזכה לדבר עם המלך פא"פ וכלום חסר מבית המלך ושם תענוג כל התענוגים עין לא ראתה לאפוקי מי שנבער מדעת גורם לעצמו באמצעות מחשבתו בהרמז או הסוד התרחקות מדביקות הבורא ב"ה וזהו הרמז ויעקב נסע ונתרחק מהבורא ב"ה בסיבת סכותה פליג התיבה סכות ה' להיות שמסתכל בה' מוצאות הפה ונשאר עומד בחוץ לבל יכנוס אל חצר הפנימיות ולמה כך ויבן לו בית שבונה בית לו לגרמו לתענוג עצמו בונה צירופי בתים ובאמת עיקר התפלה והעבודה צורך גבוה ודו"ק: