דין מי שהרהר בלבו להתענות. ובו סעיף אחד:מי שהרהר בלבו שלא בשעת תפלת המנחה להתענות למחר לא הוי קבלה דלא עדיף מהוציא בפיו להתענות למחר דלא הוי קבלת תענית כיון שלא קבלו בתפלת המנחה:
If one mentally expresses a plan to fast the following day not during the afternoon prayer, this does not constitute acceptance [of a fast], is it is not better than the verbal expression of a plan to fast the following day, which is not an acceptance of a fast because it is not during the afternoon prayer.