Ohr HaMeir, Tetzaveh 7

בפסוק ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע קודם נבוא לביאור נקדים מה דאיתא בגמרא ההוא דנחית קמיה דר' חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא והאדיר והאמיץ והעזוז האמיתי והיראוי והנכבד המתין לו עד דסיים כי סיים אמר ליה סיימתינהו לשבחא דמארך למה לך כולי האי השתא ומה הני תלתא הגדול הגבור והנורא אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן ואת שבחתיה כולי הא' משל וכו' כלל העולה מדבריהם כל עוד שאדם מרבה להוסיף בשבחים וסובר ומדמה בנפשו שכבר שבח כראוי ונכון את הבורא ב"ה אדרבה נותן גרעון בעבודת עצמו וכבוד רוממות גדלות אל מתמעט כי באמת אין שיעור וערך לרומם ולשבח כבוד יקר תפארת גדולתו יתברך א"ס וכמ"ש לך דומיה תהלה כלומר עיקר התהלה והודאה של אדם בהיותו בסוד אילמת עד שאין די לו להוציא דבור לפני אלהים כל השבחים והודאות לעוצם הכרתו את גדלות ורוממות אלהותו ית' א"ם ואין תכלית והוא נורא תהלות וזה הגורמת לבלתי פוער פיו הרבה לשבח להרים קול פני נורא ודחיל והבושה יכסה פניו שלא להאריך במקום שראוי לקצר ע"כ יהיה דבריו מועטים שלא יהיה מוסיף וגורע לא כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים לא ידעו ולא יבינו בין ימינם לשמאלם ואומר לי נאה לשבח ולזמר לעמוד בפני התיבה ומאריכים בתפלתם יתן קולו קול עוז משפה ולחוץ ומלה בלשונם חוץ מלבבם וידע נאמנה שבהמה המה להם בלא דעת ידברו הוצאת דברים יתיר על השבח והודאה שטבעו חכמינו ז"ל כמאמרם אי לאו דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה אמרינן לא כן מי שהוא בר לבב וזכי הראות ויראת ה' נגד פניו תמיד משים עצמו אלם ובולם פיו לעוצם השגתו והכרתו החזקה גדלותו ורוממותו כל השבחים והודאות שבעולם אינם ספונים וחשובים נגד רוממות אלהות ומה לו להאריך במקום הראוי לקצר לבלתי נתון גרעון בחשיבות המלך כמשל הנזכר בגמרא ע"כ יהיו דבריו מועטים כ"א במה שהרשה מאנשי כנסת הגדולה והשאר נשאר אצלו שיריים ואינו מוציא דבור לפני אלהים בכדי שלא יגרע וכמאמרם כל המוסיף גורע נמצא מאיש חכם כזה מקבל הקב"ה יותר תענוג ממה שנשאר אצלו שיריים ודברי עתק לא יוציא מפיו מגודל המורא מנורא תהלות יתיר על המשבח שמדמה בנפשו ששבח לפניו וכראוי ובזה נראה לומר בדרך: