Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Vayeshev 15

ותאמר אליו, מה יפה מאוד שיער ראשך הנה מסרק הזהב אשר בבית, קח נא לך והסרק את שיער ראשך. ויאמר אליה, עד מתי תדברי אליי כדברים האלה, עזוב לך את כל הדברים האלה מעליי וקום ועשה לך את כל דברי ביתך. ותאמר אליו, אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך. ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה, ויתן את עיניו בארץ למטה. ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה, והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבוא זליכה ותשב לפניו. ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה, ולא אבה יוסף לשמוע אליה. ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל. ויאמר אליה יוסף, הלא האלוקים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים, והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך. ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשה דבקה בו, ותיפול זליכה בחולי כבד מתאותו. ויבואו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו אליה, מדוע את ככה דלה ורזה ואת לא חסרת דבר. הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את, החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך. ותען זליכה אתהן לאמור, היום יוודע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו. ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים, ויעשו כן ותעש להן משתה ויאכלו כל הנשים בבית זליכה. ותיתן בידם אתרוגים ותיתן להן סכינים לקלף האתרוגים לאכלם, ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם. ויבוא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשים ביוסף, ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו. ויחתכו כולם את ידיהים בסכינין אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן בדמם. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא הפנו ממנו את עפעפיהן. ותראה זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן, מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ותחתכו אתם כולכם את ידיכן. ויראו כל הנשים את ידיהן, והנה מלאים דם וירד דמן על כל בגדיהן. ויאמרו אליה, כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו.