Sefer HaYashar (midrash), Book of Exodus 39

בן עשרים ושתיים שנה אדיקם במלכו על מצרים, ארבע שנים מלך. בשנת מאתיים ושש שנים לרדת ישראל מצרים, מלך אדיקם על מצרים. ולא האריך ימים על ממלכתו על מצרים, כאשר האריכו אבותיו במלכותם. כי מלול אביו ארבע ותשעים שנה מלך במצרים אך חלה עשר שנים וימת, כי הרשיע מאוד לפני ה׳. ויקראו כל מצרים את שם אדיקם פרעה כשם אבותיו, כמשפטם לעשות במצרים. וכל חכמי לרעה קראו את שם אדיקם אכוז כח היה קצר מאוד, כי אכוז יקראו לקצר בלשון מצרים. ואדיקם היה רע בתואר מאוד ויהי בו אמה וזרת, ותהי לו זקן גדולה ותגיע עד קרסולי רגליו. וישב פרעה על כיסא אביו למלך על מצרים, וינהג את מלכות מצרים בחכמתו. ויהי במלכו וירשיע מאביו ומכל המלכים אשר היו לפניו, ויכביד את עולו מאוד על בני ישראל. וילך עם עבדיו גושנה אל בני ישראל, ויחזק עליהם העבודה. ויאמר אליהם, כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל תרפינה ידיכם מעבודתנו מהיום והלאה כאשר עשיתם בימי אבי. וישם על ישראל שוטרים מבני ישראל, ועל השוטרים שם נוגשים מעבדיו. וישם עליהם מתכונת הלבנים ליום לעשות כמספר ההוא יום יום, ויפן וישב מצרימה. בעת ההיא ציוו נוגשי פרעה את שוטרי בני ישראל על פי פרעה לאמור. כה אמר פרעה, עבדו את עבודתכם דבר יום ביומו וכלו מעשיכם ואת מתכונת הלבנים ליום תשמורו לא תגרעו דבר. והיה אשר תגרעו מלבניכם יום יום, ושמתי את ילדיכם הקטנים תחתיהם. ויעשו כן נוגשי פרעה בימים ההם, כאשר ציוה אליהם פרעה. והיה בכל עת אשר יחסר אל בני ישראל ממתכונת הלבנים יום יום, והלכו נוגשי פרעה אל נשי בני ישראל. ולקחו מספר הנגרע מהלבנים מילדי בני ישראל הקטנים ולקחו אותם בחזקה מבין ברכי אמותם, וישימו אותם תחת הלבנים בבניין. ואבותם ואמותם צועקים עליהם ובוכים, בשמעם את קול בכית ילדיהם בקיר הבניין.