Ohr HaMeir, Tetzaveh 1

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד לבוא לביאור נשים לב למאמר נעים זמירות ישראל בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך כי כבר נודע שברית המעור וברית הלשון המה מכוונים אם האדם אינו נשמר עם ברית הלשון לעצור במילין גורם חטא לעצמו ג"כ ח"ו בברית המעור וע"כ מה מאוד צריך האדם לכפול שמירת פיו ולשונו מלהוציא דבור לפני אלקים ואפילו באומר תורה ומוסר לעמו יתבונן בשכלו אם ישמעו העם בדברו עמם ויקחו מוסר להטיב לכת בדרכי יושר מה טוב חלקו אמנם אם לא ישמעו ולא יבינו מוסר לא לקחו נמצא יראה ורעד יבא בו המוציא דיבה ללא יועיל ויהי אך למחסור כמה וכמה דברים ומוסר לא לקחו ומי שהוא חכם הכולל ומתבונן על דרכיו מקיים בעצמו האי קרא ובבוא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו ויתבאר לנו במ"א פירושו שהדבור אפשר לכנותו בשם אהל מועד המורה עת וזמן לפעמים מדבר ולפעמים לא לאפוקי המחשבה מחשבה תמיד בלי הפסק ואיתא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה כלומר מי שיש בו מדעת קונו נקרא משה וכל פרטי דבוריו המה דבורי השכינה מדברת מתוך גרונו ורומז הכתוב ובבא משה הוא בחי' הדעת של המזהיר ומצוה בטוב להנלוים אליו באמת אל מועד כנוי לבחי' הדבור לדבר דברי תורה ומוסר וישמע את הקול מדבר אליו ירצה הוא בעצמו שומע ג"כ קולו כאלו הוא מדבר אליו בעצמו לקיים דבורים אלה והפעולה המגיע מזה הגם שלא ישמעו ולא יבינו את דבריו עכ"ז איננו נותן גרעון בדבורים שמוציא מפיו ללא יועיל כי עכ"פ תועלתו אינו נאבד כיון שהקול מגיע אליו כאלו הוא מדבר לעצמו ומיסר א"פ וממילא אם נזהר בזה אינו יכול לבא לידי חטא ח"ו כהוצאת דיבה ואפשר לרמוז בדברי דוד המע"ה בלבי צפנתי אמרתך כלומר הדבורים של חכמה ומוסר שאמרתי בפני המון צפנתי אותם בלבי לתועלת עצמי לעבודת הבורא ב"ה כנאמר וישמע את הקול מדבר אליו והתועלת למען לא אחטא לך משמעו לשון חסרון שלא אגרום חסרון בדבורים של תורה ומוסר באם שאדבר והמה לא יבינו ומוסר לא יקחו ואהיה אך למחסור באותיותך ח"ו וכל החוטא בברית הלשון יבא אח"כ ח"ו לחטא ברית המעור כנזכר והנה אלה הדברים נאמר ג"כ על ש"ץ כשעומד להתפלל מה מאד צריך להיות זהיר וזריז בדבריו אשר נודע שהש"ץ הוא בסוד צדיק יסוד עולם המשפיע לשכינה כללות תפלות הצבור ומבשרי אחזה אלוה בעת הזווג יסוד הוא בחינת המעביר כללות האיברים אשר כללותם משפיעים דרך בו אל הנוק' וגם שכבר כלה ונפסק הורדת השפעה מכלליות הקצוות עכ"ז בבחינת יסוד עדיין לא נפסק ועוד הוא המשפיע והוא דומה לכלי משפך הרחב למעלה והולך ומתקצר למטה בנקב התחתון ועינינו הרואות אף שלמעלה במקום הרחב המשקה כבר כלה ופסק ועכ"ז בנקב הקטן שלמטה עדיין יש כנסיה של משקה המנטפת טפים טפים זעיר שם זעיר שם עד גמר נטיפתם ומזה יקח לעצמו העובר לפני התיבה להיות ש"ץ רמיזא דחכמתא לדעת אופן התנהגו עם הצבור והגם שרשימה של הצבור כבר כלה ונפסקת עכ"ז יתאמץ במעוז מוחותיו בחזקה בהתעוררות גדול להשפיע אל השכינה כללות תפלתן של הצבור ושמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה היה אומר עבירה גדולה ביד הציבור כשהש"ץ אינו מאריך בניגונים ורוצה לסיים איזה ענין מהתפלה והם מאריכים בתפלתם ומעכבים על ידו מלהשפיע ואם ימתין עד כלותם ויסיימו הצבור בתפלתם בין כך ובין כך יחלוש המוחין אצלו ולא יהיה לו אח"כ מוחין חזקים להשפיע אל השכינה וא"כ מה מאוד צריכין הצבור להזהר ולהשמר שלא יגרומו ככה ח"ו ויאבדו טובה הרבה וכיון שכן ראה גם ראה אשר מלאכה גדולה ועובדא כבדה היא בין שניהם הש"ץ עם הצבור לדעת יתנהגו בענייני התפלה וביד הש"ץ ביותר ומלבד דברים הנאמרים באמת יש עוד דברים בגו שצריך הש"ץ לשום נגד פניו ולבו נכון עמו ליזהר בהם וזכרתי מזה למעלה בפרשת נח מה שאמר הקב"ה לנח היותו צדיק בדורו ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וכו' והיה לך ולהם לאכלה עי"ש באורך והנשמע משם שצריך האדם ליקח לעצמו בחי' התעוררות בעבודת הבורא ב"ה מכל דבר בעולם מד' מדרגיות דצח"פ ובעשות ככה גורם יחודים למעלה שמשלים רצון הבורא ב"ה שבשביל זאת הכוונה נתפשטו אורות עליונים בהנבראים בכדי שאיש המשכיל יקח לעצמו רמיזא דחכמתא וישיג משם עולמות עליונים כמאמר אליהו בריש התקונים ע"ש וגם נתבאר לנו למעלה מאמרם ז"ל שנתעוררו ע"פ את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ומשמעות לצוות לשון צווי ואזהרה לומר כל פרטי הנבראים כל עצמם לא נבראו בעולמו אלא לצוות לאיש המשכיל לדעת מה יעשה ואיך יעבוד את הבורא ב"ה היינו בזה האופן אם רואה בזולתו איזה בחי' אהבה או יראה אפי' מפחותי הערך צרכיותיו הגשמיות ירגיש שלא דבר רק הוא שהקרה לפניו לראות ככה בודאי לא לחנם כ"א ליתן דעתו ונפשו לתועלת עבודת הבורא היינו לצוותו להזהירו בטוב לאהבה ולירא את שמו יתברך כי אם האדם הזה רודף אחרי דבר שטות באהבה עזה ועושה כמה חריצות וזריזות לאהבתו הגשמיות ממשאו ומתנו וכדומה מתענוגי בני אדם מדבר הרשות ופשיטא מאהבה רעה ח"ו אשר האהבה גברה אצלו כ"כ עד שאינו מרגיש בשום דבר בעולם למונעו ולהפרידו וכן יש לו בחי' יראה ג"כ שלא יאבד בחי' מו"מ בהתגלות סודו לזולתו א"כ למה לא יתכסה האדם המשכיל מלא בושה וכלימה שנעדר ממנו עיקר האהבה והיראה לאהוב את בוראו תענוג כל התענוגים וממנו נמשכים פרטי התענוגים למדריגות התחתונים וכן בענין היראה יתחזק בעצמו בחי' היראה ממנו יתברך ג"כ שלא יאבד אהבת הבורא ועתה תחזה בין והבן איך שיכול איש המשכיל ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ובחי' התעוררות מכל דבר בעולם ופרטי הברואים וזהו כל העולם לא נברא כ"א לצוות לזה בחי' עבודה ומכח זה נותן בהם שפע וברכה עליונה כי הוא מעלה כל הנבראים לשורשם ומושך במחשבתו הטהורה שפע וברכה בהם וזהו והיה לך ולהם לאכלה והנה הש"ץ צריך לחבר א"ע עם כל האנשים העומדים בבית המדרש ולדעת בחי' צרופיהם והיינו שיהא לו זאת ההשגה להבין מכל אחד ואחד לערך בחינתו שרוצה לעשות צרופים בתורה ותפלה ומגמת נפשו בעבודת אלהים והוא הש"ץ יקח לעצמו בחי' איך להתפלל ולהעלות צרופיהם וגם כשמתבונן בהעומדים שם שיש מהם איזה איש שאינו יכול לחזק א"ע ולהפוך צרופים מה שפעל ועשה תחלה בעוסקו בחיצונית החיוב מוטל עליו שהוא יעלה בחינת צרופו כי הוא שליח וחזקה שליח עושה שליחותו להעלות כללות צרופים ע"י מה שהוא בוחן בדעתו איך ליקח בחי' התעוררות באמצעות הצבור להתפלל מיל דברינו אפשר לרמוז בכתוב: