Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Vayeshev 16

ותאמר אליהם, הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו. ואף אנוכי אשר הוא בביתי תמיד ואראה אותו יום יום הולך ובא בביתי, ואיך לא אדל ואמות מזה. ויאמרו אליה, אמת תדברי כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו, והלא עבדך הוא ומשרת את ביתיך ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבך ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה. ותאמר אליהם, מתחזקת אני בכל יום להסיתו ולא אבה אל דברי, ואבטיחהו בכל טובה ולא מצאתי בו דבר על כן דלותי כאשר ראיתם אותי. וזליכה חלתה מאוד מתאות יוסף, ויכבד עליה חוליה מאהבתו. וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו את הדבר הזה, וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף. וישאלוה כל אנשי ביתה, מדוע את ככה דלה וחולה ואת לא חסרת דבר. ותאמר אליהם, לא ידעתי את הדבר הזה אשר בא יום יום אליי. וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה ולדבר עמה, ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף. ותאמרן אליה, פתי אותו והחזיקי בו בסתר, אולי ישמע אלייך ויסיר מעלייך רק את המות הזה. ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף, ותלך הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד. ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו בבית, ותבא זליכה בסתר ותיפול עליו פתאום, ויקם יוסף עליה ויתחזק ממנה ויושיבה לארץ. ותבכה עליו זליכה מהתאוה אשר בלבבה אליו, ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות על פניה. ותדבר אליו בקול תחינה ובמר נפש לאמור, הראית או השמעת או הידעת אישה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואדל מאהבתך, ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא שמעת בקולי. ואם על אשר יראת מאדוניך פן ייסר אותך, חי המלך אם יקרך עוון בדבר הזה מאדוניך. ועתה שמע נא אליי ועשה למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעליי את המות הזה, ולמה אמות בעבוריך. ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמור, חדל לך מעליי ועזוב את הדבר הזה, חלילה לי לעשות את הדבר הזה לאדוני. הן אדוני לא ידע איתי מה בבית, וכל אשר לו נתן בידי. ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני.