Ohr HaMeir, Vayishlach 10

בפסוק ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו ופירש"י עד שלא בא לחברון אצל יצחק אביו ארעוהו כל אלה נראה כי הכלל קודם בואו איש משכיל על חכמה אמיתית שלא ירגיש מצער עצמו כלום בהיות שהקרה הקב"ה לפניו מקרה אשר לא טובה ח"ו אזי הולך בחושך ולא אור לו ליתן עצות לנפשו בודאי מדרכו יתברך הטוב להטיב לנבראיו וא"כ למה אירע לו כזה מקרה לא טובה וכיון שמצער א"ע כאלו בחי' הצער נוגע אליו דוקא ידע נאמנה מסתמא לא הכין לבו לדרוש ה' בכל נפשו ומאודו כי בודאי אין דרכו של ת"ח בכך כאשר הארכנו מזה למעלה אשר זה תכלית עבודת האדם להשלים את נפשו ורוחו לבלתי ירגיש מצער עצמו הגשמיות ולזאת ישים אל לבו כל מה שקרה אותו ממקרי ופגעי הזמנים הכל בהשגחה פרטיות מאתו ית' וגם זה מהטבה וחסדיו ית' הרוצה להראות לאדם לתקן עניניו לדעת מה שפגם בעולמות עליונים מדה כנגד מדה ולכן שלח לו כזאת שירגיש מזה חסרון עליון וישים את לבו ונפשו להתפלל עבור תיקון עליון והעיקר להמתיק הדין בשורש עליון אבל לא לצער צרות עצמו הגשמיות כי באמת מקריות ופגעי הזמנים אין להם שיעור מיום עמדו על דעתו עד חיים חיותו ואם ירצה האדם להפריד א"ע מדביקות ועבודתו בסיבתה אם כן אימתי יעמוד על התורה והעבודה שנברא בשבילה והבורא ב"ה בודאי אין בא בעלילה על בני אדם כי אם כאב רחמן על בניו המשתדל תמיד להטיבם ולהעמידם על דרך הטוב להטיב לאחריתם מול זה בא הרמז בתורה ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא ונדע כל מקום שנאמר ויהי ל' צער היינו צער ודאי הלא בהיות הכרת ישראל חלשה ושוכן עדיין בארצות גופו ואין תבונה בו ליתן עצות לנפשו כנופל לפעמים במאורעות מקרי הזמנים להמתיק הדין בשרשו כי אם כל עצמו לצער על צערו הגשמיות ומבורא עולם שכוח לבו אשר בכל צרתם וגו' לצער נפשו צער השכינה כי זהו סיבת הצלת נפשו כאשר ביארנו למעלה פ"ה ויזרח לו השמש ע"ש ותועלתו בהיות מרגיש רק צערו הגשמיות אזי רבים הם לאפוקי בנותן נפשו מאין נמשך בחי' רבוי המקריות הכל מחסרון עליון ואזי אינו חושב בלבו אלא אחד וכיון שנמתק בשורשו ממילא יענהו ה' מכל רבוי צרותיו כיון שאינו שואל עבור הצלת נפשו הגשמי אכן קודם בואו על השכל עדיין הוא בסכנה ובא וראה מה עלתה וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו ויכול לגרום ח"ו השפעה אל החיצונים דהיינו שכיבה אצל פלגש אבינו שבשמים משא"כ אח"כ כשבא על תכלית המכוון אדרבא מעלה הכל אל השורש מאיזה מקום נמשך בחינת הדין ושם הכל נמתק ולזה פירש"י עד שלא בא לחברון אצל יצחק ירצה קודם בא התחברות כי חברון משמע לשון התחברות אל עולמות עליונים דין הקדוש בשרשו כי הכל תולה במדת יצחק הגנוז כידוע וזה לחברון אצל יצחק ארעוהו כל אלה מה שאין כן כשמכניס הדעת להעלות לשורשו הכל נמתק ודוק היטב ותבין: