Ohr HaMeir, Vayeshev 5

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו' ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. וראוי לשום לב להבין השלשה ויהי הכתוב כאן אשר נודע כל מקום שנאמר ויהי לשון צער וכיון שהיה ה' את יוסף מאי צער שייך אדרבא לשמחה יחשב לו כיון שהיה איש מצליח אפילו בביתו של אותו רשע כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וקשה לכאורה מה מרמזים ג' לשונות של ויהי בפסוק א' והנכון בעיני אשר בכאן נרמז הערת התפלה לדעת כל אנשי מעשה בעוסקו בצרכו אפילו המוכרח בהם שבלתי אפשר זולתם עכ"ז החיוב מוטל על כל או"א לקשור החכמה אל פרטי עובדותיו לראות התלבשות רוממות אלהות אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב בכדי לדבק מחשבתו תמיד באל ולחקוק בלבו שהוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם ואפילו מספר צעדיו המה לפניו יתברך לזכרון וא"כ מה מאוד צריך האדם להיות תמיד בדביקות והתלהבות ולהסתכל בכל שעה ורגע על התפשטות החכמה על כל הנבראים לעורר לבו מחמתם ותועלת המגיע להיות לו מחשבות טהורות ונקיה בתורה ותפלה בלתי מ"ז מהבלי עולם לאפוקי איש בער לא ידע כל זאת והולך בשוקים וברחובות כל היום כולו כבהמה הרודפת למלאות תאותה בכל אשר תמצא ויתרון האדם מן הבהמה אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם ויחרידו בקרבם ב"י אם עבודתם נכריה עבודתם כמעשה הבהמה נמצא הולך כל היום נפרד מבורא עולם ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא להתפלל ולהתחנן לפניו לשאול אוכל לנפשו וכדומה ואיה איפו כבודו ומוראו יתברך כיון שכל עצמו והתאמצו כל היום כולו רק למלאות תאות לבו ודי ספוק לו ובורא עולם שכוח מלוח לבו ובודאי עוד לא זאת כיון שאין לו התפשטות השכל לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא אפילו כשרוצה להתפלל או הכין את עצמו לעסוק בתורה מחשבותיו מבלבלים וטורדים אותו בדמיונות הגשמיות שפעל ועשה מקודם ומה מאוד צריך טרחות והכנות לדחות מעליו אותן המחשבות שחשב כל היום והכל בשביל שאין לו התפשטות השכל כ"א במיצר ים החכמה והנה כבר קדם לנו הדיבור יוסף רומז לאות השפעת השכל כי ברית המעור וברית הלשון המה מכוונים והיינו בבחי' פרטיות אדם התחתון וכן השפעת התגלות מדריגות עליונים בהנהגת עולמות התחתונים זה נקרא ג"כ בחינת יוסף ורומז הכתוב הדור אתם ראו מה החטא גורם בהעדר המשכילים להתמיד בעבודה הבורא בהתפשטות השכל בכל פרטי עובדותיהם אזי ויוסף השכל שנקרא יוסף הורד מצרימה כלומר הוריד למצר ים החכמה ויקנהו פוטיפר ואיתא בזוהר לסטר חטאה קנה ליה לסטר חטאה ודאי כיון שהעדר החכמה והמדע לדעת שאין שום פעולה גדולה וקטנה הנפעלת בעולם שאין שם התלבשות אלהות ליקח משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא זהו בחי' עקב בלא יו"ד כמבואר לנו דברי התיקונים כדין פרח יו"ד מניה ומשתאר עקב כדין אתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב ויש לנחש הוא היצר הרע אחיזה זה בפרטי עובדותיו וזהו ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה וכיון שהשכל נופל ביד הסט"א בודאי צער גדול הוא אמנם לגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל ממתין לכל או"א מישראל עד שיתחרט בחרטה גמורה לשוב אליו ית' כנאמר ושב ורפא לו ומיד מקבלו וזהו ויהי לשון צער ה' את יוסף לשומרו כמאמרם ז"ל לולי ה' עוזרו וגו' וממתין לתשובה ואין לך צער גדול מזה שהכסיל בחושך הולך והקב"ה אשר מדרכו הטוב להטיב לנבראיו ממתין לתשובתו וזהו ויהי ה' את יוסף לשומרו כנ"ל אמנם כל עוד שהוא משוקע בקליפות וצריך הבורא ב"ה לשמור אותו לבל ישאר שקוע שם ח"ו ולהטיב לו בכל די צרכיותיו ולהיות שהוא עדיין משוקע בקליפות לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב סובר שחכמתו עמדה לו ועשה את החיל הזה ולכן הצליח עושר ולא חסר מאומה באין מבין שמאת ה' היתה זאת. זה רומז הכתוב ויהי לשון צער איש מצליח ירצה לבו אומר לו שרוב חכמתו עמדה לו והשתדלותו יומם ולילה אחר הפרנסה לכן הצליח עושר ונכסים בודאי צער גדול הוא זה והנה הכסיל לא יבין את זאת מה גורם עוד במיעוט אמונתו בחסדי אל בכל פרטי עתיו ורגעיו האיך שמטיב עמו ושומרו מכל פגעים כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כ"א תולה ההצלחה ברוב חכמתו והשתדלותו זה גורמת לו מיעוט דיבורים בתפלה להחזיר לו שבח והודאה על טובותיו וחסדיו העודפים עליו כיון שאין נותן דעתו להכיר בהם ותולה הכל בעצמו והשתדלותו וא"כ מה לו לדבר בתפלה והכל נכון לפניו ולא עוד אלא כל מחשבותיו וצירופים שעשה ופעל כשיצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב ודיבר עם הערלים ונשא ונתן בהם עתה בשעת תורה ותפלה באים לו נגד פניו והם הם המ"ז הבאים לו לאדם בתוך תורה ותפלה ורצונם שיעלה אותם אל מקומם הרמתה והכסיל אשר בחושך הולך לא די שאינו מעלה אותן המחשבות זרות וצירופים החיצונים להפכם לצירופים קדושים ואדרבא תיכף שנופל לו במחשבתו מתחיל לחשוב עוד האיך ומה הרבה בהשתדלותו במו"מ וככה עשה וקנה סחורה בחריצות גדול וכה דבר עם הערלים ונמצא מוציא אותיות מפיו ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם ומכניס מילוי באותיות ממחשבות חוץ מערלים וכדומה מן הכיעור והערל עומד בתוך מחשבתו כאלו עוד מדבר עמו בשוק ואיך לא יעלה מורא ופחד על ראשו שמכניס מחשבת הערל באותיותיו של הקב"ה שעמהם נבראו כל העולמות ושרפים וחיות ואופנים. לזה רומז הכתוב ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר צער גדול הוא. אשר בבית אדוניו היינו תיבה של תורה ותפלה נקרא בתים כנודע מספר יצירה עומד שם המצרי ואוי לאותה בושה וכלימה שבבית האדון ה' צבאות עומד שם מצרי קליפיות כזה ועוד מתרעם הכתוב על העדר המשכילים להתמיד בעבודתו יומם ולילה נאמר ויהי לשון צער מאז הפקיד אותו בביתו וגו' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף והיינו להזהירה באה תורתינו הקדושה ראו אתם בני ישראל אשר תכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות הכל לטובתם ושלימותם כמו דאיתא בספרים שלא תאכל הנשמה מנהמא דכסופא ולסיבה זאת היה צורך ג"כ לגבול הרשע לעומת גבול הקדושה כ"א אין רע בעולם אם כן אין חילוק בין אצילתה של הנשמה ממקומה הראשון ושורשה הנחצבת מכסא כבודו ית' הלא טוב לה אז מעתה אכן לסיבה הנ"ל שלא תאכל מנהמא דכסופא ירדה לעולם השפל הזה וגם שאר טעמים הכמוסים בעצמותו ית' כפי שגזרה חכמתו וא"כ בודאי רצונו יתברך תמיד להשפיע לנו כל טוב וברכה עליונה אכן בראותינו שנתמעט ההשפעה והולך לחיצונית בודאי צריך לתלות החסרון בנו וכמאמרם אבל מה אעשה שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והחי יתן אל לבו לא די שאין הקב"ה יכול להשפיע אליו כל טוב ובודאי גורם לו צער כביכול כמאמרם יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ולהיות שאינו מוכשר לקבל רוב השפעתו ית' גורם עוד להשפיע לחיצונים וכאשר מצינו שירדה המרכבה לבבל בשביל עמו ישראל לטוב להם תחת יד נבוכדנצר וגם שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזהו ויהי לשון צער ודאי מא"ז כלומר קודם שנתעטף אלופו של עולם בזי"ה זהו מורה תיבת מא"ז עיקר הכוונה בשביל ישראל להטיב להם וזה הפקיד אותו בביתו ירצה אות השפעתו ילך למקום הראוי וכמ"ש והראיני אותו ואת נוהו והדור אתם ראו מה גרמתם בהרעותכם מעשיכם וקפחתם פרנסתיכם והולכתם כל השפע לחיצונים וזהו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וע"ד האמור להטיב לעם קרובו ישראל המכונים בשם יוסף תחת יד האומות ובכדי שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזה גלות השכינה ודאי ונמצא מכל הנ"ל נשמע היות לא פסק זה הענין ועדיין ישנה בכל עת ובכל זמן ונוקב והולך ענין הורדת יוסף למצרים עד ביאת הגואל ב"ב וכל אדם שאין לו התפשטות השכל לדעת ולהבין אשר בכל מקרי הזמנים והפגעים גם שם יש התלבשות אלהות זה נקרא ויוסף הורד מצרימה כמדובר השכל נופל תחת הזמן אין תבונה בו להעלות משם איברי השכינה אשר בכל צרתם וגו' ואדרבא בהעדר השכל והמדע לדעת כל זאת עושה צירופים בקליפיות כשאין אמונה תקוע בקרב לבו בעוסקו במו"מ לתלות הכל בבורא עולם המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות כמוזכר לעיל והוא הנותן לו עצה ושכל בכל ענין מעובדותיו הן מדברי הרשות והן במעשה המצות ותורה ותפלה הכל מאתו ית' ובהעדר זאת ידע נאמנה שבודאי עושה ח"ו צירופים לא טובים ואח"כ בבואו אל הקודש פנימה באים אלו הצירופים ומבלבלים אותו מדביקותו אמנם אם ישים לבו ורוחו ונפשו לדעת זאת יכול להפוך אותן הצירופים ולהעלות למרום שבתם אחר החרטה הגמורה ותשובתו הרמה בכל נפשו ומאודו בתורה ותפלה ורוצה לדבר דיבורים בהתקשרות והתלהבות לפניו יתברך ממילא נהפכים ונתבטלים צירופים הראשונים שגרם תחלה בעת עוסקו בחיצונים והנה כ"ז מרומז בענין יוסף ואשת פוטיפר פר כי יוסף הוא צדיק יסוד עולם וכבר נודע שבכל דור ודור נוהג זה הענין שיש לצדיק זה הבחי' שהיה לו עם אשת פוטיפר ועתה ראה והבן בעת שהצדיק רוצה לגשת אל התורה והעבודה זו תפלה אשר כל זה מלאכתו של אדם בעוה"ז מיד בא היצה"ר לעמוד נגד ולדחות אותו חוצה במ"ז ופגעי ומקרי הזמנים וכיון שנותן דעתו לזה שהוא בעצמו גרם כל זאת להיות שלא ידע להזהר ולשמור את עצמו בהיות עוסקו בצורכי גופניות והשליך אותיות של תורה ועשה עמהם צירופים בחיצונים ועתה ע"י נענוע אותיות של תורה ותפלה באים אותיות האלו ורוצים עליה על ידו למקום אשר היה שם אהלם מקדם ואם מתקן המחשבות זרות גורם יחוד למעלה וגורם תוספות תענוג להקב"ה להיות שהשיב את ניצוץ הקדוש שהיה תחלה רחוק מאתו יתברך והוא בעוצם הכרתו קרב אותה אל הקודש פנימה ולזה רומז הכתוב: מרחוק ה' נראה לי כלומר אפילו מדבר שנראה לכאורה רחוק מהבורא ב"ה גם שם מלובש התלבשות אלהות וגם משם ה' נראה לי היינו ניצוץ הקדוש המלובש שם ומעתה בין תבין אשר לפניך מקראי קודש אלו: