Sefer HaYashar (midrash), Book of Genesis, Vayeshev 6

ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב, הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם אולי כולכם עבדים לו כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי הוא מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים. ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך. ויגשו אליהם כל בני יעקב ויקומו עליהם ויאמרו אליהם, תנו לנו את עבדינו ולמה תמותו כולכם לפי חרב. ויצעקו עליהם המדינים וישלפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים. ויצעק צעקה גדולה לפניהם ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאוד. ויאמר אליהם שמעון, הלא אנוכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבדי ואת ערי האמורי עם אחיי. כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם וגם מלכי כנען איתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם, פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ. וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמור. הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו. עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו, וה׳ חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.