ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא כאן מדבר מאיש טהור וקדוש מבטן אמו ומריטת ראשו מורה השלכת מותרי מוחין על דרך הנזיר שזכרנו וזה לך האות על מי שקונה בעצמו מדות ענוה ושייף ועייל ושייף ונפיק במורא יפחד פן ילכד במצודה חרמו של היצה"ר ולכן מורט מעליו כל בחינת מותרות בודאי טהור וקדוש יאמר לו ואם מפאת פניו ימרט ראשו כאן מדבר מסוג ב' הנ"ל והכוונה הכתוב מורה באצבע טעם השלכתו את שערותיו ומורט את ראשו מכוחות הטומאה שנלכד במצודת היצה"ר ועתה רוצה לעזוב חטאיו מפאת פניו כלומר מבושת פניו בשם על הלב בהאיך אנפין יקום קדם מלכו של עולם ופחד ורעד למהר בתשובה בכדי להרים פניו בלא בושה וכלימה לפניו ית' גמר אומר הכתוב גבח הוא טהור הוא ירצה אעפ"י שלא מעצמו עשה תשובה כ"א מבושת פניו כנזכר עכ"ז גבח הוא כמה דאת אמר שגלשו מהר גלעד כיון שנגלש ונשאר נקי ממום גם הוא טהור וקדוש יאמר לו וכל מעשיו רצוים לפניו יתברך כאילו לא טעם טעם חטא מעולם כי כן דרכו יתברך עבור על פשע גבח הוא טהור הוא ודו"ק:
אור המאיר, תזריע 2
Ohr HaMeir, Tazria 2
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Warsaw, 1883 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.