Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Vayera 21

וישחט אברהם את האיל על המזבח, ויעלהו לעולה תחת יצחק בנו. ויז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר, זה תחת בני וזה יחשב היום כדם בני לפני ה׳. והיה כל הדבר אשר יעשה אברהם בכבש ההוא על המזבח, וקרא ואמר זה תחת בני וזה יחשב היום לפני ה׳ על בני. ויכל אברהם את כל העבודה על המזבח ותרצה העבודה לפני ה׳ ותחשב כיצחק, ויברך ה׳ את אברהם ואת זרעו ביום ההוא. וילך השטן אל שרה וידמה אליה כתואר איש זקן שפל ועניו מאוד, ואברהם עודנו מקריב העולה לה׳. ויאמר אליה, הלא ידעת את כל המעשה אשר עשה אברהם ליצחק בנך היום. כי לקח את יצחק ויבן מזבח וישחטהו ויקריב אותו על המזבח, ויהי יצחק צועק ובוכה לפני אביו ואין מביט אליו ואין מרחם עליו. וידבר השטן את הדברים האלה עוד לשרה פעמים, וילך לו מלפניה. ותשמע שרה את כל דברי השטן ותחשוב כי איש זקן הוא מבני האדם אשר היה אצל בנה ויבא ויגד לה כדברים האלה, ותשא שרה את קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה על בנה ותפל את נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה. ותאמר בני יצחק בני מי יתן מותי אני תחתיך היום הזה. ותוסף עוד לבכות ותאמר, צר לי עליך כי גדלתיך וטפחתיך ויהפך ששוני עליך לאבל. כי היתה תאותי אליך לצעקה ותפילה עד אשר ילדתיך לתשעים שנה, ועתה היית למאכלת ולאש היום הזה למנה. אך מתנחמת אנוכי עליך בדבר ה׳ בני, כי מצות אלוקיך עשית כי מי יוכל לעבור את דברי אלוקינו אשר נפש כל חי בידו. צדיק אתה ה׳ אלוקינו כי כל מעשיך טובים וישרים כי שמחה גם אני בדברך אשר ציוית, אך עיני במר תבכה ולב שמח. ותיתן שרה את ראשה בחיק אחת משפחותיה, אחר כן ותדום כאבן. ותקם אחרי כן ותלך הלוך ושאלה ותלך עד חברון ותשאל את כל הולכי הדרך אשר תפגע בדרך, ואין דובר אליה דבר לאמור מה נעשה בבנה.