Ohr HaMeir, Tetzaveh 8

הלצה מה שאנו אומרים בכל יום בסדר ישתבח הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים ולכאורה קשה כפל לשון שירה היינו זמרה ולכל הפחות אם המה שתי בחינות מהראוי לומר הבוחר בשירה ובזמרה ו' נוסף על השירה ולפי הנזכר יתפרש נכון זמרה כמשמעו ושירה משמעו לשון שירים כדברינו הנאמרים החכם אשר עיניו בראשו נשאר אצלו מן הזמרה שיריים מיראתו לדבר להוציא גדלות לנורא תהלות פן יגרע וזה אומנתו לבלום פיו ולעשות עצמו אלם ובאמת יראת ה' היא אוצרו וזה עצם תענוגו יתברך ובוחר בשירי זמרה זמרה היינו מה ששייר מהזמרה מיראתו מפניו יתברך יותר מהזמרה עצמה ועתה נחזור לענין ועשית את מעיל האפוד וכבר רמזנו למעלה וחשב אפודתו אשר עליו ממנו כמעשהו כן נעשה לבוש לאפוד נשמתו ועיקר תורת אדם לעשות לבושין ותקונין לשכינה ממעשה מצותיו ובפרט מתקוני תפלה שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה המה רק תקוני שכינה ובנין קומתה כמבואר לנו כמה פעמים העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו לזה רומז הכתוב עיקר עשיותך את מעיל האפוד כלומר עם מעיל האפוד לא לצורכך כ"א כולה לגבוה לבנות קומת השכינה בלבושין וקשוטין נאים וזהו כליל תכלת כנוי לשכינה הנקרא תכלת כנודע ומלמדו הכתוב אופן היותר מועיל ובמה נאות לו להשלים את נפשו בשיר ושבח והיה נודע כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה פי ראשו בתוכו כמדובר שישאר שיריים מפיו בתוכו מגודל היראה והבושה מרוממות אלהותו יתברך ועוד נוסף שפ"ה גימטריא שכינה יהיה לפיו סביב כלומר אל ישאל פרס מרבו לצורכי הגשמיים כ"א דבורי השכינה לזה ישים את רוחו ונפשו רחמים ותחנונים לפני המקום מקומו של עולם ודוד המלך ע"ה אומר בנעים זמירותיו. אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ והכוונה בתמיה מדבר לרבת בני ישראל בגשתם אל התורה והעבודה שבלב זו תפלה ומוציאים אותיות קדושות וצרופי שמות ואיך לא יעטו כמעיל בשתם לשאול אוכל לנפשם עם שמות קדושים וזהו אל אלהים ה' שלשה תוארים של שמותיו ית' כ"ז דבר באמצע תפלתו ויקרא ארץ רק ענייני ארציות וגשמיים לפרנסת אנשי ביתו ומאת ה' שכוח לוח לבו ולא באלה חפץ ה' להתפלל ולהוציא שמות וכנוים מן השפה עבור צרכיותיו ובאמת עיקר הכוונה בתקוני תפלה הכל עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו וכזה יש לרמוז בכתובים הקודמות בענין: