Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Lech Lecha 2

ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מבתי האופים אשר למצרים, וילן שם במר נפש וברעב ותדד שנתו מעיניו. וידבר רקיון עם לבו מה יעשה בעיר עד ראות המלך, ואיכה יוכל לכלכל את נפשו בעיר. ויקם בבוקר ויתהלך בעיר ויקר מקרהו המוכרים הירק וישאל אליהם, ויגידו לו אשר הם מכלכלים את נפשם בירק ובזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות את נפשו בעיר, אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם. וילך ויקח ירק גם הוא למכור למחייתו, ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו ממנו את כל הירק לא השאירו לו דבר. ויקם משם במר נפש ואנחה, וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שם בלילה השנית. ויתייעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא איכה יוכל להימלט את נפשו, וימצא עלילה מה לעשות על ככה. וישכם בבוקר ויעש בחכמה וילך וישכור שלושים איש גיבורי חיל ובני בליעל וכלי מלחמתם בידם, ויוליכם אל מערות קבר מצרים ויושבים שם. ויצום לאמור, כה אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו כל איש מת להיקבר פה עד נותנם עליו מאתיים כסף ואחרי כן יקבר. ויעשו האנשים כדבר רקיון לכל אנשי מצרים כל השנה ההיא. ויהי לשמונה חודשים, ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לאין מספר. ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוב, וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו. ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר, ויתקבצו כל יושבי מצרים ויועדו יחד אל יום צאת המלך לדבר אליו על מעשה רקיון ואנשיו. ויצא המלך ביום המועד ויבואו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמור, יחי המלך לעולם מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר לבלתי תת איש מת להיקבר עד נתון עליו כסף וזהב. הנהיה כדבר הזה בכל הארץ גם בימי המלכים הראשונים אשר היו לפנינו הארץ מצרים מימי אדם עד היום הזה לבלתי קבור את המת כי אם במחיר, ידענו כי משפט המלך ליקח מס מן החיים שנה שנה ואתה לא כן תעשה כי אם גם מאת המתים תיקח המס יום יום. ועתה המלך לא נוכל עוד לדבר הזה, כי נשחתה כל העיר בדבר הזה ואתה לא ידעת.